בחברה הערבית שבים לכיתות בצל הפשיעה: "קשה לצפות שילמדו כאילו לא קורה כלום"

הפשיעה פוגעת להם בתפקוד ובהישגים, וגורמת לחלקם לא להתייצב בבית הספר. מסמך של המרכז לקידום ביטחון בחברה הערבית מתריע מנזק קשה לנוער ולאנשי החינוך במגזר, וטוען כי אין מדיניות רוחבית בנושא: "שמירה על הילדים והצוות - תנאי ליכולת המערכת להגן עליהם". משרד החינוך: "יש תוכנית לחיזוק המוגנות"

לא מרגישים מוגנים גם בכיתה: מאות אלפי תלמידים ואנשי צוות בחברה הערבית יחזרו מחר (שלישי) לבית ספרם לאחר עוד שנה שבה הפשיעה והאלימות המשיכו לעצב עבורם את חיי היום-יום. לחלקם הגדול, החזרה נעשית בצל אובדן של אדם קרוב, פציעה, עדות לאירוע חמור או חיים תחת איום. "אילאף", המרכז לקידום ביטחון בחברה הערבית, מתריע: גל הפשע לא נעצר בשער בית הספר והוא גורם נזקים רבים לתלמידים.

339 אלף תלמידים לומדים במערכת החינוך הערבית, וכולל דרוזים, בדואים וצ'רקסים מספרם מגיע ל-587 אלף. בנייר עמדה מיוחד שהוציא "אילאף" לקראת השיבה ללימודים נטען: "הפשיעה פוגעת בנוכחות, בריכוז, בתפקוד הרגשי והחברתי, בהישגים ובתחושת המוגנות, ועלולה להעמיק נשירה סמויה. היא גם עלולה לשחוק את האמון בבית הספר ובמוסדות הציבור. גם מורים, מנהלים, יועצות, פסיכולוגים ועובדי חינוך אחרים חיים באותם יישובים ולעיתים נפגעים, ובמקביל נדרשים לתמוך בתלמידים ולשמור על שגרת הלימודים".

על פי נתוני "אילאף", במחצית הראשונה של שנת 2026 נרצחו בחברה הערבית 147 בני אדם, לעומת 131 בתקופה המקבילה אשתקד. תשעה מן הנרצחים היו קטינים. בשנים 2024-2019 נרצחו 71 ילדים ובני נוער מתחת לגיל 18.

מנכ"לית המרכז, עו"ד ראויה חנדקלו: "הגנה על התלמידים ואנשי הצוות אינה רק עניין של רווחת עובדים, אלא תנאי ליכולת המערכת להגן על תלמידיה. כשילד היה עד לרצח, איבד אדם קרוב או חי תחת איום, אי-אפשר לצפות ממנו לחזור למחרת לכיתה כאילו דבר לא קרה". חנדקלו טוענת בנוסף כי אין תוכנית סדורה לטיפול בבעיה. לדבריה, אין הגדרה אחידה של אוכלוסיות היעד, תקציב ייעודי, מעקב או מדדי תוצאה, ולכן המענה תלוי לעיתים ביוזמות מקומיות של מנהלים ואנשי חינוך.

במרכז מחלקים למעגלים את אלו שהושפעו בדרך זו או אחרת מגל הפשיעה, ומבקשים הערכת צרכים ומענה ספציפי לכל אחד מהם. המעגל הראשון כולל תלמידים ועובדים שנפגעו ישירות, היו יעד לפגיעה או חיים תחת סכנה. המעגל השני כולל מי שאיבדו בן משפחה או אדם קרוב, או שקרוביהם נפצעו. במעגל האחרון נכללים תלמידים ועובדים שנחשפו לאירוע ולהשלכותיו בכיתה, בבית הספר או ביישוב.

אנשי "אילאף" מבקשים ממשרד החינוך להכיר בעובדי החינוך הנמצאים במעגלי הפגיעה כאוכלוסיית יעד הזקוקה להגנה, לליווי ולגיבוי מערכתי; פיתוח מענה למעגל הפגיעה הבית-ספרי והקהילתי; ולקבוע מסגרת תקציבית וחיזוק היכולת המקצועית של צוותי החינוך. "משרד החינוך אינו הגוף שאמור לפרק ארגוני פשיעה או לפענח מקרי רצח, אך הוא בהחלט אחראי למנוע מצב שבו הפגיעה הפלילית הופכת גם לפגיעה מתמשכת בזכות לחינוך, בשייכות, במוגנות ובעתידם של תלמידים ועובדי חינוך", אמרה חנדקלו.

עורכי המסמך מציינים כי אין כיום מאגר ממשלתי מרוכז המאפשר לדעת כמה ילדים התייתמו, נפצעו, היו עדים לאירועי פשיעה, חיים תחת איום או נפגעו באופן עקיף ומתמשך. היעדר הנתונים הוא חלק מהכשל המערכתי. לכן המסמך ממליץ למשרד החינוך להקים תשתית מוגנת למיפוי, איתור ומעקב אחר תלמידים ואנשי צוות במעגלי הפגיעה. כמו כן, הבקשה היא להקים מנגנון קבוע שיתכלל ויסנכרן בין משרד החינוך, הרשויות המקומיות, בתי הספר ומערכות הרווחה והבריאות.

אנשי "אילאף" גבו עדויות מיועצות חינוכיות, מורים ומנהלים שתיארו את המצוקה וחוסר האונים. לאחרונה למשל אירע מקרה רצח שבו נכחו שמונה תלמידים בזירה. המשטרה וגורמי הרווחה אומנם קיימו ישיבה בנושא, אך נציג מבית הספר שבו לומדים הילדים הללו לא הוזמן, מפני שהנרצח עצמו לא היה תלמיד.

ראניה, מורה ומחנכת בתיכון, תיארה מקרה של תלמידה שכמה מבני משפחתה נרצחו. לדבריה, לא היה פרוטוקול שהגדיר כיצד ללוות את התלמידה - ובשל כך פעלה מיוזמתה. גם באירועי ירי או רצח חמורים בקהילה ההנחיה לצוות מסתכמת לרוב בהודעה של המנהל להתייחס לאירוע בכיתות, ללא מסגרת להמשך מעקב.

עדות נוספת מהמסמך היא של תושבת הצפון שבנה נפצע ונעדר תקופה ממושכת מבית הספר. לדבריה, מלבד שיחת טלפון אחת מהמנהל לא נעשתה פנייה נוספת. היא נאלצה לבקש בעצמה סיוע בהשלמת החומר, וגם לאחר שובו של בנה ללימודים לא התקיימה עימו שיחה עם יועצת או פסיכולוגית. גם הרשות לא ערכה בירור בנוגע לצרכים או למעקב. מנהלת בית ספר אחר תיארה את ההתנהלות כ"כיבוי שריפות": בכל אירוע נדרש בית הספר להתחיל מחדש ולגייס את הגורמים הרלוונטיים.

עורכי המסמך מדגישים כי במשרד החינוך קיימים כמה כלים כגון שירותים פסיכולוגיים חינוכיים ונהלים להתערבות בשעת חירום, אך אלה אינם מצטרפים לכדי מדיניות רוחבית. עוד הם טוענים כי מידע מגיע לבתי הספר באופן מקרי, ובמקרה של תגובת חירום אין ליווי מתמשך. על פי המסמך יש תיאום חלקי בלבד בין חינוך, רווחה ובריאות; קיים מחסור באנשי מקצוע דוברי ערבית; ואין תמיכה מוסדרת בעובדי חינוך שנפגעו.

משרד החינוך מסר בתגובה: "המשרד רואה בחיזוק החוסן והמוגנות של תלמידים וצוותי החינוך בחברה הערבית והבדואית יעד מרכזי, ובמהלך השנה האחרונה גיבש לשם כך את 'מעגלי חוסן' - מהלך מערכתי, ייעודי ורב-שנתי שהוגדר כאחד מעשרת מהלכי הדגל של המשרד. המהלך נועד לחזק את המוגנות והשייכות ולמנוע אלימות על כל סוגיה, לצד ליווי, תמיכה ומתן מענים למעגלי הפגיעה בהתאם לצרכים העולים. במקביל, הוא מחזק את צוותי החינוך ומקנה להם כלים לליווי ולהתמודדות עם אירועי אלימות. המהלך מגובה במשאבים, ובכלל זה הנחיה לבתי הספר לייעד 4% מתקציב הגפ"ן הבית-ספרי לטובת תוכניות ומענים בתחום".