התגליות הכימיות והמחסומים היהודיים של ריכרד וילשטאטר
חתן פרס נובל שחקר את הכלורופיל ופיתח מסננים למסכות גז התפטר במחאה על אנטישמיות, אך ראה בהתבוללות פתרון לשאלה היהודית
בשנת 1949 ראה אור ספר הזיכרונות של הכימאי הגרמני הדגול ממוצא יהודי, חתן פרס נובל לכימיה, ריכרד וילשטאטר, Aus meinem Leben מתוך חיי. הספר הגיע לידי הקוראים שבע שנים לאחר מותו של מחברו. זוכה פרס נובל, הכימאי הבריטי סר רוברט רובינסון, כתב: "וילשטאטר היה ניסיוני דגול וממציא ניסויים דגול". באפילוג לביוגרפיה של וילשטאטר, שנכתב על ידי ארתור שטול — חברו הקרוב, שותפו המדעי הוותיק ותלמידו לשעבר — רשימת הפרסים שהוענקו למדען הדגול הזה בכל רחבי העולם המתורבת תופסת לבדה לא פחות משלושה עמודים.
וילשטאטר הוכיח את הדמיון המבני בין פיגמנט הצמחים (כלורופיל) לבין ההם שבהמוגלובין: הכלורופיל מכיל מגנזיום וההם מכיל ברזל.
הוא פענח את המבנה של האנתוציאנינים (הצבעים האדומים והכחולים בפרחים ובפירות) ומצא כיצד הם משתנים לפי חומציות התא. כלורופיל שהוא חקר הוא פיגמנט חשוב מאוד בעולם הצומח. הוא הפיגמנט הירוק הנמצא בצמחים, באצות ובחיידקים מסוימים, והוא חיוני לביצוע תהליך הפוטוסינתזה שבו הצמחים הופכים את אור השמש לאנרגיה.
וילשטאטר הצליח לבצע סינתזה של האלקלואיד קוקאין ופענח את המבנה המרחבי והכימי שלו. הוא הוכיח שאנזימים אינם יצורים חיים, אלא חומרים כימיים. מחקריו פורצי הדרך על מבנה הכלורופיל והאנזימים הניחו את היסודות להבנה כי אנזימים הם תרכובות אורגניות הפועלות כזרזים כימיים. ריכרד וילשטאטר היה מהכימאים האורגניים הבולטים בהיסטוריה.
מילדות בגרמניה למחקר הקוקאין
ריכרד מרטין וילשטאטר נולד בקרלסרוהה ב-13 באוגוסט 1872. אביו היה סוחר בדים. בספרו מתוך חיי כותב וילשטאטר על מוצאו: "אבות אבותיי היו יהודים. הם התיישבו בקרלסרוהה מאז 1720. […] רבנים, מורים ורופא היו בין אבות אבותיי."
מגיל צעיר הוא היה מוקסם ממדעי הטבע: "בגיל שתים עשרה החלטתי על כימיה ומדעי טבע באופן כללי." אנטישמיות רדפה אותו מהילדות: "בעיר הולדתי תמיד היו כנופיות של ילדי רחוב שצעקו קללות וזרקו אבנים על כל ילד, יהודי או כזה שחשבו שהוא יהודי, שהלך לבד."
ריכרד למד בבית ספר יסודי בקרלסרוהה, ולאחר מכן עבר לגימנסיה ריאלית בנירנברג. כך הוא זוכר את העיר החדשה: "האווירה בעיר הייתה נגועה באנטישמיות במידה רבה יותר מאשר בקרלסרוהה. זה התבטא לא בהתנהגות של כנופיות רחוב כמו בקרלסרוהה אלא בחוגים של המעמד הבינוני ובחבריי לכיתה, שרבים מהם היו בני סוחרים ובעלי עסקים קטנים."
בשנת 1890, התקבל ריכרד לאוניברסיטת מינכן, שם השלים בשנת 1894 את הדוקטורט בהנחיית אלפרד איינהורן על המבנה הכימי של הקוקאין. בהמשך עבד במעבדתו של אדולף פון באייר, לימים חתן פרס נובל לכימיה.
כשנתיים לאחר קבלת הדוקטורט שוחח עם באייר, שבמעבדתו עבד. באייר אמר: "עכשיו אתה בפנים, אבל אתה חייב לאפשר לעצמך להתנצר." ריכרד היה מבולבל וכעוס: "הקשר עם הקריירה הגעיל אותי. הוא הגיע מהאדם הגדול, שלא יכולתי לחשוד בו באופורטוניזם, אבל ההצעה הייתה בלתי מובנת לי. […] הטבילה הסירה [בפני היהודים] את המחסומים בחברה ובקריירה של שופטים, פקידים ממשלתיים, חוקרים ואפילו קצינים. יהודים שהתנצרו וצאצאיהם, וכאלה שמוצאם היה מנישואי תערובת, לקחו חלק ניכר בחוגים התרבותיים המובילים של גרמניה. […] באתי ממעמד פרובינציאלי ומוגבל חברתית, שהיה ליברלי בדת, אך שמרני בזיקתו ליהדות."
מחקר הכלורופיל והפרס הגדול
כהמשך לשיתוף הפעולה שלו עם באייר, מונה וילשטאטר לפרופסור חבר לכימיה אורגנית באוניברסיטת מינכן, ובשנת 1905 מונה לפרופסור במכון הטכנולוגי בציריך – ETH.
במהלך שהותו בציריך, קיבל וילשטאטר הצעות עבודה רבות מאוניברסיטאות בגרמניה ובאוסטריה. הוא קיבל הצעה מהמכון קיסר וילהלם ומאוניברסיטת ברלין והחל לעבוד שם באוקטובר 1912.
בברלין הוא השלים את המחקרים על המבנה הכימי של כלורופיל, שהחלו בציריך. תוצאותיו פורסמו בשנת 1913.
בשנת 1915, זכה וילשטאטר לפרס נובל לכימיה "על מחקריו בנושא החומרים הצובעים בעולם הצומח, במיוחד כלורופיל". בברלין, הוא קיבל תואר כבוד של "יועץ פרטי".
וילשטאטר עבד בברלין במשך עשרים חודשים, שם תפסה אותו מלחמת העולם הראשונה. סיום עבודתו הפורייה בברלין נגרם על-ידי הצעת עבודה יוקרתית באוניברסיטת מינכן: "בחג הפסחא עברתי למינכן. […] כאשר קיבלתי את המינוי לפרופסור במינכן, המשרד הבווארי חשב שחשוב לקדם אותי "מיועץ פרטי" "ליועץ פרטי של בית המלוכה", אפילו תשעה חודשים לפני המעבר בפועל. […] מינויי פרופסור מן המניין במינכן ומנהל המעבדה לכימיה הממלכתית חתום ב-4 בספטמבר 1915."
מעבדה זו נקראה "המעבדה לכימיה של האקדמיה למדעים של בוואריה". המסמך הממנה את וילשטאטר והמקים את המעבדה שלו נחתם על ידי המלך לודוויג השלישי. בעת החתימה על המסמך הזה, אמר המלך לשרו, "זו הפעם האחרונה שאני מאשר יהודי בשבילך." הוא צדק: בנובמבר 1918 הודח המלך מכס המלוכה על-ידי מנהיג המהפכה הסוציאליסטית, היהודי קורט אייזנר.
מלחמת העולם הראשונה ומסכות הגז
ב-22 באפריל 1915, השתמשו הגרמנים בנשק כימי נגד החיילים הצרפתים. זו הייתה המתקפה הקטלנית הראשונה בקנה מידה גדול באמצעות גז בחזית המערבית. יוצר הנשק הזה וראש השירות הכימי של הצבא הגרמני היה חברו הקרוב של וילשטאטר, פריץ האבר, חתן פרס נובל לכימיה, יהודי מומר. מדענים ממדינות "ההסכמה" מחו בתוקף נגד החלטת האקדמיה השוודית להעניק להאבר את פרס נובל. הם הכריזו עליו כעל פושע מלחמה. אלפי חיילים נפגעו במתקפת הכלור; האומדנים ההיסטוריים של מספר ההרוגים והפצועים אינם אחידים. על מעשה זה, הועלה האבר מדרגת סמל בכיר לדרגת קפטן על ידי הקיסר עצמו – המקרה הנדיר ביותר של קידום קצין, שלא היה חייב להתגייס על פי גילו.
אחד מעובדיו החשובים של האבר בחיל הנשק הכימי היה חברו ועמיתו וילשטאטר.
הדעה של האחרון על המלחמה הייתה תחילה דומה ללהט הפטריוטי של האבר: "הפרופסורים היו משוכנעים שגרמניה אינה נושאת באחריות למלחמה ושהמלחמה הפתיעה אותה. […] המלחמה נראתה לנו כמלחמה הגנתית. […] מאוחר יותר, כאשר לפיד המלחמה האיר אפילו את העיוורים, עלתה השאלה של האשמה. התשובה הנוחה של רבים הייתה שזה היה באשמת הקיסר."
לאחר כניסתו לתוקף של הסכם ורסאי בשנת 1920, הציגו מדינות "ההסכמה" רשימה של "פושעי מלחמה". בין 895 השמות היה הקפטן והיועץ המלכותי, פרופסור האבר.
וילשטאטר סיפר כיצד קרא האבר לו לתרום לפיתוחים הצבאיים בתחום הכימיה. וילשטאטר סירב לעסוק בייצור הגזים הרעילים למבצעים התקפיים, והעדיף במקום זאת לפתח מסננים סופגים יעילים המבוססים על פחם עץ ואורוטרופין, כדי להגן על החיילים מפני מתקפות כימיות של הצרפתים שהחלו להשתמש בנשק הכימי משלהם.
וילשטאטר יצר מסנן תלת-שכבתי למסכות גז גרמניות. יוצרו יותר מ-30 מיליון מסכות הגז האלה. על עבודה זו, הוענק לוילשטאטר צלב הברזל מדרגה שנייה. למרות התוקפנות הברורה של גרמניה במלחמה, שיתף וילשטאטר פעולה עם "פושע המלחמה" האבר, וקרא לפעולותיו שלו עצמו "עבודת הגנת הגז".
ההתפטרות במחאה על אנטישמיות
כמו הסופר תומאס מאן, שגם חי במינכן במהלך המהפכה הסוציאליסטית, ופגש את המדען בבית הוריה של אשתו, גינה וילשטאטר את המהפכה בבוואריה. הוא היה מפוחד במיוחד מתפקידם הפעיל של היהודים במרד הזה: "מינכן הפכה לבירת התנועה הקומוניסטית. תקופת הטרור נמשכה עד שהעיר נכבשה על-ידי כוחות הממשלה המרכזית. […] פאניקה שלטה באוניברסיטה. […] הייתה מרירות נוראית, מושרשת, לגבי השתתפותם של היהודים בתנועה המהפכנית. היה קל ונוח להטיל את האחריות עליהם, לפני נפילתה של המונרכיה, ולאחר מכן לתפיסת השלטון על-ידי אברט ושיידמן (ממנהיגי הרפובליקה הגרמנית – א״ג) במדינה, ובפרט על האשמה על תשישות כוחות הצבא. […] אחד מעמיתיי, חוקר קלאסי והיסטוריון בעל מוניטין רב, סבר: "אנו חבים את המהפכה ליהודים."
המהפכה עוררה אנטישמיות במינכן, שם הוקמה המפלגה הנאצית. האוניברסיטה הפסיקה להעסיק יהודים. במחאה נגד המדיניות האנטישמית, בשנת 1924 התפטר וילשטאטר מהאוניברסיטה.
ב-10 בנובמבר 1938, ביום לאחר ליל הבדולח, ניסה הגסטפו לעצור את וילשטאטר כדי לשלוח אותו למחנה דכאו שליד מינכן. אבל הוא הצליח להתחמק מהמאסר ולהסתתר בעזרת עוזרת הבית הנאמנה שלו בביתו הגדול. באביב 1939, הוא היגר לשווייץ.
עמדתו על יהדות ועל תחיית העברית
בזיכרונותיו מתוך חיי, שנכתבו בסוף שנות ה-1930, כותב וילשטאטר בהרחבה על גישתו לשאלה היהודית. לאחר תחקירים היסטוריים וטיעונים למיניהם, הוא מגיע לפתרון לשאלה היהודית באמצעות התבוללות, ומבקר את התחייה של השפה העברית: "נראה לי כי זו חולשה של עקשנות להיאחז, כאילו זהו הנקודה החשובה, במנהגים הדתיים הישנים, אשר חלקם איבדו את תוקפם עקב השינויים התרבותיים שהתרחשו במשך אלפי שנים, חולשה המסוכנת להמשך קיומה של היהדות במדינות מתורבתות מאוד. […] שימור ופיתוח נוסף של השפה העברית נראה לי רגרסיבי."
ריכרד וילשטאטר מת ב-3 באוגוסט 1942 במורלטו, שבשווייץ, בזמן שאחת "המדינות המתורבתות מאוד" כלשונו, כבר החלה ברצח היהודים שלהתבוללותם קרא המדען.
שאלות ותשובות
על מה זכה ריכרד וילשטאטר בפרס נובל?
על מחקריו בפיגמנטים מן הצומח, ובייחוד בכלורופיל, הוענק לו פרס נובל לכימיה לשנת 1915.
מה היה חלקו במלחמת העולם הראשונה?
וילשטאטר פיתח מסנן למסכות גז של הצבא הגרמני. לדבריו, הוא נמנע מעיסוק בפיתוח גזים רעילים לתקיפה.
מדוע התפטר מאוניברסיטת מינכן?
בשנת 1924 התפטר במחאה על האנטישמיות באוניברסיטה ועל הפגיעה במינויים של חוקרים יהודים.
המאמר המדעי
עוד בנושא באתר הידען
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.