כמעט חודש אחרי הסערה, צה"ל מגיב על הסרט נז"א: "תמונה מעוותת ומניפולטיבית"

"הסרט 'נז"א' מציג תמונה מעוותת, מטעה ולא-מציאותית של תהליך תכנון ותקיפת המטרות בצה"ל. הנרטיב של הסרט מבוסס על טעויות עובדתיות מהותיות, הנובעות מהצגה מסולפת ומניפולטיבית". כך הגיב הבוקר (חמישי) הצבא לסרטם של יובל אברהם ורחל שור, כמעט חודש אחרי הסערה שחולל.

בהמשך מנה צה"ל כמה סעיפים שעומדים, לדבריו, בניגוד לטענות העולות מהסרט. "ההוראות המחייבות בצה"ל מבחינות באופן מפורש, גורף וברור בין מחבלים לבין אזרחים בלתי-מעורבים בעזה. תהליכי התקיפה בצה"ל מבוססים באופן מוחלט על הבחנה זו, אוסרים על כיוון תקיפה לעבר אזרחים ומחייבים לצמצם ככל הניתן את אפשרות הפגיעה בהם", נכתב בסעיף הראשון.

בסעיף השני צוין כי "צה"ל מעולם לא תכנן, אישר או ביצע תקיפה כלשהי בעזה שבה היה צפוי כי ייהרגו 500 אזרחים או מספר המתקרב לכך. בשום שלב גם לא נטען ברצינות נגד צה"ל שתקיפה שלו גרמה למספר הרוגים בסדר גודל כזה או קרוב לכך".

"בינה מלאכותית מעולם לא בחרה באופן עצמאי מטרות לתקיפה בצה"ל", הוסיפו בסעיף השלישי. "זיהוי מטרות לתקיפה נעשה על ידי קציני מודיעין מוסמכים בלבד, תכנון התקיפה מתבצע על-ידי גורמי מקצוע רלוונטיים וההחלטה על תקיפת מטרות מתקבלת בידי מפקדים מבצעיים".

לפי הסעיף הרביעי, "ההוראות המחייבות בצה"ל מעולם לא נתנו אישור אוטומטי לתקיפות של מטרות המסכנות מספר קבוע מראש של אזרחים (כמו 20 אזרחים בתקיפת פעיל זוטר או 200 אזרחים בתקיפת מפקד בכיר, כפי שטוען אדם בסרט)".

בהמשך, בסעיף החמישי, הסבירו בצבא כי "'לבנדר' אינו מאגר של מטרות מאושרות לתקיפה, אלא מסד נתונים המסייע לחוקרי מודיעין".

"ההוראות המחייבות בצה"ל לא מאפשרות להתייחס למתן אזהרת פינוי לאזור מסוים כאל היתר לבצע בו תקיפות תוך התעלמות מנוכחות אזרחים שנותרו בו", נכתב בסעיף השישי.

לבסוף, בסעיף השביעי, סיכמו בצבא כי "צה"ל לא מתעלם מהתוצאות של תקיפותיו, אלא פועל לבדיקתן, גם בהיבטי פגיעה לא-מכוונת באזרחים, וזאת בניגוד לטענה העולה מהסרט. בדיקה זו משמשת להנעת תחקורים של מאות מקרים שהתרחשו בלחימה וכבסיס להפקת לקחים".

לאחר מכן נמסר בהודעת דובר צה"ל כי "אילו יוצרי הסרט היו מקיימים בתום לב תהליכי אימות ובדיקה מספקים של עובדות והצלבת מקורות כמקובל, הם היו יכולים לזהות את הטעויות המהותיות המוצגות בסרט. התוצאה הסופית מלמדת שהם לא עשו כן".

"הטעויות הרבות נובעות בין היתר מכך שהמרואיינים, המוצגים כמי ששירתו בחיל המודיעין בצה"ל, לרוב מתייחסים רק לשלבים מוגבלים וראשוניים העוסקים במודיעין - ולא לתהליך הרחב בהרבה של תכנון ואישור תקיפות, שכלל אינו מצוי תחת אחריות חיל המודיעין, אלא באחריות גופים מבצעיים המנהלים ומבצעים תהליכי תקיפה. בהתאם לכך, ניתן להיווכח כי במקרים מסוימים המרואיינים אף מעלים השערות ותחושות נטולות כל בסיס עובדתי.

"יוצרי הסרט בחרו לא להראות בסרט גורמים רבים אחרים המשתתפים בתהליך תכנון המטרות המלא - גורמי מקצוע המופקדים על תכנון המצמצם פגיעה באזרחים, יועצים משפטיים הבוחנים תקיפות מתוכננות והמפקדים האחראים לאישורן או לדחייתן. התוצאה כאמור היא תיאור לא נכון ומטעה מאוד של המציאות. בנוסף לכך, ועל מנת להתאים את הצגת הדברים לנרטיב שהסרט מבקש לקדם, יוצרי הסרט משמיטים פרטי הקשר הכרחיים להבנת המלחמה בעזה ולהבנת התנהלות צה"ל במהלכה.

"הסרט לא נותן משקל ראוי לסיבות הביטחוניות שבגינן ישראל פעלה בעזה ולמתקפת 7 באוקטובר, לאסטרטגיית ההיטמעות המכוונת של חמאס באוכלוסייה האזרחית - שהיא סיבת השורש לפגיעה באוכלוסייה האזרחית - ולאינספור הפעולות והשיטות שנקט צה"ל כדי לצמצם פגיעה באוכלוסייה האזרחית, לרבות אזהרות טרם תקיפה, בחירת חימושים ותכנון תקיפות מתאים, תמיכה בהעברת סיוע הומניטרי ועוד. התהליכים וההחלטות שהסרט נמנע מלהראות ממחישים מה הייתה המשמעות בפועל של מאמץ צה"ל להגן על אזרחים - דרישה למודיעין נוסף, שינוי תוכניות, ביטול תקיפות וויתור על הזדמנויות צבאיות. החלטות אלו הגבילו את השימוש בכוח אך ורק בגלל הערכת הסכנה לאזרחים.

"באופן מקומם, הסרט מעמיק את עיוות המציאות באמצעות עריכה מניפולטיבית של ראיונות, והקבלות למעשי זוועה היסטוריים, תוך ייחוס שקרי ובלתי מבוסס של כוונות זדון לצה"ל. אפילו בבחירת שם הסרט יש משום היפוך של מציאות. 'נז"א' (Collateral Damage באנגלית) הינו מינוח מקצועי הרווח בכל הצבאות שומרי-החוק בעולם, המתאר הערכת פגיעה צפויה באזרחים כתוצאה מתקיפה, כבסיס לבחינת חוקיותה על ידי מפקדים ולנקיטת צעדים שמטרתם לצמצם עד כמה שניתן פגיעה באזרחים. באופן אבסורדי, הסרט מציג את המאמץ החריג ואת רמת הפירוט שצה"ל משקיע בהערכות פגיעה באוכלוסייה במסגרת תקיפה כאדישות לחיי אזרחים. במציאות, הערכת הפגיעה הצפויה היא דרישה בדין הבינלאומי, וצה"ל מבצע הערכה זו כדי שמפקדים יוכלו לקבוע אם התקיפה חוקית, להורות על אמצעי זהירות נוספים ולשנות את תכנון התקיפה, או לבטל את התקיפה, וכל זאת על מנת לצמצם ככל הניתן את אפשרות הפגיעה באזרחים בלתי-מעורבים כפי שמפקדי צה"ל עשו פעמים רבות במהלך המלחמה.