שכל את הוריו ב-7/10 - ותקף באו"ם: "הטבח נוצל ע"י ישראל עבור מלחמת נקמה"

3 שנים אחרי שהוריו נרצחו בנתיב העשרה, מעוז ינון נאם במועצת הביטחון, ותקף כי "ממשלת ישראל הפכה את הכאב שלו לכלי נשק וגרם להרס קטסטרופלי בעזה, תוך האצת טיהור אתני בגדה". שותפו, פלסטיני ממזרח י-ם, קרא בדיון: "הצטרפו לצרפת ובריטניה ואחרות שהטילו סנקציות על מתנחלים"
תגיות
הוריו של מעוז ינון נרצחו במושב נתיב העשרה בטבח 7 באוקטובר. שלוש שנים לאחר מתקפת חמאס, ינון תקף בחריפות את ממשלת ישראל במועצת הביטחון של האו"ם, וטען כי "היא ניצלה את הזוועות כדי לנהל מלחמת נקמה הרסנית, גרמה להרס קטסטרופלי ברחבי עזה תוך האצת טיהור אתני, הרחבת התנחלויות ועקירה כפויה בגדה המערבית. הם הפכו את הכאב שלנו לכלי נשק".
ינון ואבו סאריה במועצת הביטחון
(צילום: UN Web tv)
המחבלים שחדרו לנתיב העשרה שרפו למוות את הוריו של ינון, יעקב ובלהה (בלה) כשהציתו את ביתם, שהיה עשוי מעץ ונשרף כליל תוך פחות מ-10 דקות כשבני הזוג בתוכו. במשך חודשים האם בת ה-76 הוגדרה כ"נעדרת האחרונה" שלא היה ידוע אם נחטפה או נרצחה ביום הטבח, שכן רק ה-DNA של יעקב נמצא בזירה, בעוד שממנה לא נותר סימן. באוגוסט 2024 צה"ל הודיע כי בלהה אכן נרצחה יחד עם יעקב, לאחר שבסיוע צוות ארכיאולוגים מטעם רשות העתיקות אותרו ממצאים בסביבת הבית.
במהלך דיון תקופתי על המצב במזרח התיכון, ינון אמר לנציגים במועצת הביטחון: "גדלתי על גבול עזה. בבוקר 7 באוקטובר עולמי קרס. הוריי האהובים היו בין הקורבנות הראשונים של מתקפת חמאס בנתיב העשרה. יומיים לאחר מכן, מכונסים באבל, משפחתנו עשתה בחירה מודעת לדחות נקמה. נקמה לעולם לא תחזיר את הוריי. היא רק תזין מעגל אינסופי של טראומה ושפיכות דמים.
"בתוך החושך הזה פנה אליי עזיז אבו סארה, פלסטיני ממזרח ירושלים שאיבד את אחיו, תייסיר, בעקבות עינויים בכלא ישראלי. עזיז הבין את משקל הכאב שלי. יחד הקמנו את ארגון 'InterAct International', כדי להוכיח שאבל וייאוש יכולים להפוך לתקווה. כדי לבנות עתיד אחר, עלינו להישיר מבט למציאות. חמאס ביצע פשעי מלחמה מחרידים ב-7 באוקטובר, בהריגה ובחטיפה של ישראלים חפים מפשע.
באותו הזמן, ממשלת ישראל ניצלה את הזוועות הללו כדי לנהל מלחמת נקמה הרסנית. הם גרמו להרס קטסטרופלי ברחבי עזה, תוך האצת טיהור אתני, הרחבת התנחלויות ועקירה כפויה בגדה המערבית. הם פועלים בהתרסה ישירה להחלטה 2334 של מועצת הביטחון. הם הפכו את הכאב שלנו לכלי נשק".
ינון פירט על תוכנית בת 5 נקודות "להפיכת הכאב לשלום צודק ובר קיימא", הכוללת "קואליציית שלום רחבה", ויישום פתרון שתי המדינות. הוא טען: "מצטרפות אלינו תנועות עולמיות, מעובדי נמל איטלקים המסרבים להעמיס משלוחי נשק ועד לאיגודים מקצועיים הנוקטים עמדה נגד מוצרי התנחלויות. אנו קוראים לקהילה הבינלאומית להצטרף אלינו. אוסלו הוכיח שאפילו אויבים מושבעים יכולים להעז להכיר זה בזה. ההיסטוריה מלמדת אותנו ששלום אינו נכשל משום שהוא בלתי אפשרי, אלא משום שלמנהיגים חסר האומץ לקיים אותו"
הוא סיכם: "ב-7 באוקטובר איבדתי את הוריי, חברי ילדות ואנשים רבים שהכרתי כל חיי, אך זכיתי בעזיז אבו סארה כאח".
אבו סארה דיבר בהמשך, וטען כי "כילד פחדתי ללכת לבית הספר כי זה דרש לעבור מחסום. ירו עליי בפעם הראשונה כשהייתי בן שמונה, ואחי תייסיר נעצר והוכה למוות על-ידי חיילים ישראלים כשהייתי בן 10. הכיבוש הבלתי-חוקי, ההתנחלויות וההרס של עזה הם מעשי עוול שאיננו יכולים לאפשר להם להימשך. עבור מעוז ועבורי, אנו מתחילים בסירוב להיות אויבים.
"מעוז הוא אחד האנשים האמיצים ביותר שאני מכיר. שבוע לאחר ה-7 באוקטובר, הוא הופיע בטלוויזיה ואמר שהוא אינו בוכה רק על הוריו, אלא גם על הילדים שנהרגו בעזה". הוא אמר כי "כדי להביא שלום לאזורנו", על מועצת הביטחון לנקוט בין היתר ב"סנקציות ממוקדות על כל היחידים והמוסדות התומכים באלימות. התחלה טובה היא שהקהילה הבינלאומית תצטרף לצרפת, בריטניה, קנדה ואחרות שהטילו סנקציות על מתנחלים והתנחלויות".
הוא קרא גם ל"גישה הומניטרית של הצלב האדום לפלסטינים המוחזקים במשמורת ישראלית. ישראל מחזיקה יותר מ-9,000 פלסטינים במעצר או בכלא, כולל יותר מ-370 ילדים. לפחות 93 מוגדרים כמתים מאז ה-7 באוקטובר, אך מניין המתים בפועל סביר להניח שגבוה בהרבה. עבור אחי תייסיר זה מאוחר מדי, אבל אנחנו יכולים להציל אחרים.
אסיים בלומר שיש אנשים שיצדיקו מעשי זוועה בטענה שאלוהים בצד שלהם. הם טועים. אלה מאיתנו הבאים מהמסורות האברהמיות חייבים לזכור שאחד משמותיו של אלוהים הוא שלום. אינך יכול לטעון לאמונה באלוהים ולתמוך בדיכוי. זהו החזון שלנו לאנושות: הלוואי לעולם לא נצטרך לראות זה את זה כאויבים, הלוואי שאף ילד לא יידע עוול, הלוואי שכל ילד יידע שלום, והלוואי שכל ילד מהנהר ועד הים יהיה חופשי".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.
