המאמן שהעדיף את הנבחרת מול זה שבחר בחיפה | בן שמעון ובכר, ראש-בראש

פעם הם שיתפו פעולה בקריית־שמונה, ועכשיו רן בן־שמעון בדרך למכבי חיפה אחרי שהתפטר מהנבחרת, כפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות", כדי להחליף את ברק בכר שהעדיף את הירוקים כשהוצע לו להיות המאמן הלאומי, ופתאום מסומן כמועמד המוביל לתפקיד לו סירב בעבר | רגע לפני זה קורה, ניסינו לבדוק: מה בן־שמעון מביא איתו לכרמל לעומת קודמו?
כשקריית־שמונה זכתה באליפות ההיסטורית ב־2012, רן בן־שמעון היה המאמן וברק בכר עוזרו. כ־14 שנה חלפו, והשניים שוב מוצאים את עצמם מככבים באותו סיפור, הפעם משני צידי הדלת המסתובבת: בן־שמעון התפטר מנבחרת ישראל וסיכם את תנאיו במכבי חיפה, 11 ימים אחרי שבכר עזב את הקבוצה. האחרון הוא המועמד המוביל לתפקיד המאמן הלאומי. מאז האליפות המשותפת, בכר בנה קריירה עמוסת תארים, בעוד רב"ש התקשה לשחזר את ההצלחה. עכשיו שניהם מגיעים לתחנה הבאה אחרי כישלונות צורבים, עם הבדלים גדולים בהישגים, באופי ובתפיסת המשחק.
פער התארים. לבן־שמעון יתרון של כשמונה שנות ניסיון, אבל במבחן ההישגים אין באמת תחרות. בכר זכה בשש אליפויות, שלוש עם הפועל באר־שבע ושלוש עם מכבי חיפה, והניף גם את גביע המדינה בקריית־שמונה. לרב"ש יש אליפות אחת, זו הסנסציונית מ־2012, ומאז לא חגג צלחת נוספת.
גם באירופה הפער ברור. באר־שבע של בכר ניצחה פעמיים את אינטר והעפילה לשלב הנוקאאוט בליגה האירופית, אחרי קמפיין שכלל גם מפגשים עם סאות'המפטון וספרטה פראג. עם מכבי חיפה הוא הגיע לליגת האלופות, ובהמשך עמד על הקווים במפעל גם עם הכוכב האדום בלגרד. בן־שמעון השתתף במוקדמות המפעלים האירופיים, אך לא הצליח להעפיל לשלב הבתים. ההדחה של הפועל ת"א מול פאנדורי הרומנית הייתה אחת האכזבות הגדולות שלו.
מבחן הגדולות. דווקא כשקיבל הזדמנות במועדון גדול, בן־שמעון התקשה. מכבי ת"א נפרדה ממנו אחרי שמונה מחזורים, וגם בהפועל ת"א ובבית"ר ירושלים הקדנציות הסתיימו מוקדם. בקריית־שמונה הוא היה בשיאו, באשדוד סיים במקום השלישי ובקפריסין אימן פעמיים את א.א.ק לרנקה, ובאחת הקדנציות נאבק על האליפות. בהמשך קיבל גם את נבחרת קפריסין, שאותה עזב אחרי שנתיים.
אלא שמכבי חיפה היא סיפור אחר. שם גם תיקו ביתי עלול להצית משבר, ולא יספיק להסביר שהקבוצה נמצאת בתהליך. אחרי שנים שבהן לא קיבל הזדמנות במועדון גדול בישראל, רב"ש יוכל להוכיח שהוא מסוגל להצליח גם כשהציפיות בשמיים.
אצל בכר התמונה הפוכה. הוא הוביל את באר־שבע לאליפות ראשונה אחרי 40 שנה, זכה איתה בשתי צלחות נוספות ושיחזר את הרצף בחיפה. בשני המועדונים קיבל סגלים חזקים ותשתית מוכנה, אבל ידע להוציא מהם את המקסימום. המעבר לכוכב האדום היה אמור לקדם אותו עוד מדרגה, אלא שבסרביה הוא פוטר אחרי חודשים ספורים. החזרה הביתה לחיפה לא שיחזרה את ההצלחה. במאי 2025 נשלח בכר הביתה בעקבות התבוסה 5:1 בדרבי מול הפועל חיפה. הוא שב לקדנציה נוספת, אבל החודש, אחרי חמישייה מבאר־שבע ורביעייה מנתניה בתוך שבועיים, החליט לקחת אחריות ולהניח את המפתחות. המאמן זולל התארים איבד את מגע הקסם שלו.
לחץ על כל המגרש. כאן יש לשניים בעיה משותפת: שניהם מגיעים לתפקיד הבא אחרי שאיבדו שליטה בקבוצותיהם. בן־שמעון סיים את קמפיין ליגת האומות ללא ניצחון, עם ארבע נקודות מ־18 אפשריות. למרות הגיבוי שקיבל מראשי ההתאחדות, בחר לעזוב. לדבריו, העומס הרגשי בעקבות הביקורת מאז ההפסד לאירלנד הקשה עליו להתרכז בעבודתו. קשה להתעלם מכך שהאפשרות לאמן את חיפה נפתחה בדיוק באותה תקופה, גם אם הוא מתעקש שאין קשר בין הדברים.
עכשיו מחכה לו לחץ מסוג אחר. במקום משחק נבחרת אחת לכמה שבועות, יצטרך להתמודד מדי שבת עם קהל חסר סבלנות, חדר הלבשה רגיש והגנה שספגה 20 שערים בעשרה מחזורים. בנבחרת לא נדרש לפגוש את האוהדים מדי שבוע. בסמי עופר הוא ישמע אותם היטב.
בכר עזב בנסיבות אחרות, אחרי שהבין כי לא יצליח לייצב את הספינה. גם יחסיו עם המנהל המקצועי ליאור רפאלוב לא סייעו. הנבחרת עשויה להעניק לו מרווח נשימה בין המשחקים, אבל לא תחזיר לו אוטומטית את הביטחון והסמכות שנשחקו. בהתאחדות יצטרכו לבחון אם הוא מסוגל לחזור להיות המאמן שעמד על שלו, הכתיב דרך והצליח לרתום אליה את השחקנים.
חדר ההלבשה. ההבדלים בולטים גם באופן שבו השניים מנהלים אנשים. בן־שמעון מוחצן, בעל יכולת מילולית גבוהה ויודע להתחבב על בעלים ושחקנים. בכר מופנם וקשוח יותר, שומר על ריחוק ולא חושש לקבל החלטות לא פופולריות, גם כשמדובר בכוכבים הגדולים שלו.
הפער הזה עשוי להיות משמעותי בחיפה. רפאלוב הוא מנהל מקצועי דומיננטי, והמתיחות בינו לבין בכר ליוותה את הקדנציה האחרונה. רב"ש עשוי למצוא איתו שפה משותפת מהר יותר, אבל גם לו מחכה מערכת יחסים מורכבת עם יעקב שחר, שעימו התעמת בעבר. המבחן האמיתי יגיע כשהמאמן והמנהל המקצועי לא יסכימו על ההרכב, על שיטת המשחק או על מעמדו של שחקן מסוים. אז יתברר עד כמה בן־שמעון מוכן לעמוד על שלו.
על הדשא. גם מבחינה מקצועית מדובר בשתי גישות שונות. בכר דוגל בלחץ גבוה, גמישות במערכים והתאמות תוך כדי משחק. בן־שמעון מעדיף תבניות קבועות, תנועות מתורגלות וסדר הגנתי. אלא שבנבחרת גם ההגנה לא תיפקדה, וכשהתוצאות הידרדרו ניסה לשנות שיטות ומערכים כדי לעצור את הסחף.
אצל בכר, המחלוקת עם רפאלוב נגעה גם לסגנון המשחק. המנהל המקצועי רצה להביא רעיונות מהכדורגל של וינסנט קומפאני, שהדריך אותו בבלגיה, בעוד המאמן העדיף להתאים את השיטה לסגל שעמד לרשותו.
גם בשילוב צעירים ניכר ההבדל. בקבוצות הקטנות שבהן עבד בן־שמעון הייתה לו אפשרות לתת להם במה, אך בנבחרת לא הצליח למצות את הפוטנציאל של דור המונדיאליטו. בכר, שהתמודד במשך שנים עם דרישה לתוצאות מיידיות, נטה לסמוך בעיקר על השחקנים המנוסים.
לפני 14 שנה הם חגגו יחד אליפות בקריית־שמונה, כשבן־שמעון היה הבוס ובכר העוזר. מאז התלמיד עקף את המורה, לפחות מבחינת ההישגים. עכשיו, כשהדלתות מסתובבות, שניהם יצטרכו להוכיח לא מה עשו בעבר, אלא מה הם עדיין מסוגלים לעשות.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.
