טליק גואילי מגיבה על הסערה: "דיברתי מדם ליבי. אף אחד לא אויב שלי"

בריאיון ל"120 ואחת", הפודקאסט הפוליטי של ynet, מתייחסת אימו של רני גואילי ז"ל והמצטרפת החדשה לליכוד, לזעם שעוררה בקרב משפחות שכולות: "הבעתי דאגה מהכוונה להקים ממשלה עם מי שלא מוכנים לכנות את חוטפי הבן שלי טרוריסטים". על התגובות הקשות: "לא התכוונתי לפלג. להיפגע זו החלטה". על השריון מנתניהו: "אמרתי לו שאני לא פוליטיקאית. הוא ענה: 'אז מה, אני הייתי מוכר רהיטים'". על חילוץ בנה: "חיילים בדקו 15 אלף גופות. אמרתי להם שהם לא נורמליים"

לכנסת הבאה צפויים להיכנס כמה וכמה שמות חדשים שהפכו מוכרים בכל בית בנסיבות הטרגיות של 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו. אחת מהן היא טליק גואילי, אימו של גיבור ישראל רן גואילי ז"ל שנחטף לעזה, וזכתה לשריון במקום התשיעי ברשימת הליכוד. בריאיון ל"120 ואחת" היא מדברת על הסערה שעוררה בסרטון הראשון שפרסמה עם כניסתה לפוליטיקה, שבו אמרה ש"אם המחנה השני ינצח - זיכרון גיבורי המלכות ייעלם". צפו בריאיון המלא:

ב-7 באוקטובר יצא בנה רני, לוחם יס"מ, להילחם במחבלים שחדרו מעזה, נהרג בקרב גבורה בקיבוץ עלומים וגופתו נחטפה לרצועה. הוא היה האחרון שהושב לישראל אחרי עסקת החטופים באוקטובר 2025, והובא לקבורה בישראל רק בינואר השנה. בין משפחות החטופים, משפחת גואילי הייתה מאלה שלא דחפו לעסקה בכל מחיר, והסכימו עם מדיניות הממשלה שבחרה בהפעלת לחץ צבאי על חמאס.

"בתקופה הראשונה, כשלא ממש ידענו מה קורה עם רני, הייתה דאגה, ואחרי 5-4 חודשים, כשוועדה קבעה שהוא נהרג, הדאגה הפכה לתקווה", היא מספרת. "מדאגה אם קר לו או אם נותנים לו לאכול, את פתאום מתחילה לקוות שאולי הם טועים והוא חי. באיזשהו מקום זה נותן לך יותר דרייב".

כלפי חוץ תמיד נראית אסופה. היו רגעי שבירה קשים מאחורי הקלעים? "אני בן אדם אסוף ומה שמוביל אותי זה ההיגיון. אבל הרגש קיים. כאימא, וגם כמי שמסתכלת מהצד, את מבינה אימא אחרת שרוצה את הילד שלה עכשיו-עכשיו, 'לא מעניין אותי, תביאו לי אותו עכשיו'. אבל הבנתי שברמה הגיונית זה לא יכול לקרות עכשיו. זה תהליך. הרי אם אני הייתי המפלצת הזו, חמאס, ברור לי לגמרי שלא הייתי מחזירה אותו עכשיו.

"לגבי הפערים מול המשפחות האחרות, בתחילת הדרך נשארתי בבית כי קיבלנו הוראה מהמשטרה וממשרד הביטחון לא לדבר ולא לצאת לתקשורת. כי אם רני חי, כל דבר שנגיד עלול להוות סיכון עבורו. אז היו לי ארבעה חודשים של צפייה מהצד. ישבתי בבית, גלשתי ברשתות, וכשיצאתי כבר הייתי הרבה יותר מגובשת. תמיד לקחתי בחשבון שאולי אני טועה והם צודקים, מאוד כיבדתי את התפיסה שלהם. לא קיבלתי אותה אבל הבנתי אותה. הבנתי שהם רוצים בדיוק מה שאני רוצה: שכולם יחזרו ושזה ייגמר מהר".

בואי נדבר על שאלת המחיר. בעבר מונתה בישראל ועדת שמגר, שנתנה המלצות לעקרונות ניהול משא ומתן לשחרור חטופים, עקרונות שיגבילו ממשלות במתן תמורה גבוהה לארגוני טרור מחשש שזה יעודד את החטיפה הבאה. מה דעתך בסוגייה? "עבור אימא של חטוף זו שאלה לא הוגנת. מבחינתנו כהורים ומשפחות -אין דבר כזה 'מחיר'. אנחנו רוצים את הילד ולא מעניין אותנו אם תחזירו עבורו 20 אלף מחבלים או 700".

רק שבעתיד יכול להיות שלאצבע שלך כח"כית תהיה השפעה. "יש סיטואציות שונות וכל מקרה לגופו. הסיפור של גלעד שליט היה אחר והסיפור של ה-250 שלנו היה אחר. אבל אי אפשר להוציא הודעה שאומרת 'לא נחזיר בחיים כלום תמורת אף חטוף'. זה לדעתי חסר אחריות".

על האיתור של בנה בעזה ועל השבתו לישראל היא מספרת: "זה היה מבצע פסיכי. הגאווה הכי גדולה שלנו כאזרחי מדינת ישראל זה לדעת מה הצבא וכוחות הביטחון עשו כדי להוציא את רני. זה מתחיל מזה שיום אחד מישהו בא אלינו ואומר 'יש שבעה אנשים שאנחנו יודעים שהיו חלק מהחטיפה של רני'. אחרי כמה זמן אמרו לנו, 'תקשיבו, רובם לא בחיים'. עבר עוד חודש, ואז אמרו לנו 'יש מישהו שקשור לחטיפה'.

"הם הבינו שהוא נמצא בקו האדום (ברצועת עזה, מ"א) וניסו לראות איך מביאים אותו כדי לחקור אותו ולהבין איפה רני נמצא. הם מצליחים לשלוף אותו, מביאים אותו לארץ וחוקרים אותו לגבי מה קרה עם רני. החקירה שלו הביאה את הצבא למבצע 'לב אמיץ'. היו 15 אלף גופות בבית קברות בין שג'אעיה לזיתון ואז 2,000 חיילים שלנו, במקום להיות בבית עם אימא שלהם או עם הילדים שלהם, חופרים ומוציאים גופות ומקווים למצוא אותו. כשסיפרו לי על המבצע אמרתי 'אתם לא נורמליים, זה לחפש מחט בערימת שחת'. הם ענו לי: 'לא, זה יהלום'".

גואילי לא מפרטת, אבל רומזת שמעבר לליכוד היא קיבלה פניות גם ממפלגות אחרות. כך או אחרת, התלבטות לא הייתה לה ולדבריה היא מצביעת ליכוד מגיל צעיר. "הראשון שפנה אליי היה בנימין נתניהו", היא משחזרת. "הלשכה שלו התקשרה וזימנה אותי לשיחה. לא ממש הבנתי באיזה נושא. זה היה בתחילת מאי והוא הציע לי שריון. אמרתי 'אבל אני לא פוליטיקאית'. הוא ענה: 'גם אני לא הייתי פוליטיקאי. הייתי מוכר רהיטים'.

"הייתה בינינו שיחה והעליתי את החשש מביקורות שיופנו כלפיי. הוא סיפר לי שבתחילת הקריירה שלו, כשארנס הביא אותו לתפקיד, הייתה עליו ביקורת קטנה בגודל של בול בעיתון, ובגללה הוא לא ישן שלושה ימים. אחר כך הוא קיבל ביקורת קצת יותר גדולה, אבל כבר היו פחות לילות בלי שינה. וכשכבר הייתה עליו כתבת מגזין ענקית, הוא כבר הבין את הסיטואציה והמשיך הלאה.

"באותה שיחה שאלתי אותו למה אתה חושב שאני יכולה לעזור, והוא אמר שאני צריכה לקחת את זה כשליחות. הוא אמר: 'את מעבירה כאן איזשהו מסר, ואני צריך אותך איתי'. אז חזרתי הביתה ודיברתי עם בעלי והילדים".

והם מבינים מה המשמעות של זה. "לגמרי, במיוחד אחרי מה שעברנו. אבל באיזשהו שלב ראיתי את הסרטון של אורן דוברונסקי (שהיה אמור להשתריין בליכוד, מ"א) שאמר שהרגיש שנתניהו קורא לו למילואים. אני לא יכולתי להילחם בעזה, ואני רוצה להילחם על המדינה שלי. הבנתי שאני במשימה. זה התבשל כמה זמן ואז קיבלתי את ההצעה".

בביקורת הציבורית שנתניהו התריע בפניה שתקבל זכתה גואילי מהר משציפתה. בסרטון שפרסמה לפני כשבוע וחצי היא אמרה "אם המחנה השני ינצח - זיכרון גיבורי המלכות ייעלם", והמשפט חולל סערה עצומה.

תסבירי את המשפט הזה, הוא קשה בעיקר כי הוא בא ממך. "אין ספק שהוא קשה. אבל אני אסביר. 'המחנה השני' מבחינתי זה לא האנשים. התכוונתי לממשלה שתקום עם האחים המוסלמים, עם מפלגות ערביות שאפילו לא מוכנות להגיד שחמאס הוא ארגון טרור. חמאס שחטף את הבן שלי, שהרג ופצע וחילל את הבנות שלנו. והם לא מוכנים לגנות ולהגיד שמדובר בארגון טרור".

את חושבת שתקום ממשלה עם מפלגות ערביות חרף ההתחייבויות של רוב ראשי המפלגות? "החשש שלי הוא שלא נוכל לסיים את העבודה שהתחלנו ונוכל להתקיים במדינה הזאת בצורה בריאה ונכונה".

את מבינה את הכעס שהתעורר? "אני יכולה להבין אבל אני לא מקבלת אותו. לפעמים צריך להיות יותר מדויקים בלהעביר את המסר, אבל כל בר-דעת יבין שלא התכוונתי לשסע. אני עומדת מאחורי האמירה שלי. זה באמת מפחיד אותי. אני מגדלת פה ילדים, ואגדל בעזרת השם נכדים, ואני לא רוצה שזה יקרה עוד פעם ועוד אימא תעבור את מה שאני עברתי. אני רוצה שיסיימו את העבודה בעזה, שינקו שם, שיפרקו אותם מנשק. הילד שלי יצא להגן על המדינה ואני רוצה שהמשימה שלו תיגמר. שנדע שהם לא נלחמו סתם. אי אפשר לעשות איתם שלום".

היו לדברים שלך תגובות קשות, בין השאר מיזהר שי, שבנו נפל ביום הטבח, ורובי חן, שבנו איתי נפל ונחטף. "אני מבינה אותם. כשאת רוצה לכעוס ואת מחפשת את הכעס - את תמצאי אותו. להיפגע זאת החלטה. זה שלכם. אתם הרי מכירים אותי, דברו איתי ואני אסביר לכם. דיברתי בסרטון מדם ליבי. בשום צורה לא רציתי לפלג. אני מבינה שיש אנשים שחושבים שונה ממני וזה בסדר גמור. זו הדמוקרטיה: שאני אוכל לשבת איתך ולהסביר לך. אל תקבלי אותי, אבל תביני".

ב"מחנה השני" אמרו: אנחנו היינו שם בשבילה ונלחמנו בשבילה. "הם לא היו רק בשבילי אלא בשביל העם, בשביל החטופים, ואני מודה על כך לשני המחנות. אני לא אהבתי את ההפגנות והעצרות והאמנתי שצריך לעשות דברים אחרים. אבל כיבדתי".

עברת מלהיות דמות אהובה בקונצנזוס לדמות פוליטית שנויה במחלוקת. "אני לא שנויה במחלוקת. אני לא אויבת של אף אחד. עם ישראל הוא לא אויב שלי. יש לי עמדות ואף פעם לא הסתרתי אותן. אני עומדת מאחוריהן".

כהוכחה לכך מצביעה גואילי על החיבה שהיא רוכשת למי שהיא חלוקה עמוקות על עמדותיהם. "עם עינב צנגאוקר אני לא בקשר יום-יומי, אבל כשאנחנו נפגשות אנחנו תמיד מתחבקות", היא מספרת. "בן אדם הוא בן אדם ואני גדלתי על לכבד כל אדם באשר הוא".

בסוף היא חוטפת מימין ואת חוטפת משמאל. "זה לא צריך להיות ככה".

לאורך המלחמה הבית שלך היה פתוח לכולם. אני מניחה שפגשת דמויות שעכשיו תיתקלי בהן מהצד השני של הפוליטיקה. למשל יאיר גולן. "את יאיר גולן לא פגשתי אף פעם".

זה מקרי שלא פגשת אותו? "לא יודעת. אין לי ציפיות. אני לא חושבת שכולם היו צריכים להגיע".

ויאיר לפיד? "פגשתי אותו בכמה סיטואציות גם בארץ וגם בחו"ל. איש מקסים".

מה הדברים שתרצי לעשות כחברת כנסת? "יש הרבה דברים לעשות עבור משפחות חטופים ומשפחות שנפגעו ב-7 באוקטובר. למשל שלא מכירים בנו כנפגעי פעולות איבה. ואני רוצה גם ועדה (חקירה, מ"א) לאומית שוויונית. אני רוצה שהוועדה הזאת תיתן לי תשובות, כי לי יש איזשהו ספק".

מייחסים לקואליציה שלוש שנים של מריחת זמן, בלי ועדת חקירה בכלל - ממלכתית בראשות שופט או אחרת. בינתיים עדויות נשכחות, הזיכרון מיטשטש. קשה מאוד לחקור את האמת. "אנחנו בתוך מלחמה כרגע. גם נעשו כל מיני דברים, כמו על ידי מבקר המדינה שהתחיל לבקר ואז עצרו אותו. זה מעורר בי שאלה: למה? יש לי המון שאלות לגבי מערכת המשפט. יש לי ספק לגביה. אם צד אחד רוצה שבית המשפט יהיה חלק מהוועדה - תבחרו אותם. אבל אנחנו נבחר את האנשים שאנחנו מאמינים בהם".