עוקץ הבן הגוסס: ניצולת שואה "איבדה את כל חסכונותיה" ‏–‏ הבנק חויב לפצות אותה

קשישה בת 85 נפלה קורבן ל״עוקץ הרוסי״ והעבירה לנוכלים עשרות אלפי שקלים מחשבון הבנק שלה, לאחר ששכנעו אותה כי בנה חולה וזקוק לטיפול דחוף. ביהמ"ש חייב את בנק הדואר לפצותה בכ-40 אלף שקל. השופט תהה כיצד הפעילות החריגה בחשבונה לא גרמה לפקידים "לברר את פשר המשיכות וההעברות החשודות"

בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה קבע כי בנק הדואר הפר את חובת הזהירות שלו והתרשל כלפי לקוחה, קשישה ניצולת שואה בת 85, לאחר שפקידיו לא עצרו רצף של העברות כספים ומשיכות חריגות במסגרת עוקץ שאירע לפני כשנתיים. בעקבות זאת, בנק הדואר חויב לשלם לתובעת פיצוי מלא בסך כ-39.9 אלף שקל.

מפסק הדין עולה כי בהתאם לנתונים שדיווחה המשטרה בכנסת באוקטובר 2025, מאז 2020 חלה עלייה של יותר מ-500% במקרי עוקץ קשישים דוברי רוסית. לפי נתוני הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, ב-2024 לבדה נגנבו מלקוחות בדרך זו כ-100 מיליון שקל.

על פי פסק הדין, שניתן על ידי השופט מרט דורפמן, התובעת נפלה קורבן להונאה מתוחכמת הידועה בשם "העוקץ הרוסי". מדובר בהונאה המתמקדת בקשישים דוברי רוסית שעלו ממדינות ברית המועצות לשעבר, ובמסגרתה נוכלים מתחזים לגורמים רשמיים, לאנשי מקצוע או לבני משפחה של קשישים, ובאמצעות שיטות שונות של "הנדסה חברתית" גורמים להם להאמין כי עליהם להעביר סכומי כסף גדולים, וכך מרוקנים את חשבונות הבנק שלהם. במקרה הנוכחי, במסגרת התרמית הופעלו על הקשישה מניפולציות קשות והפחדות, שלפיהן בנה סובל ממחלה מוחית קטלנית, והיא נדרשה להעביר בדחיפות סכומי כסף גדולים.

הקשישה טענה כי הכספים שנגנבו ממנה כוללים את כל חסכונותיה. יתרה מכך, בשל תחושת החובה להעביר את הסכומים המבוקשים לגורמים המתחזים, ובשל הלחץ הרב והמניפולציות שהופעלו עליה, התובעת לוותה סכומי כסף לא מבוטלים והפקידה אותם בבנק לצורך העברתם, דבר שהותיר אותה בחובות גבוהים.

בין דצמבר 2024 לינואר 2025 ביצעה התובעת משיכות מזומן והעברות כספים לחו"ל בסכום מצטבר של עשרות אלפי שקלים. כל הפעולות בוצעו פיזית בסניף הבנק, בסיוע פקידי בנק הדואר. בית המשפט אישר לקשישה להיות מיוצגת על ידי הקליניקה לזכויות זקנים וניצולי שואה באוניברסיטת בר-אילן, באמצעות הסטודנטית למשפטים סוניה ארט.

תביעתה נגד חברת ד.י. דואר פיננסים (בנק הדואר) עמדה על סך של כ-39.9 אלף שקל, אף שהנזק בפועל היה גבוה יותר, כדי שלא לחרוג מגבול סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות.

במסגרת תביעתה טענה התובעת כי נוכלים יצרו עימה קשר טלפוני וסיפרו לה על מחלה חמורה שממנה סובל בנה – מחלה מוחית שעלולה להוביל למותו בקרוב מאוד. כדי "להציל" את בנה הם הורו לה להעביר אליהם סכומי כסף גבוהים לאורך תקופה של חודש וחצי, כדי שיוכלו כביכול לרפא אותו. נטען כי לאורך כל התקופה הנוכלים יצרו אווירת דחיפות והפעילו על התובעת מניפולציות ואמצעי מרמה שונים, שנמשכו שבועות שלמים, במטרה לגנוב ממנה את כל כספה. הנוכלים דרשו מהתובעת לשמור את העניין בסודיות מוחלטת ולא לגלות עליו לאיש, גם לא לקרובי משפחתה או לבנה עצמו, בטענה שהוא ביקש לשמור על העניין בסודיות.

בכתב התביעה נטען כי יום לאחר ההעברה האחרונה שבוצעה, נודע לילדיה של התובעת כי היא נפלה קורבן לתרמית מתוחכמת. באותו יום הם פנו לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה, אך לטענתם השוטרים סירבו לקבלה בטענה שאין להם דרך לסייע במקרי הונאה מסוג זה בשל אופיים הבינלאומי.

בכתב ההגנה שהוגש מטעם בנק הדואר נטען כי יש לדחות את התביעה, שכן פעולותיו בוצעו כדין ובהתאם להוראות הדין והנהלים המחייבים, ללא כל רשלנות מצידו. הבנק הוסיף כי נשלחו למיופת הכוח בחשבון, בתה של התובעת, מסרונים לגבי חלק מההעברות, ועל כן יש לייחס לתובעת ולבתה "אשם תורם משמעותי".

אשר להעברות הכספים לחו"ל מחשבונה של התובעת טען בנק הדואר כי מדובר בסכומים שאינם גבוהים ואינם מחייבים חובת זהירות מוגברת. לטענתו, נציגיו מחויבים לפעול בהתאם להוראות התובעת כל עוד מצב החשבון מאפשר זאת, ואין מניעה חוקית או אחרת לביצוע הפעולות.

עוד נטען כי בכל הנוגע למשיכות המזומנים מהחשבון, התובעת עצמה הגיעה לסניף בנק הדואר, הציגה תעודת זהות וחתימתה תאמה את דוגמת החתימה שבידי הבנק. לפיכך, הפקיד ביצע את הפעולות בהתאם לרצונה של התובעת ופעל על פי הנהלים. לטענת הבנק, למיופת הכוח, בתה של הקשישה, הייתה אפשרות לדעת על הפעולות בזמן אמת, שכן נשלחו אליה כמה מסרונים כבר בראשית התקופה.

השופט דורפמן קבע כי הקשישה אכן נפלה קורבן להונאת "העוקץ הרוסי", דחה את עמדת הבנק וקבע כי בנק הדואר הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו והתרשל כלפי התובעת.

"כיצד העובדה שתוך זמן קצר יחסית נמשכו מהחשבון סכומים גבוהים והועברו גם סכומי כסף לא מבוטלים לחו"ל, בניגוד מוחלט לדרך פעולתה של התובעת בשגרה, לא עוררה דגלים אדומים בקרב פקידי בנק הדואר כדי להזהיר את התובעת או לברר את פשר המשיכות וההעברות החשודות?", תהה השופט. "לדעתי, חובת הזהירות של הבנק כלפי התובעת בהתחשב בגילה, בקבוצת הסיכון שאליה היא משתייכת ליפול קורבן להונאה פיננסית, כאמור, ובשים לב לסוג הפעולות החריגות, היקפן ותדירותן, הייתה אמורה לעורר דגלים אדומים אצל פקידי בנק הדואר כדי לבדוק שייתכן ומדובר בהונאה פיננסית.

"כיצד לא נשאלה התובעת על הסיבה למשיכות המזומן החריגות שביצעה, שכלל לא אופייניות לה כלקוחה רבת השנים בבנק הדואר? ... כל זאת כשכל הפעולות של התובעת בוצעו מול פקידי הבנק שיכלו לשאול או לברר על פשר ההעברות והמשיכות החשודות, ובכך היו עשויים למנוע אותן. שנית, העובדה שבחשבון התובעת קיימת מיופת כוח, בתה של התובעת, לשיטתי, היה בה כדי להקל על פקידי בנק הדואר לבדוק את פשר המשיכות וההעברות החריגות והחשודות ואת כשירותן", הוסיף השופט.

"על פקידי בנק הדואר לא היה להסתפק רק בשליחת הודעות טקסט גנריות למיופת כוח, אלא חובתם היה לעצור את הפעילות החריגה בחשבונה של התובעת, ליצור קשר טלפוני בזמן אמת עם מיופת כוח, שהיא כאמור בתה של התובעת, ולהודיע לה על פעילות חריגה בחשבונה של התובעת. הימנעותם של פקידי הבנק לעשות כן, לעניות דעתי, מהווה התרשלות של הבנק במחויבותו כלפי התובעת כלקוחה שלו. מעבר לכך, אוסיף גם שלא מצאתי מקום להטיל אשם תורם כלשהו על התובעת או על מיופת כוח שלה, כפי שביקש הנתבע, ואין זה המקרה שמצדיק הטלת אשם תורם והפחתת סכום הפיצוי", קבע השופט.

לסיכום, בנק הדואר חויב לשלם לקשישה פיצוי מלא בסך כ-39.9 אלף שקל, ובנוסף החזר אגרה והוצאות משפט בסך 1,000 שקל. לבנק עומדת הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

"המקרה אירע לפני כשנתיים במהלך הפרטת הדואר לבעלות פרטית, במסגרתה מתבצעים תהליכי ייעול ושיפור גם בנושא ההונאות. דואר ישראל פועל באמצעים שונים נגד התופעה החמורה", נמסר בתגובה מדואר ישראל.