לוקחים חלק בעלילה

עדיין לא סיימנו עם הנזק הלא אגבי שהסרט נז”א גרם ועוד ימשיך לגרום לישראל, וכבר מתחילות לצוץ עדויות על כך שמדובר, למעשה, במניפולציה. אחד מ-24 החיילים שמופיעים בסרט הופיע בסרטון של "קואנטין חקירות", עם פנים חסויות כמובן, וטען שיוצרי הסרט "עשו עליו מניפולציות", ש"מספרי ההרוגים, 400 ו-500", הם שקר מוחלט, פועל יוצא של העובדה שהמפיקים הציעו 10 שקלים על כל טענה על הרוג נוסף, שהמספר הגדול יותר, 90 הרוגים, היה באירוע שבו חוסל מוחמד דף, ושבכל מקרה, חצי מהם היו מחבלים. נכון? לא נכון? אין לנו מושג. משום שעל משקל העיקרון הפופריאני (של פילוסוף המדע קרל פופר) – מה שלא ניתן להפרכה לא יכול להיחשב לאמת. ולכן, גם אם הסרטון הוא פרודיה על הסרט – שניהם ניצבים באותה דרגה אמינות.

ולמרות זאת, הטענה המרכזית המשתמעת מהסרט – ג'נוסייד - ניתנת להפרכה. משום שגרף ההרוגים, לפי רשימות ההרוגים של משרד הבריאות של החמאס, מוכיח שלא היה רצח עם. לְמה אנחנו אמורים להתייחס ברצינות? לעובדות הברורות, כפי שהן עולות גם מפרסומי החמאס בכבודו ובעצמו, או לעדויות החסויות של סרט התעמולה? האם מדובר בעוד מבצע השפעה של קטאר? יכול להיות. שני מפיקי הסרט, ג'יימס וילסון וג'ונתן גלייזר, היו מעורבים גם בהפקת הסרט "קולה של הינד רג'אב", במימון מכון הסרטים של קטאר. האם גם הפעם היה מימון קטארי? הנושא בבדיקה. מה שברור הוא שהערוץ הקטארי, אל ג'זירה, מקדם את הסרט, כלומר את עלילת הג'נוסייד, בהתלהבות יתרה.

אבל אנחנו אחרי יום כיפור. וגם אנחנו זקוקים לחשבון נפש. הרי כאשר בחוגים רחבים בעולם התרבות, התקשורת והרשתות החברתיות הסרט מתקבל בתשואות ובביקורות נלהבות – זה קורה משום שאותם חוגים כבר ממילא חושבים שהיה ג'נוסייד. הסרט לא משנה את הדעה שלהם. הסרט מחזק את הדעה שלהם. ורוב בני האדם, לא רק שונאי ישראל, מתלהבים מיצירה שמחזקת את העמדה שלהם.

והעמדה הזאת, כדאי להודות, נוצרה גם בגללנו. טעינו. חטאנו. עבדכם הנאמן, ועוד רבים אחרים, יכולים להציג מאמרים ומחקרים עם מספרים אמינים לחלוטין שמפריכים את טענת הג'נוסייד. אבל מי צריך מספרים ומי צריך עובדות כאשר בכירים בישראל השמיעו שוב ושוב הצהרות שסייעו לקמפיין הג'נוסייד. זה גם השפיע גם על דעת הקהל בעולם וגם חיזק את טענת "הכוונה המיוחדת" שנדרשת לצורך הפללה בבית הדין הבינלאומי הפלילי, במסגרת התביעה של דרום אפריקה. התביעה, צריך להודות, עשתה עבודה יסודית. היא עמוסה בהתבטאויות שמתחילות בנשיא המדינה ובראש הממשלה, ומגיעה לחברי כנסת זוטרים, עיתונאים ואורחים מזדמנים בפאנלים, שהתחרו ביניהם בהצהרות מרשיעות, שהתפרשו כעידוד לג'נוסייד.

אפשר לקבל בסלחנות את ההצהרות של הימים הראשונים, ולתרץ אותן עם הזעם האיום והנורא על רקע הטבח הזוועתי ב-7 באוקטובר. אבל גם לאחר שעברו חודשים, גם כאשר כבר היה ברור שההצהרות הללו מזיקות לישראל, גם לאחר שדרום אפריקה כבר הגישה את התביעה, גם לאחר שרבים בתוך ישראל ביקשו, התחננו: תפסיקו, אתם פוגעים בישראל – הם התעקשו להמשיך. כי הפוליטיקה הקטנה והצינית הייתה חשובה מאה מונים מהאינטרסים של ישראל.

רבים בתוך ישראל מצפצפים על דעת הקהל בעולם. מה חשוב יותר, הם שואלים, שנשמיד את החמאס ללא תמיכה בינלאומית, או שנזכה לתמיכה בינלאומית ללא חיסול החמאס? זו שאלה שמעידה על בורות

רבים בתוך ישראל מצפצפים על דעת הקהל בעולם. מה חשוב יותר, הם שואלים, שנשמיד את החמאס ללא תמיכה בינלאומית, או שנזכה לתמיכה בינלאומית ללא חיסול החמאס? זו שאלה שמעידה על בורות. "הלגיטימציה הבינלאומית אינה רק עניין תדמיתי אלא משאב אסטרטגי חיוני", כתבה פנינה שרביט ברוך במאמר שפורסם לאחרונה על ידי ה-INSS. אנחנו זקוקים ללגיטימציה בינלאומית כדי לחסל את חמאס. הרי בגלל מדיניות אווילית, שכללה הצהרות רהב, העוינות לישראל עלתה. והעוינות הובילה לסנקציות על משלוחי נשק לישראל. ובכל מה שקשור למעמדה הבינלאומי של ישראל - הבעיה של ישראל היא יותר מדיניות מאשר הסברה. שרביט ברוך "דוחה את התפיסה הפשטנית לפיה 'העולם כולו נגדנו' ולכן אין משמעות להתנהלותה של ישראל". בוודאי שיש משמעות. וכאשר יש עוד ועוד הצהרות בנוסח בן גביר, "להרוג 30-40 כל יום", או "אין חצי עבודה. רפיח, דיר אל-בלח, נוסיראת - השמדה מוחלטת" בנוסח סמוטריץ', וכאשר צופים בקטעי הווידיאו של החיזבאללה היהודי בשטחי יהודה ושומרון, ללא פעולה רצינית מצד הממשלה נגד הפורעים – אז זו לא בעיה של הסברה. מה נסביר? ששרים בכירים תומכים בחוליגנים?

אנחנו צריכים להיאבק בעלילה של “נז”א” שזוכה לתמיכה של השמאל הקיצוני והאנטי-ציוני בישראל ובעולם, אנחנו צריכים להיאבק ברוחות הרעות בתוכנו, שמתעקשות להצדיק את הטענות של שונאי ישראל. אין צורך לטמון את הראש בחול. ניסינו את זה. זה לא עובד.