הנסיגה, האכזבה ונקודת האור: סיכום אליפות אירופה בשחייה

ההופעה של השחיינים הישראלים באליפות אירופה בפריז הייתה מדאיגה, במיוחד הנסיגה ביכולת של אנסטסיה גורבנקו, אבל הפריצה של תומר שוסטר היא נקודת אור לקראת אליפות העולם בשנה הבאה 

אליפות אירופה בשחייה ננעלה אמש בהצגת הערב בפריז, אבל המשלחת הישראלית סיימה את דרכה עוד בבוקר. זה היה סיכום מייצג להופעה המאכזבת של הנבחרת, שלא השיגה מדליה לראשונה מאז אליפות אירופה 2018, וגירדה רק כמה גמרים פה ושם.

אנסטסיה גורבנקו, שהגיעה כאלופת אירופה ב-200 מ' מעורב אישי שלוש פעמים ברציפות, סיימה הפעם רק שביעית בגמר, כמו גם במרחק הכפול; למקום השביעי הגיעו גם אביב ברזלי ב־200 מ' גב והשליחים ב־200X4 מ' חופשי. היחיד שבאמת כיכב ביחס לציפיות ממנו והעובדה שהיה אלמוני יחסית לפני התחרות הוא תומר שוסטר, שסיים חמישי ב־50 מ' גב ושבר שיאים ישראלים שהחזיקו מעמד עשר ותשע שנים בהתאמה במשחה הזה וב־100 מ' גב.

אי־אפשר שלא להתפעל מהשיפור שחל בשחיין בן ה־22 מאז האליפות היבשתית הקודמת. שוסטר, שגדל במושב תלמי יפה שבעוטף עזה, התאמן עד 7 באוקטובר בקבוצת הפועל שחייני הנגב. פינוי התושבים מהדרום הוביל אותו לעבור להתאמן במכבי ראשל"צ, אחרי שנים שבהן לא היה על הרדאר ולא היה חלק מהנבחרות הצעירות, ושם הוא עשה את קפיצת המדרגה החריגה בזמן שירותו הצבאי כספורטאי מצטיין. אליפות העולם בשנה הבאה תהיה הזדמנות טובה לבחון את ההתקדמות שלו גם מול שחיינים חזקים מארה"ב ואוסטרליה, ובכל מקרה יהיה כיף להמשיך לעקוב אחריו בתור מי שהתגלה כטיפוס חיובי שהגיע באנרגיות גבוהות לכל משחה ונתן שואו למצלמות.

הצד השני של המטבע הוא אנסטסיה גורבנקו, שאליה היו נשואות העיניים במשלחת. אין ספק שהיא מציגה נסיגה מדאיגה ביכולת בגיל 23, אחרי שנת שינוי שבה החליפה את מרכז האימונים שלה ועברה מישראל למכללת לואיוויל בקנטאקי. זה לא היה רק המיקום בגמרים במשחים החזקים שלה, אלא התוצאות שהיו רחוקות מאוד מאלו שכבר קבעה בעבר. בראיון שהעניקה ל־ynet לפני חודש, היא סיפרה על היציאה מאזור הנוחות שלה – אך גם הצהירה על הציפייה לזכות בפעם הרביעית בתואר האירופי ב־200 מעורב: "לשמור על המקום זה הרבה יותר מאתגר מאשר להגיע אליו. בפעם הראשונה שעשיתי את זה, אף אחד לא ציפה לכך. המטרה היא לשמור על התואר, גם אם לא התקרבתי לשיא שלי במשך שנתיים".

למרות שההכנה שלה לתחרות הייתה איכותית עם שני מחנות גובה, אחד פרטי ואחד עם הנבחרת, נראה שהעומס שחוותה השנה השפיע עליה מאוד. צריך לחכות ולראות אם השנה השנייה במכללות, אחרי שכבר תהיה רגילה יותר לחיים בארה"ב, תעזור לה לחזור למסלול. באליפות לפני שנתיים נרשם דאבל ישראלי ב־200 מעורב, כשלאה פולונסקי הייתה הסגנית של גורבנקו, אבל הפעם פולונסקי החמיצה במקום אחד את הגמר, עוד החמצה עבור הנבחרת.

באליפות היבשתית לפני שנתיים, הנבחרת עלתה על הפודיום לא פחות מתשע פעמים: ארבע פעמים זהב (כל המדליות במעורבות גורבנקו, בשני משחי המעורב, נבחרות השליחות והמיקס), שתי מדליות כסף ושלוש מדליות ארד. אבל זה היה מצג שווא במידה רבה: הטופ העולמי התכונן למשחקים האולימפיים שנערכו בהמשך אותו קיץ בבירת צרפת, כך ששחיינים רבים ניצלו את ההזדמנות הנדירה כדי להתברג בטופ של המשתתפים. למרות זאת, עבור גורבנקו זו הייתה המשכיות מבורכת – כך שבמקרה שלה, כן אפשר להתייחס בכובד ראש להתרחקות מהפודיום באליפות הנוכחית. אולי כדי למנוע אופוריה בלתי מבוססת כמו ב־2024, מאמן הנבחרת ליאוניד קאופמן כבר הצהיר שהנבחרת לא תשתתף באליפות אירופה הבאה, שאמורה להתקיים ב־2028 בקאזאן, בקיץ של אולימפיאדת לוס־אנג'לס.

עוד קודם לכן, התחרות הגדולה הבאה היא אליפות העולם שתיערך בקיץ הבא בבודפשט. גורבנקו, שוסטר, פולונסקי, ברזלי, דניס לוקטב שהרשים עם שיא לאומי אדיר ב־200 מ' חופשי ותום מיניס שהייתה הפתעה נעימה במשחי הגב קבעו את הקריטריון, ורק צריכים לחזור על התוצאה באחת מהתחרויות שיערכו בישראל החל ממאי 2027.

האליפות הזו תהיה חשובה למרבית השחיינים הישראלים, שכן היא תהיה התחרות הראשונה הגדולה בה ניתן יהיה לקבוע את הקריטריון למשחקים האולימפיים. ואחרי שהמציאות הכתה בפנים של המשלחת בפריז, אפשר רק לקוות שהלקחים יופקו והשחיינים הישראלים יגיעו הרבה יותר מוכנים לתחרות.