7/10 סדק את קשר השתיקה סביב פגיעות מיניות כלפי גברים: "המודעות עלתה"

ב-2025 נרשם זינוק של עשרות אחוזים בפניות לקו הסיוע הארצי לגברים נפגעי תקיפה מינית. הסיבות: השיח על האלימות המינית כלפי חטופים, והעלייה בעיסוק בפוסט-טראומה אצל לוחמים, שנתן לגיטימציה לגברים לעסוק בקשיים נפשיים. המענים לקורבנות חלקיים - ובקרב נפגעים המצב עגום יותר ביחס לנפגעות

השיחות לקו הסיוע מגיעות בשעות הבוקר המוקדמות ולתוך הלילה, בימי חול ובערבי חג. המתקשרים עשויים להיות צעירים מאוד, אך לעתים קרובות יותר הם דווקא מבוגרים. לפעמים הפגיעה טרייה, אך ברוב המקרים מדובר בסוד שנשמר עשרות שנים. מאז 7 באוקטובר, כמות הפונים הולכת ועולה, וגברים מעזים לספר לראשונה בחייהם על הפגיעה המינית שעברו בילדותם או בצעירותם.

השינוי הזה לא קרה ברגע אחד. דווקא בימים הראשונים שאחרי 7 באוקטובר, קו הסיוע הארצי לגברים נפגעי תקיפה מינית היה שקט מתמיד. "התחושה הייתה שאי-אפשר להתעסק עכשיו בטראומה הפרטית, בזמן שיש חטופים", נזכר מנהל הקו, ערן האן. כעבור שבועיים או שלושה, דברים החלו להשתנות: עוד ועוד שיחות הגיעו, והטפטוף האיטי הפך לשטף. "עלייה דרמטית", סיפר האן. על פי הנתונים, בשנת 2025 עמד מספר הפניות לקו הסיוע על כ-3,500 - זינוק של עשרות אחוזים בהשוואה לשנתיים שקדמו לכך.

"השיח הבלתי פוסק על האלימות המינית במתקפה במסיבת הנובה, ועל האלימות המינית בשבי, חלחל לכל החברה הישראלית ואיפשר לגברים רבים לבוא ולשתף על פגיעות שעברו, בעצימות שמעולם לא הייתה לפני כן", הסבירה אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. "הפעולה של השיחה לקו הסיוע היא לא פעם תחילתו של תהליך הריפוי הנפשי".

העלייה במספר הפניות חושפת שפגיעה מינית כלפי גברים נפוצה הרבה יותר ממה שנדמה. בושה, דעות קדומות, ותפיסה שגויה שלפיה רק חולשה פיזית גוררת פגיעה, הובילו לכך שהנושא כמעט שלא דובר. כבר היום ידוע כי ילדים וילדות נפגעים בשיעורים דומים, אך העדויות שמגיעות לקווי הסיוע בשנים האחרונות מגלות שהתמונה דומה גם בגילים מאוחרים יותר.

האן נותן כדוגמה בולטת לפערי הידע והתפיסה, את השיח שהתנהל לגבי שחרור החטופים: "כולם דיברו על כך שהנשים עלולות להיאנס, ולכן חייבים לשחרר אותן. אבל זה לא אומר שהגברים לא היו בסכנה לפגיעה מינית - ועל זה לא דיברו בכלל. כל הזמן דיברנו על כך שבעיתות משבר ובאזורי עימות, הפרקטיקה של אונס מתרחשת גם בגברים".

מהפכת "מי טו" שפרצה בעוצמה לפני כעשור, הייתה הזרז שהביא את הפגיעות המיניות בנשים לקדמת הבמה והקל על רבות לדבר על הפגיעה שעברו. האן מייחס את סדיקת קשר השתיקה בקרב גברים לשינויים שחלו בחברה הישראלית מאז 7 באוקטובר: הטראומה שצצה מכל כיוון העירה בקרב נשים וגברים כאחד טראומות ישנות שהיו רדומות.

האן מציין כי במקביל, הנכונות לדבר בגלוי על פוסט-טראומה של לוחמים העניקה לראשונה לגיטימציה לעסוק בקשיים נפשיים של גברים באופן כללי: "בעקבות השיח על הפוסט-טראומה עלתה המודעות לפגיעוּת של גברים. מגיעות אלינו שיחות של גברים בני 50 ו-60 שרק עכשיו מצליחים לדבר על מה שעברו. רק עכשיו הם עושים את הקישור בין הכאב שלהם, לבין הפגיעה. החוויה שלהם היא שהם בלתי-נראים, שאין סיכוי שיקבלו אהדה אם יספרו למישהו".

אולם גם היום העיסוק בפגיעות של גברים, ובפגיעות מיניות בפרט, עדיין רחוק ממיצוי. הדעות הקדומות עדיין מסרבות להיעלם, ועימן הקושי האדיר לחשוף את הפגיעה. "פגיעה מינית בגברים נתפסת כמשהו שכביכול סותר את היותך גבר, שלא אמור להיות בצד שנפגע". אומרת נטע פטריק, מנהלת מרכז הסיוע בתל-אביב.

חזרתם של החטופים הגברים לפני כשנה, והנכונות של אחדים מהם לספר בגלוי על הפגיעות המיניות שעברו בשבי, חשפה שכך היה. זכורה במיוחד עדותו של גיא גלבוע דלאל בריאיון לחדשות קשת שבו סיפר על מחבל שהתעלל בו מינית: "הוא הגיע מאחוריי, התחיל לגעת לי בכל הגוף, וקפאתי באותו רגע. הוא התחיל ממש לגעת בי ולנשק אותי בעורף, לנשק אותי בגב".

אחרי ששורדי שבי שיתפו על הפגיעה המינית שעברו, קווי הסיוע הוצפו באופן חסר תקדים. מצד אחד, היה מדובר בזרז נוסף עבור מי שנפגעו לפני שנים רבות ולא העזו לספר על כך. מצד שני, לפי האן, הנכונות לדבר על הפגיעות שעברו החטופות והחטופים עוררה לעתים גם רגשות קשים: "יש מי שהרגישו שלכאורה 'קל' יותר לעבור פגיעה מינית בשבי, כי שם הרוע הוא מוחלט. כשעוברים פגיעה מינית בתוך המשפחה הרבה פעמים עולה השאלה - היה או לא היה? אולי אני אשם? יש לי חלק בזה? הייתה גם קנאה בכך שהחטופים כביכול 'עטופים' וקיבלו מענים". זאת, לעומת מי ששתקו שנים ולא זכו לטיפול.

סוגיית המענים היא נושא כאוב. משרד הרווחה מציע מענים טיפוליים חלקיים לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ומתמודדים עם ביקוש שעולה בהרבה על ההיצע, וגורר המתנה ארוכה מאוד. אולם, האן מסביר שאצל הגברים המצב קשה אף יותר בהשוואה לנשים: "יש פחד גדול לטפל בגברים שנפגעו מינית, ויש גם קושי לזהות את מקור המצוקה, בעוד שאצל הנשים הנושא נמצא יותר במודעות".

בשבוע הבא יערוך מרכז הסיוע בתל-אביב, יחד עם עיריית תל-אביב ואיגוד מרכזי הסיוע, יום עיון בנושא. "האחריות שלנו היא לוודא שלצד השינוי בשיח הציבורי יהיו גם מענים מקצועיים, נגישים ומותאמים לגברים נפגעי תקיפה מינית", אומרת פטריק, מנהלת המרכז בתל-אביב.