השמועה על וודי הארלסון ומתיו מקונוהיי מצחיקה יותר מהסדרה עליה

ב"אחים" של אפל TV, כוכבי "בלש אמיתי" מגלמים גרסאות של עצמם כשהארלסון בורח עם משפחתו לטקסס, ומגלה שייתכן שאביו הוא גם אביו של חברו הטוב. הכימיה בין השניים עובדת, ולצידם הולנד טיילור וליסה גילרוי גונבות לא מעט סצנות, אבל מההבטחה נשאר בסוף סיטקום גנרי שנשמע כאילו נכתב בניינטיז

בחייו של שחקן הוליוודי מצליח יש שלב אחד מסוכן ממש, זהו השלב שבו אין בנמצא אף יצור אנושי שיגיד לו את המילה "לא". וודי הארלסון ומתיו מקונוהיי הם שני שחקנים הוליוודיים מוערכים ואהובים כל כך שהם יכולים לקבל פחות או יותר איזה צעצוע שהם יבקשו מהמדפים של הוליווד. ואם שניהם יחד אומרים שהם רוצים ליצור סדרה שבה הם יגלמו גרסאות של עצמם, ועוד ישחקו על שמועה לפיה הם חולקים די-אן-איי ושהם אחים למחצה, עוד לא נולד המפיק שיהיה מסוגל להגיד להם לא. בטח לא באפל TV, שנמסה מניים דרופינג ומקבלת אורגזמה רכה מהרעיון של מפורסמים שיוצרים לעצמם סדרות. וככה נולדה לה "אחים", סדרה שאמורה לתת הצצה לחברות ארוכת השנים בין שני השחקנים (שהחיבור שלהם ב"בלש אמיתי" העצים את המיתולוגיה סביבה), ובעיקר לפלרטט עם השמועה (שהם עצמם לא מיהרו להרוג, אגב).

בשורה התחתונה, אם "אחים" הייתה תלמידה בבית ספרינו, סביר להניח שבתעודה שלה היה נכתב "לא מממשת את הפוטנציאל". זאת תוצאה טבעית של מצב בו סדרה מקבלת עוד ועוד אורות ירוקים ואף אחד (כולל היוצרים עצמם) לא עוצר בדרך כדי לספר להם שהם בעצם עשו סיטקום גנרי מהניינטיז. אז נכון שהיא ניצלת בזכות הקסם והחיבור הטוב בין שני המובילים שלה, וגם מכמה בדיחות טובות פה ושם ודמויות נשיות מצוינות, כמו מנהלת הקמפיין הפוליטי של מקונוהיי (ליסה גילרוי – "ברוקלין 99" - המעולה) או אמא שלו, מא-מאק (הולנד טיילור בתפקיד קורע), וכן, גם רפרורים אינטימיים ל"בלש אמיתי", אבל בתכלס הפוטנציאל בפורמט וההבטחה שביחסי החברות של שני הכוכבים שלה היו כל כך פרועים, מלאי מודעות עצמית ומסקרנים, שאי אפשר שלא להתאכזב.

השלד של "אחים" נשמע מבטיח: וודי הארלסון נקלע למתקפת אסטרוגן בבית הקליפורני שלו, שמאוכלס באשתו ושתי בנותיו. הבת שלו, כך מסתבר, נזרקה על ידי הארוס שלה. בצר לו, ואחרי ניסיונות כושלים להתפנות מהשטח הוא מעמיס את המשפחה על בית האוטובוס שלהם ונוסע איתה עד לאוסטין טקסס, לבקר את מקונוהיי. הוא מגיע בזמן רגיש – מקונוהיי בדיוק כותב את הנאום לזכרו של אבא שלו, שהוא אמור לשאת בפני תיכוניסטים יום למחרת.

הסיטואציה דוחקת את הארלסון להעלות זיכרונות משלו – אבא שלו נשפט למאסר עולם על רצח שביצע – ומפה לשם אמא מקונוהיי פולטת, בשכרותה, שיכול להיות שאבא של הארלסון הוא גם האבא של מקונוהיי. במשך שמונה פרקים (כולם נשלחו לביקורת) הארלסון מתלבט אם לספר למקונוהיי על האפשרות אבל מחליט לחכות עד שהאחרון יכריז על כוונותיו לרוץ למשרת המושל של טקסס (רעיון שמקונוהיי באמת השתעשע בו בשלב מסוים בחייו). את הסוף אתם יכולים בקירוב לנחש. בדרך הם יעברו בשלל סיטואציות קומיות סתמיות החל מיציאה לציד כטקס חניכה גברי, תקלות ביום האהבה (הם שכחו לקנות לנשים שלהם מתנה!) והרפתקאות שוודי הפרוע גורר אליהן את מתיו השקול. המסקנה היא תמיד שהחברות היא מעל הכל, בלה בלה בלה, לא משהו לכתוב עליו הביתה.

"אחים" אומנם נהנתה מיחסי ציבור מצוינים מהרגע בו נהגתה במוחם של שני הכוכבים שלה, אבל דרכה לא הייתה קלה. היא בכלל התחילה כסדרה הרבה פחות מקובעת. בשלבי הפיתוח הראשונים, בביתו של מקונוהיי בטקסס, הם חשבו על סדרה חצי מאולתרת בסגנון "תרגיע", שתישען כמעט לחלוטין על הדינמיקה הטבעית והספונטנית ביניהם, אבל בשלב מסוים נסוגו אל חדר תסריטאים והסתמכות על מבנה ברור, מה שאולי מסביר משהו מהפער בין הפוטנציאל של "אחים" לבין התוצאה הסופית, ואיך בסיס כמו שתי פרסונות ענק, חברות אמיתית, שמועה עסיסית וכסף של אפל הסתיימו בסיטקום פושר.

הטלטלות לא נגמרו שם: אפל הזמינה את הסדרה תחת השואו-ראנר דיוויד וסט ריד (יוצר וכותב ב-Schitt's Creek), אבל חצי שנה אחרי תחילת הצילומים ההפקה נעצרה בפתאומיות ווסט ריד התחפף הביתה "בעקבות מחלוקות יצירתיות עמוקות בנוגע לכיוון העלילתי והאמנותי". במקום וסט ריד הוזעק לתפקיד לי אייזנברג ("המשרד", "שיעורים בכימיה"), והעקבות של החילופים האלה ניכרים בחוסר האחידות של התסריט. "אחים" מזגזגת בין העלילה שסובלת לא פעם מקלישאות נרטיביות תמוהות ממש ובין סצנות עם הומור מתוחכם יותר ומודעות עצמית.

בדבר אחד אין ספק - הארלסון ומקונוהיי נהנים מכל רגע, והם מלאי סיפוק מהרעיון שהם מוכרים לנו: הצצה בלעדית ואותנטית לקשר החזק ביניהם. חלק מהצופים יסתפקו בזה ויתעלמו מהעובדה שבסופו של דבר מתברר שהיחסים בין הארלסון למקונוהיי כנראה לא מספיק מעניינים כדי להחזיק סדרה, וחלק ייחלו, כמוני, שבמקום סדרה מתוסרטת אפל הייתה משגרת למסך את הדוקו על שני חברים כמעט אחים שמנסים לעשות סדרה, רבים עליה, מנסים לאלתר, מחליפים שואו-ראנר ונוחתים בשבלונה קומית, הייתי צופה בזה עם הרבה יותר התלהבות.