גם כלבים נעזרים בעיצורים כדי לזהות תבניות בדיבור: מה זה אומר על התפתחות השפה?
פעילות מוחם של כלבים ושל בני אדם הסתנכרנה עם רצפים חוזרים של עיצורים בניסוי האזנה. הדמיון מפתיע, אך אינו מוכיח שכלבים מבינים מילים או שהמנגנון נוצר בעקבות ביותם.
אם נקשיב לשפה שאיננו מכירים, נתקשה לדעת היכן מילה אחת נגמרת והבאה מתחילה. אין בין המילים רווחים שאפשר לשמוע. אחד הרמזים שמסייעים למוח האדם הוא רצף העיצורים: הם עשויים לשמר תבנית של מילה גם כשהתנועות משתנות. כעת מתברר שבנסיבות ניסוייות גם מוחם של כלבים מזהה היטב תבניות כאלה. הממצא מעלה שאלה אבולוציונית מסקרנת: האם חלק מן היכולת שלנו להתכוונן לדיבור נשען על מנגנוני למידה שאינם ייחודיים לאדם?
במחקר שפורסם בכתב העת Science השוו חוקרים מאוניברסיטת אטווש לוראנד בהונגריה את הפעילות החשמלית במוחם של 20 כלבי בית ושל 20 בני אדם בזמן שהאזינו לרצפים רציפים של הברות. התוצאה המרכזית הייתה דומה בשני המינים: המוח עקב ביתר שאת אחר הקצב של יחידות בנות שלוש הברות כשהעיצורים החוזרים סימנו את מבנה היחידות, בהשוואה לרצפים שבהם התנועות נשאו את המבנה או שלא הייתה בהם תבנית חוזרת.
איך מוצאים גבולות של מילים בלי הפסקות?
החוקרים יצרו שלושה סוגי רצפים, בלי הפסקות בין יחידה ליחידה. באחד מהם תבניות של עיצורים חזרו בכל יחידה בת שלוש הברות, בעוד שהתנועות יכלו להשתנות. בשני חזרו תבניות של תנועות, ואילו העיצורים השתנו. רצף שלישי שימש ביקורת ולא כלל תבנית חוזרת היוצרת יחידות כאלה. אלה היו צירופי צלילים שנבנו לניסוי, ולא מבחן להבנת משמעותן של מילים אמיתיות.
אלקטרודות על הקרקפת מדדו את פעילות המוח בשיטת EEG. כאשר פעילות זו הסתנכרנה עם הקצב של היחידות החוזרות, החוקרים ראו בכך עדות לכך שהמוח עקב אחר המבנה שלהן. אצל כלבים ובני אדם כאחד הייתה ההסתנכרנות עם קצב היחידות חזקה במיוחד כאשר העיצורים נשאו את התבנית. גם בתגובה החשמלית שנמדדה כ־400 אלפיות השנייה לאחר תחילת כל יחידה הופיע הבדל בתנאי העיצורים.
הדמיון לא היה מלא. בני האדם עקבו במידה מסוימת גם אחר יחידות שהוגדרו על ידי תנועות; הכלבים לא הראו בניסוי את אותה תגובה. נוסף על כך, שני המינים עקבו אחר קצב ההברות, אך רק אצל בני האדם זוהתה גם הסתנכרנות עם קצב צלילי הדיבור הבודדים. לפיכך אין כאן ראיה לכך שהכלבים מפרקים דיבור לצלילים בדיוק כמונו.
האם הביות עיצב את מוח הכלב?
הנטייה להסתמך על עיצורים נצפתה גם בכלבים שבשלושת חודשי חייהם הראשונים חיו ברחוב או במקלט, ולא בבית שבו שמעו דיבור אנושי באופן שוטף. הממצא מחליש הסבר המחייב חשיפה ביתית מוקדמת במיוחד לדיבור. הוא אינו קובע מתי התפתחה הנטייה, ואינו מאפשר להכריע אם מקורה בביות, בחשיפה מאוחרת יותר לדיבור, או ביכולת שמיעתית ולמידתית קדומה יותר שהייתה קיימת עוד לפני הביות.
זו חשיבותו האבולוציונית של המחקר: כלבים רחוקים מאיתנו מבחינה אבולוציונית, ואין להם שפה אנושית, ובכל זאת מוחם הראה הטיה שנחקרה עד כה בעיקר אצל בני אדם. תוצאה כזו מתיישבת עם האפשרות שלמידת תבניות חוזרות בצלילים יכולה לתרום לעיבוד דיבור גם בלי מערכת שפה אנושית. כדי לברר אם הביות הוא שהגביר את היכולת, יהיה צורך בהשוואות מתוכננות למינים אחרים ובבדיקה ישירה של השפעת הניסיון השמיעתי לאורך החיים.
הניסוי אינו מלמד שהכלבים הבינו את הצירופים שהושמעו להם, וגם אינו אומר שכלב יכול להפריד כל משפט אנושי למילים. הוא כן מראה שהמוח שלהם רגיש למבנה החוזר של עיצורים ברצף דמוי דיבור. ההפתעה היא שאחד הרמזים שמסייעים לאדם להתמודד עם שטף הדיבור עשוי להיות נגיש גם למוח שהתפתח במסלול שונה מאוד משלנו.
שאלות ותשובות
האם המחקר מוכיח שכלבים מבינים מה אנחנו אומרים?
לא. החוקרים מדדו תגובה מוחית לתבניות חוזרות בצירופי צלילים חסרי משמעות, ולא בדקו הבנה של משפטים או של תוכן המילים.
האם כלבים נולדים עם העדפה לעיצורים?
עדיין לא ידוע. הטיה נמצאה גם בכלבים שלא גדלו בבית בשלושת חודשי חייהם הראשונים, אך גם הם צברו ניסיון שמיעתי בהמשך חייהם. הניסוי לא הפריד בין השפעה תורשתית, ביות ולמידה מניסיון.
מהו הרמז לאבולוציה של השפה?
קיומה של הטיה דומה אצל שני מינים רחוקים מרמז שתכונה מסוימת של עיבוד הדיבור עשויה להישען על מנגנוני זיהוי תבניות כלליים. אין בכך כדי לקבוע שלכלבים יש שפה, או שמסלול ההתפתחות של היכולת זהה בשני המינים.
המאמר המדעי
עוד בנושא באתר הידען
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.