נושה תבע 1.85 מיליון שקל מעקרת בית – ונדחה

לאחר פירוק עסק לביגוד דרש אחד השותפים לחייב את אשתו של האחר במחצית החובות. בית המשפט קבע: לאישה אכן יש חלק בנכסי בן זוגה - אבל לא בחובות

עו"ד בר אלמקיס | פסקדין|

שותפות אישה בנכסי בעלה לא גוררת אוטומטית שיתוף בחובותיו העסקיים - כך הבהירה לאחרונה השופטת הבכירה רים נדאף מבית משפט השלום בנוף הגליל. היא דחתה תביעת נושה לחייב את אשתו של שותפו לשעבר במחצית החובות שלטענתו צבר כלפיו, כ-1.85 מיליון שקל.

הנתבעים נשואים מזה כ-43 שנה. הבעל ניהל בעבר שותפות עסקית עם התובע בתחום הביגוד וההלבשה בעוד האישה היא עקרת בית. ב-2011 נפרדו דרכיהם של השותפים וב-2017 קבע בורר כי הנתבע חייב לשלם לתובע 600 אלף שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות נלוות.

בהמשך נקט הנושה הליך הוצאה לפועל, שבמסגרתו עוקלו שני נכסים שרכשו בני הזוג ורשומים על שם הבעל. אשתו עתרה להקפאת הליכים בטענה שהיא בעלת חצי מהנכסים, ובהמשך בית המשפט למשפחה אישר זאת. ביולי 2023 תבע הנושה לחייב אותה במחצית מחובות בעלה, העומדים לטענתו על 1,853,706 שקל.

טענתו המרכזית הייתה שהאישה לא יכולה מצד אחד ליהנות מפירות השיתוף בנכסים שצברה במהלך הנישואין, ובה בעת להתנער מהחובות שנצברו באותה תקופה ממש.

מנגד טענו בני הזוג שחל עליהם חוק יחסי ממון הקובע הפרדה בחובות, ואינו מטיל אחריות אוטומטית על בן הזוג. לדבריהם לא הוכחה כוונת שיתוף קונקרטית בחובות, ומכאן שעל התביעה להידחות.

ואכן, השופטת נדאף הבהירה שלפי סעיף 4 לחוק יחסי ממון, "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".

היא ציינה כי אכן, ניתן אמנם לטעון לשיתוף ספציפי בחובות מכוח הדין הכללי, ואולם לשם כך על התובע להוכיח בין היתר מעורבות פעילה של האישה בעסקי בעלה. אלא שלמסקנתה, שותפו העסקי לשעבר של הנתבע לא עמד בנטל זה.

היא דחתה את ניסיונו להיתלות בשיתוף הנתבעת בנכסי בעלה, שכאמור הוכר זה מכבר: "אין די להצביע על 'זכייתה' של הנתבעת במחצית הנכסים המשותפים, שכן שותפות בזכויות אינה מטילה מאליה גם כוונה קונקרטית, מפורשת או משתמעת, בחובות העסקיים של הנתבע".

בפסק הדין צוין כי יתרה מכך, אחד הנכסים המעוקלים נרכש ב-1998, הרבה לפני תחילת הפעילות העסקית ב-2004, כאשר הנכס הנוסף נקנה בשנה זו, בסמוך להקמת השותפות ולפני שנוצר החוב העסקי כלפי התובע. במלים אחרות, לא עלה ביד התובע להוכיח כי כספי החוב שימשו לצורך רכישת הנכסים.

השופטת התרשמה כי על רקע היותה עקרת בית, לא הוכח שהאישה אכן הייתה מעורבת באופן פעיל בעסקי בעלה, באופן המצדיק לשתפה בחובות שצמחו מהם. לפיכך היא הורתה על דחיית התביעה, תוך חיוב הנושה ב-25 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובע: עו"ד וסים שחאדה • ב"כ הנתבעים: עו"ד ש. קובטי • עו"ד בר אלמקיס עוסקת בדיני משפחה • הכותבת לא ייצגה בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין