יוון חוזרת: כך נבנתה מחדש הנבחרת שהדהימה את אירופה | תוכן גולשים
22 שנה אחרי הזכייה הסנסציונית ביורו 2004, יוון שוב מתחילה להרגיש כמו נבחרת שאף אחת לא רוצה לפגוש. אלא שהפעם זה לא נראה כמו קסם של קיץ אחד: דור שחקנים שיצא מוקדם לאירופה, צעירים שכבר מגיעים למועדונים הגדולים ותהליך מקצועי שנבנה במשך שנים החזירו אותה לדרג א'. המונדיאל אמנם ברח, אבל פתיחת ליגת האומות כבר נותנת ליוונים סיבות לחלום מחדש. גם לכם יש מה להגיד? שלחו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
גיא צינקר, KICK|
כדי להבין את נבחרת יוון של 2026 צריך לחזור לקיץ 2004. בתוך כמה שבועות הפכה יוון ממי שאיש לא ציפה ממנה לדבר לאלופת אירופה בכדורגל, ואחר כך אירחה את אולימפיאדת אתונה. הנבחרת של אוטו רהאגל לא הייתה היפה בטורניר, אבל הייתה לה דרך ברורה: הגנה קשוחה, משמעת טקטית וארגון. תיאודורוס זגורסאקיס, אנגלוס חריסטאס ויורגוס קראגוניס הפכו לסמלים של אחד הסיפורים הגדולים בתולדות הכדורגל האירופי. אבל הקיץ החלומי הזה יצר גם ציפיות. יוון כבר לא הייתה נבחרת אלמונית, והציבור ציפה לראות אותה נשארת בצמרת. במקביל, מתחת לפני השטח, המדינה עצמה נכנסה לתקופה שהשפיעה גם על הכדורגל.
בתחילת שנות האלפיים נהנתה יוון מגישה לאשראי זול בעקבות הצטרפותה לגוש האירו. המשבר הפיננסי העולמי ב-2008 חשף את חולשתה, וב-2009 התברר שהגירעון גדול בהרבה מהנתונים שפורסמו קודם לכן. בין 2010 ל-2015 קיבלה המדינה שלוש תוכניות סיוע, בתמורה לצעדי צנע שכללו קיצוצים בשכר ובפנסיות והעלאות מסים. הכלכלה התכווצה בכ-25%, האבטלה הגיעה לכ-27% ואבטלת הצעירים חצתה את 60%.
המשבר לא פסח על הכדורגל. תקציבי השכר בליגה קוצצו, מועדונים גדולים נקלעו לחובות, והכדורגל היווני איבד חלק מהכוח שהיה לו. ועדיין, בנבחרת נדמה היה שההצלחה של 2004 ממשיכה להדהד: יוון הגיעה לרבע גמר יורו 2012 והעפילה למונדיאל 2014. ואז הגיע השבר.
במוקדמות יורו 2016 ניסתה ההתאחדות לשנות את זהותה. קלאודיו ראניירי מונה כדי להפוך את המשחק ל"אטרקטיבי" יותר, בזמן שהדור הוותיק הלך ונעלם. בלי שחקנים צעירים מספיק איכותיים ובלי שיטה שמתאימה לסגל, יוון קרסה: היא הפסידה פעמיים לאיי פארו וסיימה אחרונה בבית. הכישלון לא היה מקרי. בשנים שלאחר מכן הגיעו עוד אכזבות, ובחמשת הקמפיינים שבין יורו 2016 לליגת האומות 2020/21 התקשתה יוון לחזור למעמדה. מעבר למספרים, נעלם משהו שהיה מזוהה איתה במשך שנים: התחושה שנבחרות גדולות פשוט לא נהנות לשחק מולה.
נקודת המפנה הגיעה בליגת האומות 2022/23. תחת גוסטבו פויט, יוון חזרה לנצח במשחקים שהיא אמורה לנצח. ההגנה התייצבה, מערך 4:3:3 התאים יותר לאיכות השחקנים, והנבחרת סיימה ראשונה בבית עם חמישה ניצחונות והפסד אחד בלבד. בהמשך היא התמודדה מול צרפת והולנד במוקדמות יורו 2024, וסיימה במקום השלישי. ה-2:2 הביתי מול צרפת היה סימן לכך שהבית היווני שוב הופך למקום שקשה להגיע אליו. בליגת האומות 2024/25 המשיכה המגמה: יוון רשמה חמישה ניצחונות והפסד אחד, ניצחה את אנגליה בתוספת הזמן ועלתה לדרג א' לאחר שעברה את סקוטלנד בפלייאוף. מוקדמות מונדיאל 2026 הסתיימו באכזבה עם מקום שלישי בבית, אבל ארבעת הקמפיינים האחרונים כבר מספרים סיפור אחר: יוון חזרה להיות נבחרת תחרותית, כזו שמסוגלת לנצח יריבות איכותיות ולא רק להסתמך על משחק הגנתי והקרבה.
אז מה השתנה? אולי התשובה נמצאת דווקא בדור השחקנים החדש. יותר ויותר יוונים יוצאים לחו"ל בגיל צעיר, מתפתחים במועדונים ובאקדמיות באירופה וחוזרים לנבחרת כשהם כבר רגילים לקצב ולדרישות של הכדורגל הבכיר. ואנגליס פאבלידיס הוא דוגמה מצוינת. הוא עזב את יוון בגיל 18, עבר בגרמניה ובהולנד והגיע לבנפיקה. חריסטוס צוליס עבר מאקדמיית פאוק לאנגליה, הולנד, גרמניה ובלגיה, ובקלאב ברוז' הפך לשחקן בולט והיום משחק בארסנל. קונסטנטינוס צימיקאס עשה מסלול מסורתי יותר באולימפיאקוס, אבל הגיע עד ליברפול. קונסטנטינוס מברופאנוס עבר מארסנל דרך גרמניה עד שהפך שחקן מוביל בווסטהאם.
ולצדם מגיעים הצעירים: קונסטנטינוס קארצאס, שגדל בבלגיה, בחר לייצג את יוון, ובגיל 17 וארבעה חודשים הפך לכובש הצעיר בתולדות הנבחרת. בקיץ עבר לבורוסיה דורטמונד. חראלמבוס קוסטולאס, שגדל באולימפיאקוס, עבר לברייטון בגיל 18 בלבד. קונסטנטינוס קולייראקיס עבר מפאוק לוולפסבורג וכיום משחק בעמדת הבלם ברומא.
המשמעות של התהליך הזה גדולה יותר מהשמות עצמם. אלה כבר לא שחקנים שמגיעים לאירופה רק אחרי שסיימו את ההתפתחות שלהם ביוון. יותר ויותר שחקנים צעירים מתפתחים מלכתחילה בתוך מערכות כדורגל מערביות, נחשפים מגיל צעיר לדרישות הגבוהות ומגיעים לנבחרת כשהם בשלים יותר.
על התהליך הזה מנצח כיום איבן יובאנוביץ'. הסרבי הגיע בקיץ 2024 וקיבל נבחרת שכבר החלה להיבנות מחדש. התפקיד שלו היה לחבר בין השחקנים המנוסים לבין הדור הצעיר ולהעניק לצעירים את הביטחון להיות חלק מרכזי. הוא לא הגיע כדי להתחיל מהפכה, אלא כדי להמשיך ולשכלל תהליך שכבר החל לפניו.
וזה אולי ההבדל הגדול ביותר בין יוון של היום ליוון של 2004. הנבחרת ההיא הפתיעה את אירופה כמעט משום מקום. הנבחרת הנוכחית מנסה לחזור אליה אחרי תהליך ארוך, עם דור שחקנים שמתפתח במועדונים בכירים, בסיס מקצועי רחב ומאמן שממשיך את העבודה שהחלה לפניו. היא עדיין לא חזרה למעמד שהיה לה לפני שני עשורים. הדרך לשם עוד ארוכה, ומוקדמות מונדיאל 2026 הזכירו שגם הנבחרת החדשה עדיין אינה חסינה מנפילות. אבל אם מסתכלים על התמונה הגדולה, קשה להתעלם מהשינוי.
עם ניצחונות חוץ על סרביה וגרמניה בפתיחת הקמפיין הנוכחי בליגת האומות ותיקו 2 מול הולנד, ביוון שוב מותר לחלום. הפעם, אם היא המיתולוגיה באמת תחזור, היא תעשה זאת בדרך אחרת: לא כנס חד-פעמי של דור זהב, אלא כתוצאה של תהליך.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.