בסוף יש מנצח אחד
בספורט, בניהול הליכים בבית משפט ובפוליטיקה, אפשר להתכונן לסיבוב הבא, להליך הבא, למערכת הבחירות הבאה אבל קודם כול צריך לדעת מי ניצח
בוקי כצמן|
יש משהו משותף לשלושה עולמות שנראים לכאורה רחוקים זה מזה: הספורט, ניהול תיק בבית משפט והליך הבחירות. מדובר, בסופו של יום, בשלושה עולמות מדידים בהם בסוף ההליך יש מנצח ומנוצח. בשלושתם אפשר להתווכח על הדרך, לחלוק על ההחלטות, לבקר את השופטים, לנתח את המהלכים ולהסביר מדוע התוצאה אינה משקפת את המציאות ועוד. אבל בסופו של יום, בשלושתם אפשר להסתכל על התוצאה ולהבין מי ניצח ומי הפסיד.
בספורט, לוח התוצאות אינו משאיר הרבה מקום לפרשנות. קבוצה יכולה לשחק כדורגל נפלא, להחזיק בכדור במשך רוב המשחק ולהחמיץ הזדמנויות בלי סוף. הקבוצה היריבה יכולה לשחק רע, להבקיע שער אחד ולנצח. אפשר להתווכח אם הניצחון מוצדק, אם השופט טעה ואם התוצאה משקפת את יחסי הכוחות. אבל הניצחון הוא של מי שהבקיע שער יותר ולא של הקבוצה ששיחקה יפה יותר.
גם בעולם של ניהול ההליכים בבתי משפט, עולם המוכר לי היטב, הדברים אינם שונים במהותם. עורכי דין יכולים לטעון טענות מבריקות, להגיש כתבי טענות המשתרעים על פני מאות עמודים ולשכנע את עצמם ואת לקוחותיהם בצדקת דרכם. אבל בסופו של ההליך, לאחר מיצוי ההליכים, בית המשפט נותן פסק דין. יש צד אחד מנצח וזה מה שחשוב. אפשר לבקר את ההכרעה, אפשר להגיש ערעור, ולעיתים אף לשנות את התוצאה בערכאה גבוהה יותר. אבל עד שההכרעה משתנה, צריך להכיר בה ולפעול בהתאם לה. יש צד מנצח ויש צד מפסיד.
ואז מגיעה הפוליטיקה והליך הבחירות. גם כאן יש מנצחים ויש מפסידים. גם תוצאות הבחירות האחרונות, בסופו של יום ולאחר שיעבור עוד זמן, ילמדו שיש צד אחד שבסופו של יום ניצח. לאחר קבלת תוצאות הבחירות אפשר לכתוב מאמרים, לערוך ניתוחים פוליטיים ולשפוך אלפי מילים על מה שהיה, על מה שיכול היה להיות ועל מה שאולי עוד יהיה. אבל כל אלה אינם משנים את התוצאה.
בבחירות, כמו בספורט וכמו בהליכי בבית משפט, יש בסוף מנצח אחד. מדובר בתחרות שבה הציבור מכריע, והכרעתו היא נקודת המוצא להמשך הדרך. מי שניצח אינו חייב לשכנע את יריביו שהוא ראוי לניצחון. מי שהפסיד אינו חייב לאהוב את התוצאה. אבל שניהם צריכים להכיר בה. כמובן, אין פירוש הדבר שמנצח רשאי לעשות ככל העולה על רוחו. ניצחון בבחירות אינו מעניק פטור מהחוק, אינו מבטל את הביקורת הציבורית ואינו פוטר את השלטון מחובותיו. בדמוקרטיה, גם למנצח יש גבולות, וגם למפסיד שמורה הזכות להיאבק על דרכו. אלא שהמאבק צריך להתנהל בתוך כללי המשחק, ולא באמצעות הכחשת התוצאה.
מי שמפסיד במשחק יכול להתכונן למשחק הבא. מי שמפסיד בהליך משפטי יכול לבחון אפשרות לערער. ומי שמפסיד בבחירות יכול ללמוד את הלקחים, לבנות חלופה ולהתמודד מחדש
מי שמפסיד במשחק יכול להתכונן למשחק הבא. מי שמפסיד בהליך משפטי יכול לבחון אפשרות לערער. ומי שמפסיד בבחירות יכול ללמוד את הלקחים, לבנות חלופה ולהתמודד מחדש. כך מתקדמים. כך משתפרים. כך פועלת מערכת תחרותית בריאה. פסד דין בבית משפט שקול לאותה הכרעת בוחר לאחר הליך בחירות.
בספורט, בניהול הליכים בבית משפט ובפוליטיקה, אפשר להתכונן לסיבוב הבא, להליך הבא, למערכת הבחירות הבאה אבל קודם כול צריך לדעת מי ניצח. גם מהבחירות האחרונות ייצא מנצח אחד ולמרות שבשעה זו הדבר עדיין לוט בערפל שכן כל צד יכול "להסביר" מדוע הוא הזוכה. בסוף יש מנצח אחד והדבר יוודע בתוך תקופה לא ארוכה, ללא צורך בהסברים ובפרשנות. בדיוק כמו בבית משפט ותמיד הכי טוב להיות בצד הזה. מניסיון.
עו"ד ברוך (בוקי) כצמן עוסק בליטיגציה אזרחית ומסחרית במשרד עוה"ד AYR - עמר, רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.