קודם כל ממשלה

אחרי התדרוכים הביטחוניים שקיבלו איזנקוט ובנט, הגיע זמנו של ליברמן. "זה לא שהם קראו לי", הוא מדגיש, "זה אני קראתי להם". ואת התדרוך הזה הוא לא מתכוון לקבל מנתניהו, אלא כיו"ר ועדת חוץ וביטחון, שבראשה הוא עומד מהשבוע. "אני לא אשב עם נתניהו", הוא אומר. "המטרה העיקרית היא להעיף אותו. זו סכנה מיידית ומוחשית. הוא מוביל אותנו לחורבן בית שלישי. צריך פעם אחת לשים סוף פסוק לעידן ביבי. וכל קיצורי הדרך", הוא מזהיר, "הם הכי ארוכים והכי יקרים".
ב"קיצורי דרך", ליברמן מתכוון לחבריו לגוש: בנט שמחפש נתיב לממשלת אחדות; גולן, שמאמין בממשלה הנשענת על 19 המנדטים של הערבים; ואיזנקוט, שאם זה היה תלוי רק בו, היה מקים ממשלת מיעוט ומחכה למצטרפים, או כפי שפורסם אתמול: אם ייכשלו המגעים לאחדות או לממשלה עם החרדים, הוא יביא להצבעה על הקמת ממשלת חירום.
וממול יש את נתניהו, שבחסות המצב הביטחוני מנסה לשאוב את גוש השינוי לאחדות מדומה. שאלתי את ליברמן אם יש ממש בהפחדות של נתניהו בעניין האיראני. "איראן זה אתגר ענקי", הודה, "אבל אין שום דחיפות, שום דבר שמחייב לפתוח במלחמה מחר בבוקר. הוא רוצה לגרור אותנו למלחמה", אמר.
השבוע הוזמן בנט לנתניהו לעדכון ביטחוני. אני מנחשת שזה קרה אחרי שבנט עשה הכל כדי לאותת שיש על מה לדבר. מאז אותה חפיפה ביזיונית לפני חמש שנים, השניים לא נפגשו. לא פלא שכל האורות האדומים נדלקו כשיו"ר "ביחד" עשה את דרכו ללשכת ראש הממשלה, הדלת נפתחה, ובנט נבלע מאחוריה. בצהרי היום, לעיני כל, מעל ראשי שותפיו, כולל איזנקוט ולפיד שלא עודכנו מראש.
גם אם לא נדע מה דובר בחדר, דבר אחד ברור: נתניהו איז באק. ראש הממשלה שהגוש שלו צנח ל-53, ושהמנדט הוטל על איזנקוט אחרי ש-67 חברי כנסת המליצו עליו, מתנהג כאילו הוא עדיין מחזיק במפתחות. הנושאים שעליהם הוכרעו הבחירות - ועדת החקירה, הגיוס, ההפיכה המשטרית, נדחקו הצידה. במקומם חזרו "אזורי המחיה" שלו: ערבים, "תומכי טרור", איראן. ועכשיו הוא מזמן אחד מראשי מחנה השינוי ללשכתו, כשהוא יודע בדיוק מה זה מעולל בתוך הגוש.
המאסטר של "הפרד ומשול", ששולט כך עשרות שנים במפלגתו, הכניס את ידו לקדירה של מחנה השינוי והתחיל לבחוש. זה היה כל כך גס, כל כך אצבע בעין, שהיו מי שהאמינו שיש פה תרגיל.
אז זהו. שלא. מה שראינו זה מה שהיה. בנט נכנס לגוב האריות והסיבה, לדבריו, היא שהעסק תקוע. יום קודם אמר לשותפיו שצריך ממשלה שלא תקרוס אחרי חודשיים ואף אחד לא מקדם את זה. לכן, הוא אמר, אני אעשה את זה ואדבר עם כולם. "מי זה כולם?", שאלתי, "נתניהו?". "אם אני עושה אחדות", אמר בנט, "למי אני אלך, ליעל בר זוהר?".
קשה להאשים אותו. משהו לא עובד, והציבור שומע רק על קשיים וחוסר הסכמות. בנט מתעקש שגם בעוד 1000 שנים לא יצטרף לנתניהו, כפי שהאשימו אותו ברשתות. הוא רק מבקש שייתנו לו חבל. בקלפים שיש, מה שהכי טוב למדינה, לדבריו, זו "ממשלת אחדות ציונית, מיאיר גולן ועד סמוטריץ'. בלי בן גביר". הוא יודע על מה הוא מדבר: ממשלתו הושבעה ב-60 מול 59, ונפלה כשחברת כנסת אחת עזבה.
אבל כאן בדיוק ההבדל: בנט מבקש אחדות בראשות איזנקוט. נתניהו מבקש אחדות בראשות נתניהו. כבר היינו בסרט הזה. ב-2019 פנה נתניהו לגנץ. "בני", אמר לו, "ממשלת אחדות עוד היום". ההמשך ידוע: כנסת שהתפזרה כעבור שבעה חודשים וראש ממשלה חלופי שלא ישב יום אחד בכיסא.
בשבת שעברה פנה נתניהו לאיזנקוט. "גדי", הוא אמר, ניכנס לחדר "בלי תנאים מוקדמים". ארבעה ימים אח"כ חשף ynet את התנאים: נתניהו ארבע שנים בלי רוטציה, בלי ועדת חקירה ממלכתית, עם חוק פטור לחרדים ועם בן גביר בממשלה. בליכוד הכחישו חלק מהפרטים, אבל אישרו שנתניהו חייב לעמוד בראש.
מי שמקשיב טוב, שומע את התוכנית: קודם "זחילה" לאחדות, הליכוד הופך לשותף לגיטימי, אח"כ גורם עלום "לא שולל" שאיזנקוט ראשון ברוטציה ובסוף, אם הגוש יתפרק, ממשלה בראשות נתניהו
מי שמקשיב טוב, שומע את התוכנית: קודם "זחילה" לאחדות, הליכוד הופך לשותף לגיטימי, אח"כ גורם עלום "לא שולל" שאיזנקוט ראשון ברוטציה ובסוף, אם הגוש יתפרק, ממשלה בראשות נתניהו. והרי די בכמה חברי כנסת שיתפתו או ישברו. נתניהו אינו צריך לנצח בבחירות; הוא צריך שהמנצחים יאבדו את ניצחונם.
אין אדם בישראל שרוצה בשלטון יותר ממנו, ואין מי שיפסיד יותר אם יאבד אותו: משפט פתוח, ועדת חקירה, וסופו של המותג "מר ביטחון". והאיש שהעמיק את השסע בעם יותר מכל מנהיג לפניו, מציע עכשיו אחדות.
ובתווך הוכתר מושג ישן כתנאי עליון: "הבטחת בחירות". מדובר באוקסימורון. ממשלה היא מטבעה פשרה, ומי שמציב את הבטחותיו כתנאי, מציב תנאי לכך שלא תקום ממשלה.
ההצבעה על מתן כהנא כיו"ר הכנסת הוכיחה שגוש השינוי והמפלגות הערביות יכולים לפעול יחד, והעולם לא קרס. פסילה מראש של תמיכתם מוחקת את האלטרנטיבה היחידה של הגוש ומעבירה את כוח המיקוח לנתניהו, שלו יש אלטרנטיבה מצוינת: להישאר ראש ממשלת מעבר.
עד 6 בדצמבר, ועם הארכה עד ה-20 בחודש, על איזנקוט להציג ממשלה. אם הייתי יועצת לאיזנקוט, הייתי אומרת לו שלא יקשיב לאף אחד ויילך עם לבו והאינטואיציות שלו. בינתיים זה עבד לו. שישביע ממשלת מיעוט כבר היום ויקרא לכל מי שמסכים לתנאיה להצטרף אליו. קודם כל ממשלה. מי שמעורה בפוליטיקה בשנות כהונת נתניהו, יודע שלא תהיה ממשלת אחדות עם איזנקוט בראשה, לא תהיה ממשלה עם הערבים וגם ממשלת שינוי עם החרדים היא לא יותר מחלום. אז ליברמן אמר. הוא גם אמר שלמחנה השינוי יהיו יותר מ-61 מנדטים, בלי הערבים ובלי החרדים, וזה קרה?
בשבועות האלה, שבהם גם הימנעות מהחלטה היא החלטה, נדרשים ראשי גוש השינוי לאומץ לב ולחדות מחשבה. ההבטחה החשובה ביותר שנתנו לבוחריהם הייתה להחליף את השלטון. מי שיחמיץ אותה בשם "הבטחת בחירות", יגלה שהוא קיים דבר אחר לגמרי: עוד קדנציה של נתניהו.
הבחירות הסתיימו. המלחמה על התודעה רק התחילה. אסור לתת לנתניהו לנצח בה את מה שהפסיד בקלפי.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.