נטיפים במערות מגלים: המסוע האטלנטי השתנה בעידן הקרח לאט יותר ממה שחשבו

מחקר ב-Science, המבוסס על נטיפים בעלי שכבות שנתיות ממערות בהודו ובסין, מראה שהמעברים הפתאומיים במסוע האטלנטי בעידן הקרח נמשכו בממוצע כ-180 שנה. ליבות הקרח מגרינלנד הציגו שינויים בתוך עשורים בלבד.

המסוע האטלנטי הוא מערכת זרמים שמובילה חום מהאזורים הטרופיים צפונה. המדענים מכנים אותו AMOC, ראשי תיבות של Atlantic Meridional Overturning Circulation. כיום חוקרים רבים חוששים שהמסוע האטלנטי ייחלש או אף יקרוס בעקבות ההתחממות. מחקר חדש בכתב העת Science בוחן כמה מהר שינויים כאלה התרחשו בעבר. המסקנה: המעברים הטבעיים בעידן הקרח היו איטיים יותר ממה שחשבו.

את המחקר הובילו חוקרים מאוניברסיטת שיאן ג'יאוטונג (Xi'an Jiaotong) בסין, בשיתוף המכון הבריטי לחקר אנטארקטיקה. הכותב הראשון הוא שיו דונג (Xiyu Dong). החוקרים האחראים הם שו ג'אנג (Xu Zhang) והאי צ'נג (Hai Cheng). המאמר ראה אור ב-5 בנובמבר 2026.

אירועי חימום של 5 עד 16 מעלות

במהלך עידן הקרח האחרון התרחשו אירועי חימום חדים, שנקראים אירועי דנסגור-אשגר (Dansgaard–Oeschger). בכל אירוע כזה, הטמפרטורות בקווי הרוחב הגבוהים של חצי הכדור הצפוני עלו ב-5 עד 16 מעלות צלזיוס. חוקרי אקלים משתמשים בהם כמודל לשינויים עתידיים במסוע האטלנטי. לכן, משך המעבר מהותי להערכת הסיכון.

ליבות קרח מגרינלנד מראות שהשינויים האלה התרחשו בתוך עשורים. אולם האיזוטופים בקרח מושפעים גם ממקור הלחות, ולא רק מהטמפרטורה. כלומר, הם אינם משקפים בהכרח את מצב הזרמים באוקיינוס.

שעון שנתי בתוך הנטיפים

החוקרים ניתחו שני נטיפים חדשים ממערת צ'רפונג'י (Cherrapunji) בצפון-מזרח הודו וממערת שואישי (Shuixi) בדרום-מערב סין. בנוסף, הם השתמשו ברשומה שפורסמה בעבר ממערת ג'אנגג'יה (Zhangjia). הרשומות מכסות שמונה אירועים, DO-1 עד DO-8. ההרכב האיזוטופי של הנטיפים מגיב לשינויים במונסון האסייתי, שקשור למסוע האטלנטי.

היתרון המרכזי הוא שכבות שנתיות ברורות. "לנטיפים שבהם השתמשנו במחקר יש שכבות שנתיות ברורות, וזה חיוני", אמר דונג. לדבריו, תיארוך אורניום-תוריום נותן גילים מוחלטים מדויקים, אבל אינו מספיק למדידת משך קצר. לפי הנטיפים, כל מעבר נמשך יותר מ-100 שנה, ובממוצע כ-180 שנה.

מה זה אומר על עתיד המסוע האטלנטי

החוקרים שילבו את הרשומות עם מודלים של מערכת כדור הארץ. לפי המודלים, התהליך התרחש בשני שלבים. תחילה, קרח הים בצפון-מזרח האוקיינוס האטלנטי נסוג, ומחזור האוויר האזורי השתנה. שינוי זה גרם לקפיצה החדה בגרינלנד. לאחר מכן, המסוע האטלנטי המשיך להתחזק בהדרגה, אך ליבות הקרח כמעט לא רשמו זאת.

לפי דונג, המעברים הטבעיים במסוע האטלנטי לא היו מהירים כפי שהסיקו מליבות הקרח. לכן, לדבריו, כשמדברים על סיכון לשינוי עתידי, "אנחנו צריכים להיות ברורים יותר לגבי משך הזמן של מעבר כזה". עם זאת, ההסבר הדו-שלבי נשען על מודלים. החוקרים קוראים לאסוף עוד רשומות נטיפים, לשחזר את קרח הים בצפון האוקיינוס האטלנטי ולשפר את המודלים.

את המחקר מימנו התוכנית הלאומית למחקר ופיתוח מרכזי של סין והקרן הלאומית למדעי הטבע של סין.

שאלות ותשובות

מה זה המסוע האטלנטי?

זו מערכת זרמים באוקיינוס האטלנטי שמעבירה מים חמים צפונה ומים קרים דרומה. היא משפיעה מאוד על האקלים באירופה ובצפון אמריקה.

מה החוקרים מצאו?

הם מצאו שהמעברים הפתאומיים במסוע בעידן הקרח נמשכו יותר מ-100 שנה, ובממוצע כ-180 שנה. ליבות הקרח הראו שינויים בתוך עשורים.

האם זה אומר שאין סכנה לקריסת המסוע?

לא. המחקר עוסק במשך המעברים, ולא בסיכוי שיתרחשו. החוקרים מבקשים לציין גם את משך המעבר הצפוי, ולא רק את השלכותיו.

המאמר המדעי

Glacial abrupt transitions in ocean circulation were much slower than ice-core records imply – Science, 05.11.2026