"מה שהיה הוא שיהיה": 3 שנות מלחמה ושדרות עדיין נאמנה לנתניהו. גם קריית שמונה

טבח, 3 שנות מלחמה, פינוי - ותמיכה כמעט בלתי-מסויגת בליכוד: 39.1% הצביעו לנתניהו בשדרות, כמעט כמו בבחירות הקודמות, ובקריית שמונה - 48%. הערים, בין אלו שספגו את הנזקים הכבדים ביותר, המשיכו להביע אמון עם כ-70% תמיכה בגוש. בפלאפל המיתולוגי הופתעו, ראש מועצת שלומי: "לתושבים לא חסר דבר"

שדרות ממשיכה להצביע ליכוד, למרות טבח 7 באוקטובר ושלוש שנות מלחמה. שיעור ההצבעה בעיר עומד על כ-72% לעומת כ-76.8% ברמה הארצית. בסך הכול הצביעו בעיר 20,507 תושבים מתוך 28,473 בעלי זכות בחירה. מדובר בגידול של כ-5,000 בעלי זכות בחירה לעומת הבחירות הקודמות, אז נמנו בעיר 23,403 בעלי זכות בחירה. כך לפי נתוני ועדת הבחירות המרכזית.

על פי התוצאות הראשוניות, לאחר ספירת 80.4% מהקלפיות בעיר, הליכוד זוכה בכ-39.1% מהקולות. מדובר בירידה של כ-2.4 נקודות אחוז לעומת הבחירות הקודמות, אך עדיין בשיעור תמיכה גבוה שמציב אותו הרחק מעל יתר המפלגות. עוצמה יהודית של איתמר בן גביר נמצאת במקום השני, עם כ-16.8% מהקולות, ואילו רשימת הציונות הדתית וזהות של בצלאל סמוטריץ' ומשה פייגלין, ניצבת במקום השלישי עם כ-12.7%. יחד, שלוש הרשימות זוכות לכ-69% מהקולות שנספרו עד כה. מפלגות המזוהות עם גוש השינוי זוכות יחד לכ-17.4% מהקולות - נתון דומה לבחירות הקודמות, ואף נמוך בכחצי אחוז.

מאז מתקפת 7 באוקטובר גדלה אוכלוסיית שדרות באופן משמעותי, וכיום היא מונה כ-40 אלף תושבים. משפחות חדשות נקלטו בעיר, שכונות חדשות הוקמו והרחובות שבו להתמלא אחרי חודשים ארוכים שבהם רבים מתושביה נאלצו להתפנות מבתיהם ולשהות במלונות. אלא שהגידול באוכלוסייה והטראומה הקשה שעברה העיר לא מתורגמים, לפחות לפי התוצאות הראשוניות, לשינוי משמעותי במפת ההצבעה.

שדרות, שבה זכה הליכוד בכ-41.5% מהקולות בבחירות הקודמות, ממשיכה להעניק למפלגה את המקום הראשון בפער ניכר. זאת אף שהמתקפה הרצחנית התרחשה בתקופת שלטון הליכוד, תחנת המשטרה בעיר נחרבה עד היסוד לאחר שמחבלים התבצרו בה ובמקום התחולל קרב קשה. תושבי העיר חוו על בשרם את כישלון המערכות שאמורות היו להגן עליהם - ולמרות כל אלה, לפי שעה לא נרשמת בקלפי תזוזה משמעותית לרעת מפלגת השלטון בזמן הטבח.

בהמשך הרשימה נמצאת ש"ס, עם כ-7.2% מהקולות, ואחריה ישר! עם כ-6.4%. ישראל ביתנו זוכה לכ-5.1% וביחד לכ-4.5%. הדמוקרטים מקבלים כ-1.4% בלבד, בעוד שיהדות התורה, הרשימה המשותפת ורע"מ מסתפקות בשלב זה בשיעורים זעומים. נסייג כי התוצאות עדיין חלקיות ונותרו מעט קלפיות לספירה, כך שהמספרים עשויים להשתנות בהמשך.

גם בהשוואה למערכות בחירות קודמות, התוצאה הנוכחית אינה חסרת תקדים. במהלך סבבי הבחירות שהחלו ב-2019 הגיע הליכוד בשדרות, באחד הסבבים, לכ-51.1% מהקולות. כלומר, אף שהמפלגה נחלשת כעת ביחס לבחירות האחרונות, היא עדיין רחוקה ממצב שבו התמיכה בה קורסת. עם זאת, שיעור ההצבעה הגבוה יחסית מלמד על השתתפות רבה יותר של תומכי הקואליציה.

אם היה ספק באשר לזהותם הפוליטית של אלפי התושבים החדשים שהצטרפו לשדרות בשנים האחרונות - אם בשל ציונות, מחירי הדיור הנוחים, הקרבה למכללת ספיר, או הטבות המס - הוא הוסר. לפי התוצאות הנוכחיות, הצטרפותם של התושבים החדשים אינה מביאה עמה מהפך במאזן הפוליטי, והעיר ממשיכה לשמור על דפוסי הצבעה המסורתיים לטובת הממשלה המכהנת.

את הנאמנות הזאת אפשר היה לשמוע גם לפני הבחירות. "הליכוד בדם שלי", אמר ל-ynet לפני כחודשיים וחצי דני סויסה, בעל חנות הפיצוחים הוותיקה והמוכרת בעיר. "אני ליכודניק מלידה. אין מה לעשות. אי אפשר להחליף. סוס דוהר - לא מחליפים אותו בסוס מת", הסביר. סויסה, שחי בשדרות עשרות שנים, אינו חוסך ביקורת מהנהגת המדינה על האסון ועל השנים הארוכות שבהן התושבים חיו תחת איום ביטחוני. "אני גר פה 71 שנה. במשך 22 שנה החיים שלנו לא היו נורמליים. אני מאשים את כולם. את שב"כ, את קציני צה"ל, גם את ראש הממשלה. מי שטעה - שייתן את הדין".

כשנשאל כיצד הוא יכול לדרוש אחריות מהנהגת המדינה ובו בזמן להצביע שוב לאותה מפלגה, סויסה לא ניסה ליישב את הסתירה. "אני מצביע להם שוב כי אני איש ליכוד מובהק. אין מה לעשות, זה בדם שלי", סיכם. המשפט הזה אולי אינו מסביר את הבחירה של כל אחד ממצביעי הליכוד בשדרות, אבל הוא ממחיש את הפער שבין הכעס על מה שאירע לבין הנאמנות הפוליטית שנותרת בעינה. לפחות לפי תוצאות הביניים, גם אחרי 7 באוקטובר, בשדרות עדיין מצביעים ליכוד.

אחרי שנים של פינוי ממושך ומלחמה שהביאה לנזקים ולמציאות בלתי נתפסת ביישובי קו העימות בגבול הצפון, התושבים בערי הליכוד המרכזיות קריית שמונה ושלומי, גילו נאמנות לנתניהו - והתמיכה בליכוד אף עלתה בהשוואה לבחירות הקודמות. נכון לשעה זו כל הקולות של המצביעים בערים נספרו, אך טרם הושלמה ספירת הקולות במעטפות הכפולות של אלפי מפונים שלא שבו לצפון והצביעו ככל הנראה מחוץ לערים.

למרות מציאות קשה של עיר שבה נותרו כ-14 אלף מתוך 26 אלף תושבים, שיעור ההצבעה בקריית שמונה שמר על יציבות ואף רשם עלייה קלה, מ-61.1% בבחירות לכנסת ה-25 ל-62.1% בכנסת ה-26. הליכוד, בניגוד לציפיות לשינוי דרמטי בעקבות חודשי המלחמה, הפינוי הממושך והרס התשתיות - ספגה ירידה זעירה בלבד ונותרה המפלגה הגדולה בעיר עם 48% מקולות הבוחרים, לעומת 49.5% ב-2022. זה כאמור עוד לפני המעטפות הכפולות שיכולה לתקן ואף להעלות את שיעור התמיכה במפלגה.

מגמה דומה משתקפת גם בכוחו של גוש הימין כולו, שממשיך לשלוט ביד רמה בקלפיות המקומיות עם תמיכה רחבה של 71.2%, ירידה מתונה בהשוואה ל-75.8% להם זכתה הקואליציה בבחירות הקודמות.

שמעון עמר, בעליו של הפלאפל המיתולוגי של העיר "פלאפל עמר", התעורר הבוקר המום לנוכח התוצאות המפתיעות. כל פוליטיקאי המכבד את עצמו, משמאל ועד לימין, עצר אצלו למנה ולצילום משותף בעשרות השנים האחרונות והוא היה בטוח שהעיר הליכודניקית המסורתית תצביע הפעם אחרת. "זה הפתיע אותי", הוא מודה בכנות, ומסביר כי מול כבישים הרוסים ועיר חרבה שנאבקת כעת על שיקומה וצמיחתה, היה לו ברור שיירשם שינוי דרמטי - אך זה לא קרה.

"חשבתי שפחות יתמכו במפלגה הזאת. היה לי ברור שיהיה שינוי אבל הוא פשוט לא היה", אמר. מתוך כאב אישי של אב לארבעה, שרק אחת מילדיו נותרה לגור בקריית שמונה, הוא קורא להקמת ממשלת אחדות מתוך הבנה שאי-אפשר לגרור את המדינה למערכה פוליטית נוספת. "אין ברירה אחרת, עוד בחירות אי-אפשר. צריך ללמוד לחיות ביחד. אנחנו מדינה אחת".

אם בקריית שמונה נרשמה עד כה ירידה זעירה בכוחו של הליכוד, הרי שבשלומי המגמה הפוכה. במועצה המקומית, שגם היא פונתה מכל תושביה באוקטובר 2023, זינק שיעור ההצבעה ל-70.9%, ותמיכת התושבים במפלגת השלטון טיפסה מ-43.5% בכנסת ה-25 ל-46% בכנסת הנוכחית. גוש הימין כולו באזור שמר על יציבות סביב ה-70-69%.

ראש מועצת שלומי, גבי נעמן, אינו שותף להלם של שמעון עמר או של הפרשנים בכלי התקשורת ותומכי "גוש השינוי". הוא טוען כי חזה את התוצאה כשאמר מראש ש"מה שהיה הוא שיהיה", תוקף את העיתונות הישראלית שאותה הוא מגדיר כ"עוינת ברובה לליכוד", וקובע כי המציאות בשטח פשוט "חזקה מאותה עוינות". התושבים, לתפיסתו, הרגישו שהממשלה עמדה לצידם, ולכן אין סיבה להיות מופתעים מהתמיכה הגורפת.

נעמן טוען כי בפועל תמונת המצב ברשויות המקומיות, חרף המלחמה והפינוי, חזקה כלכלית היום הרבה יותר מאשר לפני 7 באוקטובר. הוא מדגיש כי "לתושבים לא חסר דבר, והם עטופים בתקציבי חינוך, תרבות ומענקים נדיבים לעסקים". כשמעמתים אותו עם המחדל שהוביל למלחמה, הוא מסרב להפנות אצבע מאשימה כלפי נתניהו והממשלה היוצאת וסבור כי האשמים הבלעדיים הם חיזבאללה והאויבים מבחוץ. "הם האשמים בכל מה שקרה פה ב-7 לאוקטובר. הממשלה וראש הממשלה נדרשו לתקן מצב כשהיינו בתחתית, היינו בתהום. מה שעשה רה"מ בשלוש שנים האלו, זה מה שנקרא 'אין מושלם', אבל הוא הוציא אותנו מהתהום, העלה אותנו למעלה והיום הביטחון ביישובים שלנו הוא הטוב ביותר במדינת ישראל".

הגיבוי של נעמן לנתניהו מוחלט: "אני לא מתכוון לעשות חשבון עם הממשלה. יש לעשות חשבון עם האויבים שלנו. אנחנו צריכים לתת גיבוי חזק לראש הממשלה שימשיך להשמיד אותם עד שיגיע להסכמים מדיניים טובים. בינתיים בשלוש שנים האלו הוא עושה עבודה הכי טובה שיש".

הפער בין ההרס הפיזי והקהילתי בצפון והמאמצים לשקם ולתת לו סוף סוף את הכלים לצמוח כעת ובאיחור רב, לבין התמיכה הפוליטית בגוש נתניהו, מקבל הסבר סוציולוגי עמוק יותר. פרופסור ניסים ליאון, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן, מודה בגילוי לב כי ציפה שהליכוד יחטוף "סטירה" בקלפיות.

את ההסבר לתוצאות ההפוכות הוא מעגן בטראומה קולקטיבית שורשית שמפעילה את תושבי הצפון ביום-יום, מציאות פוסט-טראומטית השונה בתכלית מזו של תושבי המרכז. הוא טוען כי הרגשות שמובילות את התושבים במרחב שהיה תחת איום השמדה מצד חיזבאללה, לעומת הרגשות והמניעים שהובילו את גוש השינוי, ייצרו דינמיקה פוליטית קוטבית, שבה "בגוש השינוי הדלק היה שנאה, ובגוש הימין הדלק היה פחד. הפחד מהערבים שהשתלט על קבלת ההחלטות".

פרופ' ליאון מציג מעין "פירמידת צרכים" של הבוחר הימני, שבה הביטחון דוחק את כל יתר השיקולים הצידה ומתייצב במקום הראשון. "אזרחים שחווים פחד נוטים להצביע למי שנתפס בעיניהם כמי שיבצע את העבודה וישמור על ביטחונם: מקום ראשון ביטחון. מקום שני זה אמונה במפלגה שמייצגת את השבט הלאומי בצורה הכי ברורה והכי מהודקת". המנגנון הרגשי הזה, מסביר ליאון, כה עוצמתי וחסין למציאות, עד שהוא מייתר לחלוטין את הצורך בקמפיין בחירות מסורתי. נתניהו, כך הוא קובע, "יכול היה להעביר את תקופת הבחירות בשינה, להציג ברגע האחרון איום של ערבים הנוהרים לקלפיות, כפי שראינו בדיווחים בבוקר לאחר פתיחת הקלפיות, ולדעת שהפחד העמוק כבר יעשה את העבודה ויביא את ההמונים להצביע".