מה קרה כשהקומיקאי איתי זבולון התעמת עם טונה על השם שלו

לאיתי זבולון הצעיר הייתה נופלת הלסת אם היה שומע שאיתי זבולון בגרסתו הבוגרת שיחק בסדרה האחרונה של אדיר מילר ('ריסט') את שפי, השותף הביזאר של בתו של מילר בסדרה. לא זו אף זו, הוא נהנה מאוד, חושב שמילר אחלה, וכולו ציפייה לצילומי העונה השנייה. "הגעתי לאודישן בהנחה שאנחנו מעולמות שונים, שאני עושה קומדיה פרינג'ית הרבה יותר. מההפקה ביקשו שאגיע לאודישן. הגעתי ועשיתי שתי דמויות. אדיר והמלהקת צחקו מלא. אדיר היה לבבי מאוד, ומהרגע הראשון הוא היה אדיב אליי מאוד. הוא הזמין אותי ליצור ביחד איתו".

זו באמת מחווה יפה, לתת לך כאדם שיוצר בעצמו דמויות, להשתתף בעיצוב של הדמות שאתה משחק. "לאדיר יש פאשן של סטודנט. אחרי שקיבלתי את התפקיד הוא אמר לי 'בוא ניצור ביחד. מה שלא מצחיק, נעיף'. נכנסנו לחדר והתחלנו לעבוד. היה פינג-פונג. אני מציע בדיחה ואם אדיר אוהב, היא נכנסת. גם על הסט הוא נתן לי לאלתר".

אבל זה לא מופרך להתפלא שהסכמת לשחק שם, נכון? "פעם הייתי בן-אדם מסוכסך הרבה יותר. הייתי מסתבך הרבה יותר עם המשמעות של כל בחירה מקצועית שאני עושה - זה מיינסטרים מדי, ההוא קטן מדי. גדלתי. אם אני אוהב את הפרויקט ויש לי הזדמנות ליצור, אני בפנים. הטקסט היה טוב, הפרויקט היה טוב, היה חיבור עם אדיר, ובסופו של דבר אני רוצה להגיע לכולם. זו התבגרות".

אז אתה בהסכמה להיות מיינסטרים? קומיקאים מסוגו של אדיר ואתה זו כבר לא התנגשות ציוויליזציות? "אני מבין שהחיים נתנו לי מתנות. אני רוצה להצחיק, רוצה לרגש ולהתחבר עם כמה שיותר אנשים, ואני רוצה לתת את זה לכולם. אני רוצה לנוע על פני כל הספקטרום שבין לתת אסקפיזם לבין לעשות רפלקציה לאנשים שמוצאים משמעות במה שאני עושה. זה הסופר-פאוור שלי, וזה גם הפרנסה שלי".

ואולי בכל זאת יש גם רצון להיות מוכר? "עבורי מיינסטרים הוא לא מטרה. הדבר החשוב הוא היצירה עצמה, ואם היא חיה, אם היא מגניבה ומרגשת".

זה קשור למעבר לבנימינה? יש שם משהו במים? "MD", הוא אומר משועשע, וחוזר לרצינות: "איתי הצעיר היה מוצא סדק להתיישב עליו. הוא היה שופט את זה. חד-משמעית, הייתי בן-אדם ציני הרבה יותר. המשפחה, הילד שלי, המדיטציות, ההבנה שאני צריך לפעול בתוך החיים ולעשות את הכי טוב שאני יכול, גרמו לשינוי. אם אתה ממשיך להתנגד לחיים, אתה גומר את הכוחות של עצמך".

× × ×

זבולון (41) הוא סוד גלוי למביני דבר. למיטיבי לכת. להומור המקורי-מוזר-מצחיק שלו יש קליינטים, מעריצים אדוקים, שרק מחכים לכל דבר חדש שהוא מעלה. ב-2013 דרך כוכבו, והוא התפוצץ ברשת עם הדמויות המטורללות-גאוניות שיצר ושיחק, ובהן יניר האחמ"ש, כוכבנית - ווהאן גרמני אידיוט שמגיע לארץ לכפר על מעללי אבותיו הנאצים. סך הכל מיליוני צפיות ובאז. 'ארץ נהדרת' זיהו את הכישרון ודי מהר הרימו טלפון. אבל תמיד, מה שלא יהיה, הוא מקפיד לעשות את הדבר שלו - להעלות תוכן לרשת. לצד זה הוא מבטיח שהוא מתארגן על מופע סטנדאפ על טהרת החומרים החדשים, ולמי שמתגעגע, 'ויתרתי', להקת הפאנק שלו שקיימת כבר 15 שנה לסירוגין ושבה הוא סולן, משיקה ב-21.10 אלבום חדש, 'פירה בתוך הראש' שמו, במועדון הבארבי. תכף גם עולה הסרט הקצר המצחיק והקינקי שכתב, 'עולם חלק מופלא', שבו הוא משחק יחד עם כרמל נצר, ואפילו לפרסומות שהוא כותב, מביים ומשחק בהן יש את טביעת האצבע המקורית שלו. אבל חוץ מהבעבוע הפנימי שהוא מקפיד להוציא החוצה, ישנם גם הסדרות והסרטים שהוא משתתף בהם, כמו 'ויקי ואני', 'מי זאת', 'ככה זה', 'שבאבניקים' וה'אחיין שלי בנץ'.

לחשוב שזבולון סיים את לימודי המשחק ב'ניסן נתיב' ואז שיחק שלוש שנים כשחקן בתיאטרון הירושלמי 'החאן' עד שהחליט שרוצה לעשות את הדבר שלו, זה מיינד בלואינג. מה לו ו"ללהיות או לא להיות". "זהו, שלפני שבמאי מ'החאן' קרא לי, עבדתי ברשת המבורגרים טבעונית. אחרי שאתה הופך כל היום המבורגר מעדשים, רק תנו לי להירקב בהסעות להצגה. קיבלתי טלפון ונשארתי בתיאטרון שלוש שנים וחצי. זה היה מאסטר במשחק. אבל משהו בי נבל שם. הרגשתי שהיצירה שלי קוראת לי".

דרוש אומץ לצאת ללא נודע. "ישבתי עם חברה שהיא שחקנית, והיא שאלה אותי 'אתה חושב שתצליח בדבר שלך?', עניתי שכן. 'אתה חושב שתסתדר כלכלית מחוץ לתיאטרון?', עניתי 'כן, ואף יותר'. אז היא אמרה לי, 'אז מה השאלה?'. צילמתי בלי לדעת כלום על עריכה ובימוי. זו הייתה רק ההתחלה של היוטיוב, אז גם העליתי את הסרטונים בלי לחשוב יותר מדי על חשיפה".

אחד מהקטעים היותר מפורסמים שלו צץ אי אז ב-2018 - פרסומת קורעת שזכתה לכמעט שני מיליון כניסות ברשתות, לפסטיבל המוזיקה והאמנות בחיפה, SoLow (מי שלא ראה לרוץ ליוטיוב. זה גאג, לכל דבר). הרעיון לפרסומת הגיע למוחו הקודח של זבולון בסוף מדיטציה. איך מוח שעובר בסשן שכזה למצב נינוח יוצר מערכון כזה מופרע, לאלוהי הזבולון הפתרונים. בבסיס הרעיון המפגש בין חיפה האפורה והמדוכדכת, סו קולד, לתל-אביב המאנית. זבולון בפאה (תחביב שכזה) ובחצאית מיני מנומרת מוציא את המונולוג החד-פעמי של דמותה האנושית של תל-אביב: "אני חיים מתפוצצים. אני ב-500,000 הרווקות הנחשקות של 'טיים-אאוט', אני חרמנית, אני אקשן. אני עושה קיי באלפא. אני יוצאת עם אבא שלי בקטע גבולי. אני עדיין בתולה שלא פגשה את עצמה. כל קעקוע מסמל את התקופה. את העבר הפצוע, אבל גם המגונן..." וכולי וכולי. אליך זבולון: "היה בזה משהו מרענן להאניש ערים. מי שגר בתל-אביב יודע כמה היא קלישאתית, ומי שבז לה מתנחם בעלבונות האלה. היו לזה מיליון צפיות ביוטיוב, ובפייסבוק גם עוד כמעט מיליון. הגיע לידיי מאמר של פסיכולוג שניתח את הפרסומת. זה היה אירוע מכונן".

לעשות פרסומות זה אחלה כסף. "כן. אם יש חיבור סבבה עם המפרסם והוא אומר לי, 'איתי, תעשה את הקטע שלך, אנחנו נהנה, אתה תהנה, מה רע?'".

בעצם, היית במסלול המואץ לכוכבנות. 'ארץ נהדרת' קראו לך, אבל זה לא הפך לזוגיות קבועה. מה קרה? "שיחקתי במערכון על אפליקציות, יזם. בתקופה ההיא, כל דבר שעשיתי עורר אצלי הרבה מאוד קונפליקטים. הרגשתי שהפרסום שהגיע אליי היה יותר מדי בשבילי. קניתי כרטיס טיסה לחו"ל, וחתכתי. לא התכוונתי לזה, אבל יצא שטיילתי במקסיקו וגואטמלה שנה וחצי".

האם אדוני שפוי? "לא, אבל לא הייתי משנה שום דבר. אחרי שחזרתי השתתפתי בעוד כמה מערכונים בודדים ב'ארץ'. ביום רע, אני אומר על הבחירות שלי 'איזה באסה', אבל ביום טוב, אני שמח שדברים התגלגלו כמו שהם התגלגלו. אם היום יציעו לי להיכנס כשחקן קבוע, אני אגיד 'כן'. זו הזדמנות ליצור חיבורים וחשיפה. האם אשרוד יותר מעונה שם? אני לא יודע. כל האזור של סאטירה פוליטית ושל חיקויים הוא פחות הפורטה שלי. אני מעדיף להתעסק בטיפוסים".

אתה חושב שעוד תעשה תיאטרון?

"אני אוהב מאוד תיאטרון, למרות שעושים פה הצגות באופן ממית ומתיש. אני רוצה לעשות עיבוד מגניב שלי למשהו קלאסי כמו צ'כוב או שייקספיר".

ויניר 2? מי מפסיק דמות כזו אחרי קטע אחד?

"אדם שגאה מאוד וחרד ליצירה שלו. אם משהו מצליח, לא צריך לאלץ אותו עוד ועוד".

"ביום רע, אני אומר על הבחירות שלי 'איזה באסה', אבל ביום טוב, אני שמח שדברים התגלגלו כמו שהם התגלגלו. אם היום יציעו לי להיכנס כשחקן קבוע ל'ארץ נהדרת', אגיד 'כן'. זו הזדמנות ליצור חיבורים וחשיפה. האם אשרוד יותר מעונה שם? אני לא יודע. כל האזור של סאטירה פוליטית ושל חיקויים הוא פחות הפורטה שלי"

זבולון גדל בשכונת נווה שאנן שבחיפה. אם להיות ספציפיים, בבית בורגני. לא מצע שעליו גדל בדרך כלל יוצר עם הומור גאוני-מטורלל. אביו, נכה צה"ל ממלחמת יום כיפור ("הוא נפגע ברמה, כשהיה בתוך נגמ"ש"), היה סגן מנהל אגף חינוך, תרבות ורווחה בעיריית חיפה. אימו עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית. אחותו הגדולה עורכת דין שמתמחה בזכויות בעלי חיים.

מה ההורים חושבים על הדברים שאתה עושה?

"אמא שלי מעריצה גדולה שלי ומבקרת גדולה שלי. היא צופה באדיקות בכל מה שאני עושה. כשהיא אוהבת משהו שהיא רואה, היא אוהבת מכל הלב, מרימה. אם משהו פחות נהיר לה, היא משקפת את זה".

אחרי שנת שירות ושירות בגרעין נח"ל, זבולון טבל את הרגליים בפעם הראשונה בסצנת הסטנדאפ, בבמות פתוחות בקאמל קומדי קלאב ומשם התקדם להיות אומן הבית. "עשיתי חיקויים של וידיאומטים ושל מודם שמתחבר לאינטרנט. עזבתי כשהלכתי ללמוד ב'ניסן נתיב'. בת כיתה שלי היא מגי אזרזר (ריאיון איתה בעמ' 4). לימים, שיחקנו ביחד בסדרה 'ויקי ואני'".

בעשור האחרון זבולון בזוגיות עם ענבר, מטפלת באמנות ואם בנו, סוהם, בן השלוש וחצי. הם מכירים עוד מחיפה. היה להם סיבוב ראשון של כמה חודשים בגיל 18, ואז הקארמה הפגישה אותם בשנית. פה נדרשת הקדמה קלה: זבולון עבר איזו אבולוציה רוחנית בשנים האחרונות. הוא עזב את העיר עם זוגתו לטובת בנימינה. את בנם הבכור היא ילדה בלידה ביתית. משמעות השם שלו היא מסנסקריט "המקור של כל יצור חי".

"היה מדהים ללדת בבית. שמענו בלידה פלייליסט שהכנו מראש, והייתה שם את מנטרת 'סוהם'. הבן שלי נושא את השם שלו בחן רב. בסטנדאפ שאני עושה, אני אומר שזה לא הגיוני שאני אוהב כל כך מישהו שאני לא מכיר. עוד לפני שהוא דיבר, נוצר בינינו קשר לב".

זו שבירת דמות, הרוחניקיות שלך.

"אני עושה דברים וולגריים מאוד, גם חלק מהשירים שלי ב'וויתרתי' הם כאלה. יש קיא ושפיך וגזימה של פין. הקהל מורכב מבני 13 שגילו אותנו עד בני 25. אנשים מגיעים וצורחים כל מילה שאי פעם כתבנו. בישראל הסאחית, השמרנית והמשיחית, הקהל כָּמֵהַּ למשהו רוטט, אוונגרדי וולגרי לפנים. שמישהו יגיד להם 'אתם מגניבים, דפוקים ויש לכם מקום', אבל אני גם רוחני ורגיש מבנימינה והבן שלי בגן יער".

מאיפה זה צץ?

"זה התחיל בגיל 28, כשעשיתי את הברייק וטסתי למרכז אמריקה. פגשתי שם את עצמי, פגשתי אנשים".

איוואסקה?

"גם, ופטריות. פגשתי אינטליגנציה תבונית שלא פגשתי קודם. התודעה היום-יומית היא כלא. התגלגלתי לבית ספר ליוגה בדרום מקסיקו, ואז עברתי קורס מורי יוגה. אחרי זה התחלתי לנסוע להודו. הייתי שם שבע פעמים. לפעמים לתקופות קצרות, לפעמים כמה חודשים. הגעתי לשם כפוץ מתנשא, אבל אז הגעתי למקדש ברישיקש, והייתה בדיוק שירה מקודשת של קרישנה וזה ריגש אותי. עם כל נסיעה, השלתי את הזהות שלי כמיזנטרופ תל-אביבי ציני והפכתי לרוחניק הוליסטי. היום יש כבר אינטגרציה בין שתי הזהויות".

עדיין מקפיד על מדיטציה?

"אני עושה מדיטציה יום-יומית. בתחום הזה, הנטייה היא לחשוב שההצלחה או הכישלון אומרים עליך משהו. אז אם ההצלחה היא בזכותך, אתה הופך לאגו מניאק, או מפתח מאניה כזו ומתמכר לקוקאין. ואם אתה לא מצליח, אתה מרגיש רע נורא ובדיכאון. בזכות המסעות והמדיטציה יש לי יכולת להכיל את התנודות האלה".

זה גם עוזר לך להכיל את זה שיש עוד איתי זבולון, מגה מצליח, המכונה "טונה"?

"אנחנו יושבים על משבצות שונות. נפגשנו מאחורי הקלעים באיזה אירוע. התקרבנו זה לזה בסלואו מושן, חוששים שהעולם יקרוס לתוך עצמו. נתנו כיף ואז אמרתי לו 'לקחת לי את השם'. הוא ענה 'אתה לקחת לי את השם'. זה היה מצחיק. לפעמים, כשמבקשים בווטסאפ שאשלח ברכה ליום הולדת, אני לא יודע אם מבקשים ממנו או ממני. רק אם אני בטוח שהכוונה אליי, אני עונה".