"לא יכולנו לשבת בחו"ל מול הזוועות בגדה" | היהודים שבאים להגן על פלסטינים במסיק

מאות הגיעו מרחבי העולם ליהודה ושומרון כדי לסייע לחקלאים מול בריוני הגבעות. "אנחנו לא יכולים לסבול את האלימות ומוכנים לקנות כרטיס טיסה", מסבירה טובה שפיצר ממסצ'וסטס, שמתנדבת בג'אלוד. "אנחנו פה עבור הנשמה של העם היהודי". בקרב חלקם, ציונים אדוקים, ניכרת דאגה עמוקה לעתידה של מדינת ישראל - שמצידה מגדירה אותם "אנרכיסטים" ומגרשת אותם

עודד שלום|

החבטה של פגיעת הגוף בקרקע הקפיצה את חברי הקבוצה. "הו ג'רי, מה קרה?", הם קראו באנגלית כשנזעקו אל האיש המבוגר ששכב מרוח על יריעת הניילון השחורה וניסה לאמוד את נזקי נפילתו מהסולם. "אני בסדר", הוא נאנח, גם הוא באנגלית, בזמן שהתרומם מחויך בסיוע כמה חברים, וסינן: "תאונה בזמן מסיק זיתים, זאת פעם ראשונה עבורי". החברים, מגרפות פלסטיק קטנות לידיהם, ראו שהוא בסדר וחזרו לעבודתם.

זה מטע זיתים לא גדול, כמה עשרות עצים בלבד בתוך ג'אלוד, כפר פלסטיני בנפת שכם שהוקף ב-13 מאחזים. יש להם, לתושבי ג'אלוד, 23 אלף דונם של אדמות חקלאיות, רובם נטועים עצי זית. אבל למרביתם הם לא יכולים להגיע כדי למסוק את הזיתים בשל החשש מפני התקפות מתנחלים אלימים. "בגלל הפחד", אומר ראש מועצת הכפר ריאד חאג' מוחמד אבו-עמר, "אנחנו מוסקים רק את הזיתים שנמצאים בתוך הכפר, בין הבתים. ואפילו בתוך הכפר אין לנו ביטחון. רק אתמול הגיעו המתנחלים, וזרקו אבנים על בית הספר היסודי שלנו. הילדים נבהלו ובכו. אל תשאלו איזה פחד היה פה".

עמדנו בלב המטע, פחות מ-100 מטר ממבנה בית הספר שממנו נראים המאחזים הסמוכים. הרבה טובה שפיצר אמרה שהתגובה הראשונה שלה ושל חבריה הייתה פחד: "זה היה היום השני שלנו במסיק. בסך הכל הגענו לישראל ביום שישי, ולקראת שבת קיבלנו הודעות מודאגות מהמשפחות בבית ששאלו אם אנחנו בסדר כי באותו יום אירעה התקיפה של היידי לוין, צלמת 'הוושינגטון פוסט', והסרטון רץ בכל אתר ובכל תחנה בארצות-הברית. בבית חשבו שאם תקפו צלמת של הוושינגטון פוסט, שהגיעה לתעד פלסטינים בזמן המסיק, אז מי יודע מה קרה לנו. אנחנו לא באנו לצלם, אלא ממש למסוק. הרגענו אותם שעוד לא יצאנו לשטח, רק ביום ראשון.

"למחרת לקראת 12:00 בצהריים פתאום שמענו זעקות אימה. אנשים בכפר צעקו 'המתנחלים תוקפים את בית הספר', ולא ידענו מה לעשות. היינו באמצע העבודה, וכמובן שפחדנו מאוד. ברור לנו שאם מתנחלים יפשטו על הכפר ויראו אותנו, הם לא יחוסו עלינו. הרי הם אומרים עלינו שאנחנו אנרכיסטים, שבאנו לעשות פרובוקציות. תראה אותי, אני בת 63. חברה אחרת בקבוצה, סו, היא בת 82, וג'ו, חברה נוספת, בת 80. אנחנו מפחידות מאוד. מאוד. לא הייתי ממליצה לאיש להיתקל בנו. סתם, אני צוחקת, חלילה שמישהו עוד ייקח את זה ברצינות"..

בכל יום בתקופה הנוכחית יוצאים ישראלים לסייע לפלסטינים למסוק זיתים, אבל נוכחותם לא מונעת תקיפות אלימות של מתנחלים. בחלק מהמקרים הם עצמם מותקפים, אבל גם מעט הביטחון שהם נוסכים בחקלאים זה משהו. ארגון "יש דין" תיעד במהלך 24 הימים הראשונים של המסיק 640 אירועי אלימות של מתנחלים וחיילים נגד תושבים פלסטינים, ממוצע של 26.7 אירועים ביום, שהתרחשו ב-189 יישובים בגדה המערבית. 316 מהאירועים קשורים ישירות למסיק, ממוצע של 13.2 ביום. במציאות האלימה הזו, לא פלא שהפלסטינים כמעט שלא מוסקים את עציהם לבד.

לצד הישראלים שמתנדבים לעזור במסיק, נמצאים בימים אלה בשטחים גם כמה מאות מתנדבים מחו"ל. רובם הגדול יהודים מקהילות בארצות-הברית ובריטניה, שכמו שפיצר, הרבה של קהילת "דורשי צדק" בניוטון, פרבר אמיד לא הרחק מהעיר בוסטון במסצ'וסטס, לא יכלו להישאר בבית נוכח התמונות הנוראות שמגיעות מהגדה. זו לא רק אנושיות בסיסית ‑ לעזור לבני אדם במצוקה המשוועים לעזרה ‑ אלא גם דאגה עמוקה לעתידה של ישראל. תחת עצי הזית, כשברקע נוכח החשש שבכל רגע יכולים להגיע מתנחלים ולתקוף, אמרו החברים כמה היה חשוב להם להגיע דווקא עכשיו, ערב בחירות גורליות בישראל, שתוצאותיהן ישפיעו לא רק על היהודים החיים כאן, אלא גם על אלה בתפוצות, בקהילות הגדולות והקטנות בכל מקום אחר בעולם.

תקראו קצת על ניוטון ברשת כדי להבין שאין למי שחי שם שום סיבה הגיונית לדחוף את האף שלו לשטחי הגדה המערבית. בטח לא עכשיו, בשיא עונת המסיק והאלימות היום-יומית. זה אזור מבוקש עם נדל"ן יוקרתי, שתושביו נהנים מחינוך איכותי ואין-סוף גנים ופארקים. "זה מקום עם מגוון קהילות יהודיות", אומרת שפיצר. "אנחנו, למשל, קהילה של 270 בתי אב. אנשים שישראל היא חלק משמעותי מהזהות היהודית שלהם, והיא חשובה להם בצורה הכי עמוקה ובסיסית. יש לנו כאן משפחות וחברים.

"הקהילה שלנו עוקבת אחרי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אנחנו מבינים את הפחד של הישראלים שחיים כאן, הוא לא באוויר, הוא אכן מבוסס. אבל אנחנו דואגים גם לזכויות אדם באשר הוא אדם, ונוכח התמונות והסרטונים הנוראים שמגיעים מהגדה בתקופה האחרונה, היה לנו חשוב לבוא ולראות בעצמנו מה קורה פה. זו הפעם הראשונה עבור כולנו במסיק בכפר פלסטיני בגדה. ואחרי יומיים בשטח אני אומרת לך שאני לא חושבת שהיהודים באמריקה יודעים מה קורה כאן מבחינת היקף האלימות של המתנחלים, עד כמה זה נמצא בכל מקום, כל יום, ובאילו עוצמות. לא רק היהודים באמריקה לא יודעים מה הולך פה. לדעתי גם רוב הישראלים לא יודעים מה קורה פה, מרחק שעה מתל-אביב".

חברים בקבוצה ביקשו שלא נכתוב היכן הם מתארחים בזמן שהותם בארץ. אחדים התנו את שיחתם איתנו באי-פרסום שמם. לא מהתגובות בבית הם חוששים, אלא מהרשויות הישראליות. מאז תחילת שנת 2026 גירשה ישראל 54 אזרחים זרים, חלקם הגדול יהודים, שהגיעו לארץ לפעילות סולידרית עם פלסטינים בשטחים. המדינה גם הפסיקה תהליכים של קליטת עלייה של שני צעירים בעקבות השתתפותם בפעילות נוכחות מגינה בשטחים.

אבל שפיצר מסרבת לפחד. "זה יצער אותי מאוד אם יחליטו לגרש אותי או שיחליטו לשלול ממני את הזכות לבקר כאן בעתיד בגלל הפעילות הזו", היא אומרת. "מה שאנחנו עושים כאן הוא לא אנטי הממסד הישראלי. הוא לא אנטי משהו או מישהו. זה אקט סולידרי אנושי. אנחנו פה עבור הנשמה של העם היהודי. את הבת של חברתי דניאל, לילה סטילמן, עצרו ולקחו ממנה את הדרכון לפני שגירשו אותה. גזרו עליה איסור כניסה לישראל למשך 10 שנים. היא גדלה באמריקה על אהבת ישראל. היא באה לכאן לקדם דו-קיום, להראות לפלסטינים שיש גם יהדות שמפיצה טוב בעולם, שאכפת לה מזכויות אדם בסיסיות. היא שילמה מחיר כבד בגלל זה".

העיתונאית היידי לוין שהותקפה על ידי פורעי גבעות:

היה כבר צהריים, וחברי הקבוצה התיישבו לאכול בצל העצים במטע בג'אלוד. "אין לי בעיה לדבר, אבל רק בתנאי שתצטט אותי רק בשמי הפרטי", התנה אחד החברים. "מהסיבה הפשוטה שאני רוצה לחזור לבקר בישראל בעתיד הקרוב. לאשתי יש כאן קרובי משפחה, ולי יש כאן חברים. שנינו בגמלאות ואנחנו אוהבים לבוא לישראל".

קוראים לו מיטשל (78), פרופסור לפילוסופיה, גמלאי של אחת האוניברסיטאות הגדולות במסצ'וסטס, והוא אומר שהוא מפחד ממה שקורה אצלנו בישראל. "לא היינו חייבים להגיע לכאן", הוא מסביר, "אבל נוכח הזוועות שמתחוללת כאן אי-אפשר לשבת בבית בחיבוק ידיים. גם לא כשאתה גר רחוק מכאן מעבר לים. אכפת לי מישראל, אכפת לי מהעם היהודי, אני חלק ממנו, וזו הסיבה שבאתי לכאן ולא לסודן, שגם שם מתרחשים דברים נוראים. ואני מפחד מאוד, כי נראה שהפעלתם כאן מנגנון הרס עצמי בלי להבין אילו השלכות הרות אסון זה ימיט עליכם. איך אתה חושב שהמציאות כאן נראית בארה"ב? זו בושה, ממש בושה. בתקשורת האמריקאית לא מבינים איך דבר כזה קורה, איך הצבא הישראלי והממשלה הישראלית מאפשרים לעבריינים, טרוריסטים יהודים רעולי פנים, לתקוף באלות נשים וזקנים, להעלות באש בתים ורכוש של פלסטינים, מבלי שהם ייעצרו או מישהו ינסה למנוע מהם לעשות את זה.

"במיינסטרים של התקשורת האמריקאית שואלים 'איך זה קורה', ופרשנים עונים להם 'זה מתאפשר כי זו המדיניות של ממשלת ישראל'. זה ממש גורם לי להיות חרד לעתידה של ישראל. אתם ערב בחירות גורליות מאוד. לא רק לכם הן גורליות. גם לי כיהודי אמריקאי. אם התוצאה תהיה שתקום אותה ממשלה, עוד ועוד אמריקאים ישאלו את עצמם אם ישראל היא בעלת ברית אמיתית של אמריקה, אם אנחנו חולקים איתה את אותם ערכים, אם נכון לאינטרס האמריקאי להמשיך את הקשרים החזקים שיש לנו עם ישראל. זה גורם לי דאגה גדולה כי ישראל היא רעיון. הקשר של כל יהודי בעולם עם המקום הזה הוא מהותי ועמוק".

בתום יום הלימודים בבית הספר של הכפר, הגיעו בריצה ילדים למטע והסתובבו בין המוסקים המבוגרים. "הם לא רגילים לראות יהודים שבאים לעזור לנו", אמר אחד התושבים. "רק בשבוע האחרון היו ארבע תקיפות על הכפר".

מה שמדהים הוא שפעילות מהסוג הזה נתפסת כאקט פרובוקטיבי שנועד להפר את הסדר. זה היפוך תודעתי ועיוות נורא של טוב ורע. בתוך הכאוס, חוסר השליטה והטרור היום-יומי שמשליטים בריוני הגבעות, דווקא האנשים הטובים האלה שמגיעים מחו"ל, או הישראלים שמתארגנים בקבוצות להגיע לסייע במסיק, נתפסים כאנרכיסטים פורעי חוק שצריך לתפוס ולגרש מכאן. במציאות הזו, ועוד ערב בחירות, שום גורם ישראלי לא מביע תמיכה או דברי עידוד לסולידריות האנושית הזו.

היחיד שראינו ביום שלישי בשטח המסיק היה ח"כ גלעד קריב (הדמוקרטים). בעוד שח"כ צבי סוכות מאובטח על ידי משמר הכנסת והצבא כשהוא מסתובב בכפרים פלסטיניים ומנתץ אנדרטאות, קריב מסתובב בשטחים לבדו, בלי ליווי ובלי אבטחה. "שלשום עידכנתי את משמר הכנסת שאני מתכוון לבקר בסינג'ל וסוויע כדי לראות איך הולך שם המסיק", הוא מספר. "כעבור כמה שעות התקשרו אליי אנשי הקשר מהכפרים הללו והתחננו שלא אבוא. אחד מהם אמר 'בא אלינו הצבא ואמר שאם יגיע אליכם חבר כנסת מישראל, לא נאפשר לכם למסוק יותר'. כך שהיום יצאתי לשטח בלי לעדכן אף אחד".

הפוסט של ברד לנדר:

אנטון גודמן, מנכ"ל הארגון האקטיביסטי "קול רבני לזכויות אדם", אומר שהם נמצאים בקשר עם קהילות יהודיות בכל רחבי העולם, ובכל מקום כמעט שואלים אותו את אותה שאלה: "'תגידו, מה קרה לכם שם? נפלתם על הראש? איזו יהדות זו?'. מה שהם רואים בתמונות וסרטונים זה יהודים עם ציציות, פאות וכיפות גדולות שעושים דברים נוראים. בשבתות, בימי חג, נוסעים בכלי רכב, מצלמים בטלפון, שורפים בתים ותוקפים באלות. משליטים טרור מתוך תפיסה של עליונות יהודית. אנחנו רואים התעוררות של יהודים מהתפוצות שלא יכולים לסבול יותר את המראות האלו ולעמוד מנגד, עד כדי כך שהם מוכנים לרכוש כרטיס טיסה מכספם, לבוא הנה ולסכן את עצמם כדי לעזור לפלסטינים".

ח"כ קריב טוען שמדובר בפעולה יהודית וציונית שמבטאת דאגה עמוקה ואכפתיות כלפי מדינת ישראל, עתידה ודמותה. "אני מקווה שעוד ועוד ישראלים ויהודים מהעולם יצטרפו לפעולות מהסוג הזה", הוא אומר ומבטיח שאם תקום ממשלת שינוי בעקבות הבחירות, "נעשה הכל כדי לעצור את הטרור היהודי".

סיימנו מתחת לעץ של שפיצר, מחזיקים לה את הסולם בזמן שהיא למעלה, סורקת במגרפת הפלסטיק את הענפים כדי להפיל מהם את הפירות. "אחרי כמה ימים כאן", אמרה, "אני מבינה שאיראן היא לא הסכנה הגדולה של ישראל, אלא האלימות הברוטלית של המתנחלים כלפי הפלסטינים בגדה. זו הסכנה הכי גדולה היום לישראל. אם לא תשימו לזה סוף ולא תנסו לעצור את זה בצורה החלטית, בפעולות אמיתיות, ישראל תהיה מדינה מבודדת ברמה הבין-לאומית. היא תהפוך לגטו יהודי".

ביום רביעי, למחרת המפגש עם שפיצר וחבריה בג'אלוד, עיכבו כוחות הביטחון 42 יהודים אמריקאים וקנדים שהגיעו עם 28 פעילים ישראלים מ"קול רבני לזכויות אדם" למסיק בכפר נחלין שמדרום לבית לחם. הנימוק הרשמי: שהייה ללא תיאום בשטח חקלאי שלא אושר למסיק על ידי צה"ל. הם נלקחו באוטובוסים לתחנת המשטרה בביתר עילית, כשביניהם בראד לנדר, המועמד המוביל לבית הנבחרים מהמחוז העשירי בניו-יורק לבחירות האמצע בתחילת נובמבר. בתום יום ארוך בתחנת המשטרה, 28 הישראלים הורחקו מהגדה לתקופות שנעות בין 15 ל-30 יום. 38 זרים, רובם אמריקאים, שוחררו ללא תנאים. ארבעה אמריקאים נחקרו על תמיכה בארגון טרור ושוחררו עם הרחקה של 15 יום מהגדה. גודמן מקול רבני לזכויות אדם סיכם: "מה שקרה בנחלין הוא פשוט טירוף. אנחנו נחושים להמשיך להביע סולדריות עם החקלאים הפלסטינים בתקופת המסיק".