בנו ללא היתר – ודרשו על כך תמורה בתמ"א 38

בני זוג בעלי דירת מרתף בבת ים טענו לקיפוח מצד היזמית, ודרשו שטח גדול יותר מזה שהוקצה להם במסגרת הפרויקט. אבל תביעתם נדחתה והם חויבו בהוצאות

עו"ד נתן מינקוביץ | פסקדין|

המפקח על רישום מקרקעין בחולון, אורי שלומאי, דחה לאחרונה בעלי דירת מרתף בבת ים שתבעו להגדיל את שטח הנכס שיקבלו במסגרת פרויקט תמ"א 38. נקבע שבני הזוג לא זכאים לתמורה עבור שטחים שנבנו ללא היתר, תוך פלישה לרכוש המשותף. הם חויבו לחתום על מסמכי הפרויקט תוך חודשיים, ולשלם ליזמית הוצאות משפט של כ-70 אלף שקל.

במוקד ההליך נמצא בניין ברחוב הרצל בבת ים, המיועד להריסה ובנייה מחדש. התובעים, שנכנסו בנעלי אביו המנוח של אחד מהם כבעלי דירת קרקע ומרתף, טענו שהיזמית האחראית על ביצוע הפרויקט מקפחת אותם ביחס לשכניהם בחישוב התמורה המגיעה להם.

לטענתם, הסכם התמ"א קובע כי שטח הדירה החדשה יחושב לפי מדידת הדירה הקיימת בפועל, בתוספת 12 מ"ר לפחות. מאחר ששטח דירתם עומד על כ-76 מ"ר, טענו, הרי שמגיע להם לקבל דירה חדשה בשטח של כ-88 מ"ר, במקום כ-72 מ"ר בלבד שהוקצו להם.

התובעים הסתמכו בין היתר על היתר בנייה מ-1973, שלטענתם הכשיר חלק מהשטחים שלא מופיעים ברישום בטאבו. לדבריהם, בדירות שכניהם חושבה התמורה לפי השטח בפועל, לרבות מרפסות שנסגרו, בעוד שבדירתם הופחתו שטחים.

מנגד טענו היזמית והשכנים שבני הזוג הרחיבו את דירתם שלא כדין, תוך פלישה לרכוש המשותף. לדבריהם, לא רק שהם לא קופחו אלא אף זכו לשדרוג משמעותי: דירתם החדשה תוכננה בקומה הרביעית, במקום בקומה הראשונה, עם כיווני אוויר משופרים.

המפקח שלומאי אימץ את ממצאי המומחה שמינה, שלפיהם שטח דירת התובעים המאושר בהיתרי הבנייה עומד על כ-62.5 מ"ר בלבד, לעומת כ-77 מ"ר בפועל. הפער, כ-14.5 מ"ר, נובע מבנייה ללא היתר תוך פלישה לחצר המשותפת, למקלט ולחדר המדרגות. "אין בעל דירה זכאי לדרוש שוויון המבוסס על שטח שנבנה ללא היתר, או תוך פלישה לקניינם של אחרים", הובהר.

לעומת זאת, נקבע כי רובם המכריע של פערי השטח בדירות האחרות נובע ממרפסות מקוריות שנבנו כדין. המפקח דחה את טענת ההפליה מטעם התובעים, והבהיר כי גם אילו נמצאו חריגות בנייה אצל השכנים, הרי שאין בכך כדי להצדיק מתן תמורה עבור שטחים בלתי חוקיים.

בהחלטה הודגש כי "אין שוויון בחטא", וצוין שבעל דירה המבקש לקבל זכויות יתר בגין שטח שאליו פלש "חוטא פעמיים: פעם אחת בעצם הפלישה, ופעם שנייה בניסיונו להפיק ממנה רווח כלכלי ישיר על חשבון קניינם של שכניו".

עוד נקבע כי הפער בין שטח דירת התמורה שהוקצתה לתובעים לבין השטח התיאורטי המגיע להם לפי ההסכם זניח, ומתקזז עם השדרוג המשמעותי לקומה הרביעית. התנהלותם, שעיכבה את הפרויקט במשך קרוב לשלוש שנים, הוגדרה כחסרת תום לב וכשימוש לרעה בהליכי משפט.

בסופו של יום התביעה נדחתה, ומגישיה חויבו לחתום על מסמכי הפרויקט בתוך 60 יום - שאילולא כן יוכלו עורכי הדין של היזמית לעשות זאת במקומם. בנוסף חויבו השניים לשלם לחברה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 69,138 שקל.

• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד עינב כהן • ב"כ הנתבעים: עו"ד אמיר פרס ועו"ד עמית כהן • עו"ד נתן מינקוביץ עוסק בתמ"א 38 • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין