ח"כ אלישע מדן הקים "אוהל אחדות" מול הכנסת: "אשב בו בקור ובגשם, פתוח לכולם"

חבר הכנסת החדש מהליכוד, שאיבד את שתי רגליו בקרבות בעזה, הקים אוהל מול המשכן וקורא לציבור להיפגש עמו: "ראינו מה אנחנו מסוגלים לעשות כשאנחנו יחד - בשדה הקרב, בעורף, בהתנדבות, בבית. הגיע הזמן שגם בית הנבחרים ייראה ככה"

ארבעה ימים אחרי שנשבע אמונים וזכה למחיאות כפיים מרגשות מעמיתיו שקמו לכבודו במליאת הכנסת, הח"כ הטרי אלישע מדן (הליכוד) הקים הערב (מוצאי שבת) אוהל מחוץ למשכן בירושלים, בדרישה להקמת ממשלת "אחדות", כשברקע הקריאות של יו"ר מפלגתו וראש הממשלה בנימין נתניהו להקים "ממשלת אחדות לאומית" בהובלתו. בתמונה שהופצה משם נראה מדן, שאיבד את שתי רגליו במלחמה בעזה, מניף שלט שעליו נכתב "אחדות!". עשרות בני אדם הגיעו בהמשך לתמוך ביוזמה שלו, ובמתחם הוקמו בסך הכול חמישה אוהלים.

"בשבת הזאת קיבלתי החלטה. אני יוצא לירושלים להקים אוהל ליד הכנסת בקריאה לאחדות", הוא אמר בסרטון שפרסם בדרכו למשכן. "אני מתכוון לשבת באוהל ביום ובלילה, בקור ובגשם, כדי לבטא את הקול של חלקים גדולים בעם שלא מפסיקים לפנות אלי עם הכמיהה לאחדות. הגעתי לכנסת כדי לעזור לעם הזה להישאר עם אחד. בשנים האחרונות ראינו מה אנחנו מסוגלים לעשות כשאנחנו יחד – בשדה הקרב, בעורף, בהתנדבות, בבית. הגיע הזמן שגם בית הנבחרים ייראה ככה. האוהל פתוח לכולם. בואו לשבת, לשתות כוס תה חם, ולדבר. נתראה באוהל".

מדן בן ה-47 נבחר לכנסת אחרי ששוריין על ידי נתניהו ברשימת הליכוד. הוא בנו של הרב יעקב מדן (מראשי ישיבת הר עציון שבאלון שבות), והוא ממייסדי היישוב אביגיל שבדרום הר חברון וממקימי יחידת מרעול, יחידת חיפוש וגששות בצה"ל. אחרי טבח 7 באוקטובר הוא השתתף במסגרת אותה יחידה בקרבות בעוטף עזה, וכלוחם מילואים לחם בהמשך בעזה. ב-10 בנובמבר 2023, בפעילות מבצעית באזור בית חאנון שבצפון הרצועה, נפגע הכוח שבו לחם מפיצוץ מטען וארבעה מחיילי היחידה שלו נהרגו. הוא עצמו נפצע באורח אנוש, ושתי רגליו נקטעו. לאחר סדרת ניתוחים ושיקום ממושך הוא החל להרצות ברחבי הארץ, וביום העצמאות ב-2025 השיא משואה בטקס הדלקת המשואות.

בריאיון ל-ynet שהתפרסם מוקדם יותר היום אמר מדן כי מעולם לא חלם להיות פוליטיקאי. "להיות חבר כנסת לא היה בכלל חלק ממפת הדרכים שלי", הוא אמר. "המחשבה עברה בעיקר מאז שנפצעתי, כשכל עם ישראל התייצב לצידי, והתחלתי להרגיש את הצורך באחדות פה במדינה. לא אחדות של קונסטרוקציות, אלא אחדות אמיתית. כמו באקט הזה של להילחם לצד חברים שלך, שיכולים להגיע מעולמות שונים לגמרי. אם היה משהו שהרגשתי שאולי נועדתי לעשות, או שאני יכול להיות טוב בו, זה הדבר הזה".

עבור מדן, ההחלטה לקפוץ לזירה הציבורית הגיעה ברגע אחד. "התלבטתי מאוד אם לשנות מסלול. בגלל השיקום, בגלל דברים אחרים שרציתי לעשות בחיים. כשפנו אליי, הייתי בארה"ב לסדרת ניתוחים והתאמת פרותזות. אבל כשראש הממשלה פונה אליך - ולא רק ראש הממשלה, אם הרמטכ"ל קורא לך - אתה בא. אתה לא שואל שאלות. אז מצד אחד, ברור שכן, אני בא. מצד שני, התלבטתי".

"הרגשתי שאנחנו עדיין במלחמה, ואני עדיין חייל. אני חי בתודעה שמאז 7 באוקטובר אנחנו במבחן, שכל העולם מסתכל עלינו, ואלוהים מסתכל עלינו. ואני זוכר את הרגע הזה. שקלתי את הדברים על מאזניים, כן לעשות את המהלך, לא לעשות את המהלך. נסעתי עם אשתי ברכב ופתאום אמרתי לה: 'מירי, החלטתי שכן'. הרגשתי שמה שנמצא על המאזניים בצד של 'למה לא', זה שיקולים שהם לא מספיק חזקים. שיקולי נוחות. בשביל מה אני צריך את זה? ואני עד עכשיו קראתי לאחדות, ופתאום אני נכנס לתוך הליכוד, אתה יודע? וגם פחד היה שם. זה לא עולם שאני מכיר. אני לא אוהב להיות חשוף, כמה שזה נשמע הזוי. ובבת אחת הרגשתי שכל אלה שיקולים חלשים. של חולשה. ואני לוחם. אם רק פחד מפריד ביני לבין זה, אז זה רק פחד".