האישה שעומדת מאחורי מהפכת הפאדל בישראל: "הניצחון האמיתי מתחיל מחוץ למגרש"
מה שהתחיל כתחביב הפך לקריירה בענף הספורט הצומח בישראל: עדן אור, מנכ"לית ושותפה בחלק מסניפי Padel Time Club, מספרת על הדרך שעשתה מעולם הפקת האירועים לניהול מועדוני פאדל, על קהילת הנשים שהקימה ועל האתגרים שמאחורי התרחבות הרשת. וגם: כיצד פלטפורמת WePlay מסייעת לה לנהל את הפעילות ולשמור על הקשר עם השחקנים
ynet|
לפני כשלוש שנים, כשעדן אור סיימה אימון פילאטיס בשכונת בבלי בתל אביב וצעדה בחזרה לביתה, היא שמעה לפתע קולות של כדור נחבט. הסקרנות הובילה אותה למועדון ספורט ובו ארבעה מגרשים של משחק שלא הכירה. "אני שחקנית מטקות, אז התחברתי מיד לרעיון", היא נזכרת. בעל המועדון הזמין אותה להתנסות במשחק, וכבר באותו שבוע השתתפה באימון הראשון שלה. "הייתי מאוד טובה בזכות הניסיון שלי במשחקי מחבט, והתמכרתי. זה משחק שקל יחסית ללמוד, ואת מהר מאוד מרגישה שאת טובה בו. בניגוד לטניס, לא צריך להגיע עם טכניקה מורכבת או כושר יוצא דופן כדי ליהנות".
באותה תקופה עבדה אור בהפקת אירועים, אבל מצאה את עצמה מחכה בכל יום לרגע שבו תוכל לסיים לעבוד ולחזור למגרש. מהר מאוד היא הבחינה בדבר נוסף: היא ורותי, שחקנית בת 67, היו הנשים היחידות במקום.
אור החליטה לשנות את המצב , החלה לגייס נשים נוספות למשחק וארגנה עבורן פעילויות במועדון. בתוך זמן קצר צמחה סביבן קהילה של כמאה נשים - תופעה חריגה בענף שהיה אז בחיתוליו בישראל. את החשיבות של בניית קהילה ושמירה על הקשר עם השחקנים היא לקחה איתה גם להמשך דרכה המקצועית, תפיסה שמלווה כיום את ניהול המועדונים באמצעות פלטפורמת WePlay.
מה שהתחיל כתחביב הפך בהדרגה למסלול מקצועי חדש. אור הביאה איתה את הניסיון שצברה בהפקת אירועים, ביצירת חוויות ובחיבור בין אנשים, והפכה את בניית הקהילה לחלק מרכזי מהעשייה שלה. כיום, כמנכ"לית ושותפה בחלק מסניפי רשת Padel Time Club, היא נמנית עם הנשים הבולטות בענף הפאדל בישראל.
מאז אותו מפגש מקרי, הפאדל הספיק לצבור תאוצה. מגרשים חדשים נפתחו ברחבי הארץ, ויותר ויותר שחקנים גילו את המשחק שמשלב אלמנטים מטניס ומסקווש. רשת Padel Time Club מפעילה מועדונים בערים שונות, בהן תל אביב, רעננה, רחובות, חולון, יבנה וטבריה, ואור ממשיכה להיות מעורבת בפיתוח הפעילות ובהתרחבות הרשת.
המעבר מעולם האירועים לניהול מועדוני ספורט אולי נשמע כמו שינוי כיוון חד, אבל במקרה של אור יש חוט מקשר ברור: האנשים. הניסיון שלה בהפקת אירועים לימד אותה לחשוב לא רק על השירות שמציעים ללקוח, אלא גם על החוויה שנוצרת סביבו.
כך, מבחינתה, מועדון פאדל אינו מסתכם במגרש שמזמינים לשעה. הוא מקום מפגש חברתי, שמאפשר לשחקנים לחזור שוב ושוב, להכיר אנשים חדשים ולהרגיש חלק מקהילה. את התפיסה הזאת היא אימצה עוד כשהחלה לאסוף נשים למשחק, והיא ממשיכה ללוות אותה גם בניהול הרשת.
אלא שבניית רשת מועדונים בענף צעיר אינה משימה פשוטה. לצד ההתמודדות עם צמיחת הענף והתחרות הגוברת, אור נדרשה למצוא פתרונות גם לאתגרים בלתי צפויים. כאשר צוות ספרדי התקשה להגיע לישראל לצורך התקנת מגרשים, היא החליטה לשלוח צוות ישראלי להכשרה בספרד, כדי לפתח יכולת התקנה מקומית ולאפשר את המשך התרחבות הפעילות.
כיום, ההישג שבו היא גאה במיוחד אינו מספר המגרשים שנפתחו, אלא דווקא השחקנים שבוחרים להישאר. "יש היום כל כך הרבה מתחרים, וכל יזם שפותח מועדון חדש מביא איתו עוד ציוד ואפשרויות. למרות זאת, רוב גדול של הלקוחות שלנו ממשיכים לבחור בנו, והקהילה שבנינו נשמרת", היא מספרת.
אבל ככל שהענף מתפתח והתחרות גדלה, גם שימור הלקוחות הופך למשימה מורכבת יותר. אם בתחילת הדרך האתגר המרכזי היה להקים מגרשים ולמשוך שחקנים, היום נדרשים בעלי המועדונים לחשוב גם על הדרך שבה שומרים איתם על קשר לאורך זמן.
אחד האתגרים המשמעותיים שאור גילתה נגע דווקא לקשר עם השחקנים. במשך תקופה ארוכה השתמשה הרשת במערכת הזמנות חיצונית, שאפשרה ללקוחות להזמין מגרשים, אך לא העניקה לה גישה ישירה לפרטיהם.
"תקופה מאוד ארוכה הייתי מאוד מתוסכלת. איך זה שאין לי גישה אמיתית ללקוחות שלי? לקוחות חדשים? מי נעלם? עם מי אני יכולה לדבר כדי לספר לו על הטורניר שאני רוצה להקים? זה העסק שלי, אבל הדאטה לא באמת היה אצלי", היא מספרת.
אור מוסיפה: "דמייני שהספר שאת הולכת אליו באופן קבוע משתמש במערכת ניהול למספרה ולא מכיר אותך. את פשוט מגיעה, מתיישבת על הכיסא, מסיימת והולכת – בלי שהוא יודע מי את בכלל. זה משהו שלא הייתי מוכנה להשלים איתו, זה נשמע לי הזוי שהלקוחות שלי הם לא באמת שלי".
הבעיה הפכה מוחשית במיוחד בימי גשם ובתקופות מלחמה, כשנדרש קשר מהיר עם השחקנים. אבל גם בשגרה היא הקשתה על אור לזהות מי הפסיק להגיע, להזמין לקוחות לטורנירים ולשמור על הקשר עם הקהילה שבנתה.
"כשיש מעט מגרשים והרבה שחקנים, ייתכן שבעל המועדון יכול להרשות לעצמו להסתפק ביומן הזמנות מלא", היא מסבירה. "ככל שהשוק גדל, וככל שלשחקנים יש יותר אפשרויות לבחור היכן לשחק, הקשר הישיר עם הלקוח הופך ליתרון תחרותי משמעותי".
הצורך הזה הוביל את אור להחלטה להעביר את פעילות הרשת לפלטפורמת WePlay, המאפשרת לנהל במקום אחד את הזמנות המגרשים, את נתוני הלקוחות ואת הקשר השוטף איתם.
"פתאום הלקוח שלי הוא באמת שלי. אני יודעת מי הוא, כמה הוא משחק ואני יכולה לתקשר איתו. בפעם הראשונה הרגשתי שיש לי לא רק מערכת להזמנת מגרשים, אלא מערכת שמאפשרת לי לנהל את העסק", היא מספרת.
באמצעות המערכת, המועדונים יכולים לזהות שחקנים שלא הגיעו במשך תקופה, להזמין לקוחות לפעילויות ולטורנירים ולנהל קשר ישיר עם חברי הקהילה, בהתאם להסכמותיהם.
לצד ניהול הלקוחות, הפלטפורמה מציעה גם כלים מבוססי בינה מלאכותית לייעול הזמנות המגרשים ולצמצום שעות פעילות לא מנוצלות.
"כל שעה שבה מגרש עומד ריק היא מוצר שלא מכרתי", אומרת אור. מבחינתה, היכולת לנצל טוב יותר את המגרשים הקיימים מאפשרת לחשוב על הגדלת ההכנסות בלי להידרש בהכרח להקמת מגרשים נוספים.
לפני שלוש שנים, כשאור נכנסה לראשונה למגרש הפאדל בשכונת בבלי, היא הייתה אחת משתי נשים בלבד ששיחקו במועדון. היום, כשהענף צומח ומועדונים חדשים נפתחים ברחבי הארץ, האתגר שלה כבר שונה לחלוטין: לא רק להביא אנשים למגרש, אלא לגרום להם לרצות לחזור.
הדרך שעשתה, משחקנית שהקימה קהילה של מאה נשים למנהלת רשת מועדונים, ממחישה כיצד ענף ספורט חדש יכול להפוך להזדמנות יזמית. אבל היא גם מלמדת על האתגרים שמגיעים עם הצמיחה: הצורך לשמור על הקהילה, להכיר את הלקוחות ולנהל פעילות עסקית שהולכת ונעשית מורכבת יותר.
עבור אור, שהגיעה לתחום מתוך עולם של חוויות וחיבורים בין אנשים, הטכנולוגיה אינה מחליפה את הקשר האנושי שעליו בנתה את פעילות המועדונים. היא מאפשרת לה להמשיך לטפח אותו גם כשהרשת גדלה.
בסופו של דבר, ההצלחה של מועדון פאדל אינה נמדדת רק במספר המגרשים שלו, אלא גם באנשים שבוחרים לחזור אליהם.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.