בגיל 4 כבר הכריזה שתהיה טניסאית. עכשיו נסיה חולמת להיות הטובה בהיסטוריה

נסיה אזולאי בת ה-13 גדלה על מגרשי הטניס באילת, סיימה במקום הראשון בתחרות הארצית הראשונה שבה השתתפה וכבר התחרתה גם בחו"ל. במסגרת "טופ טאלנט" 4, פרויקט משותף לטוטו ולאיגוד הטניס שמעניק לטניסאיות צעירות במה ותמיכה מקצועית וכלכלית, היא מספרת על הדרך לצמרת בישראל ועל החיים עם אמא שהיא גם המאמנת שלה

נמרוד אשכנזי|

הטניס נכנס לחייה של נסיה אמילי אזולאי עוד לפני שעמדה על דעתה. אמה, הדס, מאמנת טניס במקצועה, נהגה לקחת אותה איתה לעבודה. "כבר כשהייתה בעגלה היא הייתה מגיעה למגרשים, כי זו הייתה הפרנסה שלי", מספרת הדס. "הייתי מביאה בייביסיטר איתי למגרש, וככה האהבה שלה התחילה".

נסיה היא אחת מעשר השחקניות המשתתפות בעונה הרביעית של "טופ טאלנט", פרויקט משותף לטוטו ולאיגוד הטניס במסגרת "המגרש החברתי" של הטוטו, שמעניק לטניסאיות צעירות במה ותמיכה מקצועית וכלכלית. כל אחת מהמשתתפות תקבל מימון בסך 25 אלף שקל לצורכי אימונים, ציוד וליווי מקצועי.

בגיל ארבע כבר הכריזה נסיה באוזני אמה שהיא רוצה להיות שחקנית טניס. "ראיתי את אמא שלי מאמנת, באתי איתה לאימונים, הסתכלתי וראיתי שזה נראה כיף. ניסיתי - וזהו", מסבירה נסיה בפשטות.

כיום נסיה בת 13, מתאמנת מדי יום באילת שבה המשפחה מתגוררת ומדורגת במקום ה-12 בישראל, וכבר הספיקה להתחרות בחו"ל. התחרות הארצית הראשונה שבה השתתפה הייתה בגיל תשע וחצי. הדס החליטה שלא למהר לשלוח אותה לתחרויות וחיכתה עד שחשבה שהיא מוכנה. נסיה סיימה את התחרות במקום הראשון.

העובדה שהאם היא גם המאמנת יוצרת ביניהן מערכת יחסים יוצאת דופן, אבל לא תמיד קלה. נסיה מספרת שאמה קשוחה איתה ואף דורשת ממנה יותר מאשר משחקנים אחרים. "הרבה פעמים הגבול בין אמא לבת ובין אמא למאמנת הוא מאוד דק", אומרת הדס. בתחילת הדרך הקושי היה גדול עד שהיא הציעה להפסיק לאמן את בתה ולהישאר רק האם שמעודדת מהצד. נסיה סירבה, ושתיהן למדו לקבוע גבולות ברורים יותר. כפי שנסיה מסכמת זאת: כשהן באימון "אין אמא, יש מאמנת".

על המגרש, נסיה כבר לומדת לנהל את עצמה. היא מספרת שבעבר נטתה להתעצבן במהלך משחקים, אך עם הזמן נעשתה רגועה יותר. גם כשהיריבה מובילה ורחוקה נקודה אחת מניצחון, היא עדיין מאמינה שהיא יכולה לחזור. הפסדים אמנם גורמים לה לבכות ולהתאכזב, אבל כעבור כמה שעות היא מנסה להבין מה לא עשתה טוב ומה תוכל לשפר במשחק הבא.

גם למקום שבו היא מתאמנת יש מחיר. "להיות טניסאית באילת זה יותר קשה", אומרת נסיה. התחרויות הרבות מחייבות אותה לבלות שעות ארוכות בדרכים, אבל הנסיעות הן גם חלק מהבילוי המשפחתי של נסיה ושל אמה. "אחד הרגעים הכי יפים שלי ושל נסיה הוא הנסיעות שלנו", מספרת הדס. "אנחנו עוצרות בדרך, אוכלות ומדברות הרבה, בעיקר על הנושא המנטלי".

כששואלים אותה על החלום הגדול, נסיה אינה מהססת: "החלום שלי הוא להיות הכי טובה בהיסטוריה". בדרך לשם היא נושאת איתה עצה שקיבלה מאמה: "ללכת אחרי החלומות, לא לוותר, תמיד לעבוד קשה כדי להגשים את החלומות".