הפכה לאמא יחידנית ולא ויתרה על החלום: זכייה במדליה

חודשיים אחרי לידת בתה אייר, טניסאית השולחן הפראלימפית קרולין טביב מתכוננת לאליפות העולם בתאילנד. בראיון מיוחד היא מספרת על ההיריון המפתיע, הפרידה מבן הזוג, החזרה המהירה לאימונים והשאיפה למדליה בלוס־אנג'לס 2028

"זה חלום שמתגשם. אני בספורט הזה כל כך הרבה שנים ברמה בינלאומית, מגיל 16. בגיל 19 הייתי כבר במשחקים הפראלימפיים בריו 2016. גדלתי תוך כדי הקריירה, שירתי בצבא, עשיתי תואר. אני בן אדם מאוד משפחתי, ותמיד דמיינתי את הרגע שהילדים יהיו חלק מזה, והנה זה קורה עכשיו. זה בלתי ייאמן. אייר באה איתי. לא הייתי משאירה אותה בארץ בשום מצב".

חודשיים לאחר לידת בתה הבכורה אייר, טניסאית השולחן הפראלימפית קרולין טביב כבר מתכוננת לאליפות העולם שתחל מחרתיים בתאילנד. עבור טביב בת ה־30, הדרך אל התחרות הייתה מורכבת במיוחד: היריון שבא בהפתעה, פרידה מבן הזוג באמצע הדרך והתמודדות כאמא יחידנית על כיסא גלגלים. למרות המציאות המאתגרת, היא שמרה על רצף האימונים עד החודש השמיני להריונה וחזרה לאולם של המאמן עידן לוי שלושה שבועות בלבד לאחר הלידה.

טביב לא התחרתה בחו"ל מאז נובמבר אשתקד. "שם התחיל השינוי הגדול", היא מספרת על המציאות החדשה שנחתה עליה אחרי בדיקת ההיריון החיובית. "היו לזה הרבה השלכות, יש לזה גם עכשיו וכנראה יהיו בהמשך. ירדתי בדירוג העולמי, בו הייתי במקום השני (כיום 27). זאת חתיכת מכה בכנף. למרות זאת, נכנסתי לאליפות העולם. זאת לא תחרות שנרשמים אליה, אלא מוזמנים אליה, והיא נערכת פעם בארבע שנים. השנה שלפני הייתה מאוד טובה, והדירוג הזה עזר לי לזכות בכרטיס. ידעתי שאין מצב שאני מוותרת על ההזדמנות הזאת".

לצד האתגר המקצועי, עברת במהלך ההיריון גם טלטלה אישית כשהפכת לאמא יחידנית. איך עוברים תקופה כזו לבד? "ההיריון היה מתוכנן, אבל גם לא. נפרדנו באמצע ההיריון, והמשכתי אותו לבד על כל המשתמע מכך. עזבי את הבדיקות לבד, עברתי דירה לבד. גרתי בפלורנטין, ועברתי לצפון ת"א. פלורנטין זה לא מקום לגדל בו ילדים. בלי הספורט לא הייתי מצליחה לעבור את ההיריון הזה, ולא מדובר רק בשגרת אימונים. זה אופי שהתעצב לי. בספורט, לא משנה מה קורה מסביב, יש משימה וצריך לבצע אותה. רוב ההיריון הייתי מנותקת רגשית ופעלתי טכנית".

לא הגיע בשום שלב שיברון לב? "לא רציתי לשים לב אליו. רציתי להתנהל מול הדבר הזה, מול הסיטואציה הזו. ככה גם הייתה הלידה. להיות ספורטאי זה אופי, ועברתי מחנות אימונים לילדה הזאת".

טביב, שהשתתפה במשחקים הפראלימפיים בריו ובטוקיו, חוותה אכזבה מקצועית קשה כשפיספסה את הכרטיס לפריז 2024. היא הייתה מדורגת שישית בעולם, ונותרה בחוץ בהפרש של מקום אחד בלבד. "נכנסו כל מיני אלופות יבשות שהיו מתחתיי או שחקניות זוגות, כשלי אין בת זוג מהארץ לשחק איתה ואי אפשר לערבב מדינות. נשארתי בחוץ", היא משחזרת. "כן, עשיתי קמפיין מלא ולא תיכננתי לעצור. לא השגתי את המטרה שלי".

בארון שלה כבר מונחות מדליות מאליפויות עולם ואירופה, אבל החלום הגדול ביותר עדיין לא הוגשם. "אוכל לתלות את המחבט רק כשמטרת העל תגיע ואזכה במדליה במשחקים הפראלימפיים. בספטמבר 2024 תכננתי אפילו להגביר קצב בקמפיין הזה ללוס־אנג'לס".

ואז, קיץ אחרי, את מגלה שהתוכניות הולכות לכיוון אחר לגמרי. "כמה ימים אחרי הגילוי התחילו המחשבות של 'הלך הקמפיין'. השיקול של הספורט היה מאוד גדול. בשבוע השישי לא ידעתי אם להמשיך את ההיריון. אם הזמן מתאים לי, אם אני מוכנה, אם הזוגיות שלי מספיק יציבה לזה. הייתה לי פגישה עם הפסיכולוג של ההתאחדות לספורט פראלימפי והוועד הפראלימפי, שתומכים בי והיו לצידי לאורך כל ההיריון והלידה. הפגישה הזאת בכלל נועדה לתכנן את השנה החדשה, ושם סיפרתי להם שאני בהיריון. הם הביעו דאגה לשלומי גם כשלא יכולתי לעמוד במכסת האימונים הנדרשת, ודואגים לי היום כמו משפחה".

כשאת אומרת לעמוד במכסת אימונים, את מדברת על תסמינים כמו בחילות, צרבות ועייפות? "הייתי מקיאה תוך כדי אימונים. גם המועדון שלי, ספיבק ר"ג, היה בתמונה, וכולם התנהגו אליי בהכי רגישות בעולם. הם נתנו לי לנהל את האירוע כשההיריון שלי במקום הראשון. בתחילת הדרך דיברנו על לטוס לכמה תחרויות כדי לשמור על הדירוג ולשפר אותו. הייתה תחרות בדרום אמריקה, ובסוף הבנו שטיסה לשם מסוכנת. הפסקתי להתחרות, ונשארתי רק באימונים".

היה שלב שבו הרגשת שאת צריכה לבחור בין הספורט לאימהות? "לא הייתי צריכה לעשות בחירה כזו, אלא לקבל החלטות מושכלות נקודתית בכל שלב בהיריון. כשהתחריתי באליפות ישראל בשבועות הראשונים עוד חשבתי שאני יכולה, ואחר כך, כשהתחלנו לתכנן את התחרות בדרום אמריקה, הבנתי שאני לא מרגישה בנוח להתחרות ככה".

היו מחשבות קשות כשאת בבית עם בטן גדלה ולא יכולה להתאמן יותר? "לא מחשבות קשות, אלא הבנה שזה קורה, שזה אמיתי. הייתי סביב הארגונים האחרונים, המיטה שלה והחדר שהכנתי. פתאום לא היה לי את האסקפיזם של הספורט יותר, והתחלתי להבין שהיא תיכף מגיעה. זה היה מלווה בהרבה התרגשות והרבה פחדים, גם מהלידה. כן חשבתי על זה שמערכת היחסים שהייתי בה לא הייתה טובה לי רגשית, והספורט היה מה שהשאיר לי את הראש מעל המים".

הסיטואציה המורכבת בחיים הספורטיביים והאישיים גרמה לחיבור הרגשי העמוק בין קרולין לאייר להתפרץ מיד אחרי הלידה. כשהחלה להתכונן ללידה עצמה, אחד החששות הגדולים של טביב - שנולדה ללא שרירים מתפקדים בפלג הגוף התחתון בעקבות סיבוך בלידה ומתניידת בכיסא גלגלים - היה האם תוכל לקבל זריקת אפידורל. "רציתי ללדת לידה רגילה וקיבלתי אישור", היא מספרת. "כשהגיע הרגע קיבלתי זירוז, והיו לי את הצירים הכי כואבים בעולם. נכנס מרדים אחר, ותוך כדי שאני בנשיפות וכאבים שאלתי אותו אם סיפרו לו שאני נכה".

ומה הוא ענה? "שהוא לא ידע. הוא הזריק לי את האפידורל, ועדיין הלידה הייתה מורכבת. למזלי, ההחלמה שלי הייתה מהירה. אחרי עשרה ימים הייתי בתפקוד מלא, ושלושה שבועות אחרי כבר חזרתי לשולחן. אני זוכרת שלא הייתה לי סבלנות לחזור לרגע שבו אתאמן כמו שאני מתאמנת עכשיו, שאקבל את הגוף שלי בחזרה. הכל היה חסר לי".

בסוף, את מתניידת בכיסא גלגלים. עבור רבים, התמונה הקלאסית של אישה אחרי לידה היא הליכה עם עגלה ברחוב. איך זה עובד אצלך? "זה מאוד מורכב. יש דברים שקשה לי לעשות, אבל אני מוצאת פתרונות. טיול עם העגלה? יד אחת על הגלגל, יד אחת על העגלה. אני מאוד חזקה פיזית. טיפת חלב? הזמנתי את האחות הביתה ושילמתי לה יותר. אני מסתדרת בהכל. ברור שזוג רגליים עוזר מאוד, אבל מאייר לא אחסיר שום דבר בגלל שאני בכיסא גלגלים. הנפש שלי גרמה לגוף להחלים יותר מהר כדי שאוכל להיות שם בשבילה. בשבוע הראשון אמא שלי הייתה איתי 24/7, ואז היא כבר לא יכלה בגלל סיטואציה רפואית, ונשארתי עם אייר לגמרי לבד".

מה הרגשת באותו רגע? "שככה אני לומדת את האימהות. המשפחה המורחבת והחברים התגייסו, אבל רק אני ההורה של אייר, רק אני מעורבת פה. היא הדבר הכי חשוב לי בחיים, ומטורף איך סדר העדיפויות משתנה. האנרגיות שלי חזרו כי הייתי צריכה לתפקד בשביל שתינו".

בימים אלה אייר מגיעה מדי פעם לאימונים של אמא, ובשאר הזמן נמצאת עם מטפל. הטייטל החדש מלווה את טביב לכל כדור, ומוסיף לה מוטיבציה מסוג שלא הכירה.

"כשהייתי בלעדיה, טניס השולחן היה כל חיי, לטוב ולרע", היא מודה. "פתאום את מקבלת פרופורציות אחרות כשאת אמא. דברים אחרים מרגשים אותי עכשיו ברמה של תחרויות, וזה לא קרה לי לפני. אני מגיעה ממקום בוגר ושלם להתחרות. אייר כמובן חלק מהדרך. ידעתי שאני טסה לאליפות העולם רק איתה".

ובמבט קדימה לעבר לוס־אנג'לס באוגוסט 2028? "היא תהיה איתי בכל הקמפיין, ותטוס איתי לכל תחרות. כשהיא תגדל קצת היא גם תהיה חלק מהאימונים. יש לי מערכת יחסים מצוינת עם כל מי שמסביבנו, וגם המאמן עידן אוהב אותה מאוד ומחובר אליה".