"צינור להעברת שוחד": יועץ התקשורת הורשע בפרשת הצוללות

בית המשפט המחוזי בת"א הרשיע את צחי ליבר בתיווך לשוחד והלבנת הון במסגרת תיק 3000. השופט קבע: הוא שימש "צינור להעברת כספי שוחד" בעשרות אלפים בין מיקי גנור למקורבו של נתניהו. ממשחקי הטניס בשישי ל"טבלת היועצים" שנמצאה: כך מתוארת השיטה בהכרעת הדין

יועץ התקשורת והאסטרטגיה יצחק (צחי) ליבר הורשע היום (שני) בבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיווך לשוחד, הלבנת הון וסיוע להכנת פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים במסגרת פרשת הצוללות. השופט שמואל מלמד קבע כי ליבר שימש כ"צינור להעברת כספי שוחד" בסכום כולל של 93,900 שקלים מאיש העסקים מיקי גנור לדוד שרן, לשעבר ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה וכיום מ"מ מנכ"ל הליכוד.

בחקירתו במשטרה הודה ליבר כי העביר כספים לשרן ואמר: "ברוב טיפשותי, בתחושת הרגע, רציתי לסייע לחבר טוב שביקש בקשה". כתב האישום של ליבר נוהל בנפרד מכתב האישום המרכזי בתיק, שממשיך להתנהל אצל שופטת המחוזי טלי חיימוביץ'.

על פי כתב האישום, גנור, ששימש כנציג התאגיד הגרמני טיסנקרופ בישראל, העביר לליבר שני תשלומים. הראשון, בסך 35,400 שקלים בנובמבר 2014, והשני, בסך 58,500 שקלים באוגוסט 2016. הכספים הועברו באמצעות חברות וחשבוניות שהוצגו כתשלומים עבור שירותי ייעוץ תקשורתי, אלא שבית המשפט קבע כי הכספים לא שולמו עבור שירותי ייעוץ לגנור, כפי שנטען, אלא נועדו להגיע לשרן בעבור פעולות הקשורות בתפקידיו הציבוריים.

אחת הראיות המרכזיות שעליהן התבססה ההרשעה היא הודאתו של ליבר בחקירת המשטרה בספטמבר 2017. ליבר, שבהמשך חזר בו מההודאה, סיפר לחוקריו כי שימש "סוג של צינור כסף" בין גנור לשרן. לדבריו, שרן ביקש ממנו לקבל עבורו כספים מגנור, והוא נענה לבקשה. ליבר תיאר כיצד הכספים הועברו לחשבונות החברות, נפדו במזומן והועברו לשרן במספר פעימות. "אני מסרתי את הכסף לדוד במזומן, תמיד במזומן, תמיד ישירות לדוד. הסיבה לשימוש במזומן הייתה כי רצינו שההעברה תהיה דיסקרטית, על כל מה שמתפרש מכך", אמר בחקירתו.

לטענת הפרקליטות, ליבר לא העניק לגנור שירותים שהצדיקו את התשלומים, והחשבוניות נועדו להסוות את העברת הכספים ולאפשר את רישומם כהוצאות מוכרות לצורכי מס. מנגד, ליבר כפר באישומים וטען כי קיבל את הכספים תמורת שירותי ייעוץ אמיתיים שהעניק לגנור. ההגנה טענה כי הודאותיו במשטרה נגבו בעקבות הפעלת לחצים פסולים, פגיעה בזכות ההיוועצות בעורך דין והבטחות לשחרור ממעצר. עוד נטען כי גרסתו של גנור אינה אמינה וכי לא הוצגו ראיות בנקאיות המוכיחות שהכספים הגיעו לשרן.

אלא שהשופט מלמד דחה את גרסתו המאוחרת והעדיף את הודאתו במשטרה. "כלל הנסיבות האמורות מובילות אותי למסקנה כי התוודות הנאשם הייתה אותנטית, כי דבריו היו דברי אמת", כתב השופט.

נדבך ראייתי נוסף היה גרסתו של גנור בתקופה שבה שימש עד מדינה. גנור סיפר בחקירותיו כי ליבר לא העניק לו שירותים ממשיים וכי התשלומים נועדו לעבור לשרן. בהמשך חזר בו גנור מגרסת השוחד, ובבית המשפט אף טען כי שיקר בתקופת היותו עד מדינה. השופט הכיר בכך שגנור סתר את עצמו בנקודות רבות, אך קבע כי גרסתו המוקדמת נתמכת בראיות חיצוניות. לדבריו, מדובר בגרסה "בעלת ערך ראייתי מכריע", החושפת את מנגנון העברת כספי השוחד.

בין הראיות החיצוניות מנה השופט את "טבלת היועצים" שנמצאה אצל גנור, ובה תועדו תשלומים מתוכננים לליבר בסך 6,000 אירו לשנה. ברישומיו של רונן שמר, עוזרו של גנור, הופיע התיאור "צחי ליבר, חבר של דוד שרן". לכך הצטרפו רישומיה של המזכירה ג'וזי זינגר, התכתבויות דוא"ל, מחקרי תקשורת ומסמכים פיננסיים. השופט קבע כי התיעוד מחזק את המסקנה שליבר הועסק בשל קרבתו לשרן, וכי השירותים המקצועיים שיוחסו לו שימשו כסות לתשלומים.

בית המשפט דחה גם את טענת ליבר שביצע עבודה לגיטימית עבור גנור בענייני מכרז האמוניה ורכש הגומלין. אף שההגנה הציגה תכתובות, תיעוד של יותר מ-150 אינטראקציות ועדויות של יועצי התקשורת רוני רימון ואביב בושינסקי על המקובל בענף, השופט קבע כי אין בכך הסבר לתשלומים. הוא ציין כי לא נמצא הסכם התקשרות חתום, לא הוצגו מסמכי עבודה שערך ליבר ולא נמצאה דרישת תשלום המפרטת את השירותים שביצע. יתרה מכך, גנור הוא שקבע את סכומי התשלום ומועדיהם, מבלי שליבר ידע להסביר כיצד נקבעו. "התנהלותו העסקית של הנאשם, מר ליבר, והסבריו לגבי דרך קבלת התשלומים ממיקי גנור, נעדרים כל היגיון מסחרי סביר", קבע השופט.

הכרעת הדין מפרטת גם את חלקו של שרן במערכת היחסים המשולשת. שרן, שהיה חברו הקרוב של ליבר, הוא שהכיר לו את גנור בשנת 2014. על פי הודאת ליבר במשטרה, שרן הסביר לו כי גנור חייב לו כספים וביקש שהכספים יועברו באמצעותו. ליבר סיפר כי שרן נהג לפנות אליו בבקשות לקבל מזומן, לעיתים לקראת נסיעות לחו"ל. "דוד היה אומר לי תשמע אני צריך 10 אלפים, אני צריך 5 אלפים", תיאר בחקירתו. לצד העברת הכספים, הודה ליבר כי שימש גורם מתווך להעברת שאלות ומידע בין גנור לשרן בענייני הצוללות.

לדבריו, חלק מהשיחות עם שרן בנושא התקיימו כאשר השניים שיחקו טניס בימי שישי. ליבר אף סיפר לחוקרים כי שרן אמר לו שאם ייקרא לחקירה, עליו לזכור שאיש אינו יודע על העברות הכספים ביניהם.

בית המשפט הקדיש דיון נפרד למעמדו הציבורי של שרן בתקופת התשלומים. השופט קבע כי בנובמבר 2014, בעת התשלום הראשון, שימש שרן כמזכיר חברת קצא"א, תפקיד הנכלל בהגדרת עובד ציבור לצורך עבירת השוחד, וכן היה מועמד לתפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה. באוגוסט 2016, בעת התשלום השני, כבר כיהן בלשכת ראש הממשלה. על פי מסמך רשמי שהוצג לבית המשפט, העסקתו בשירות המדינה הסתיימה רק ב-26 בספטמבר 2016. לפיכך נקבע כי שרן היה עובד ציבור במועדים הרלוונטיים. עם זאת, שרן עצמו לא העיד במשפטו של ליבר, וההכרעה אינה הרשעה של שרן, שמשפטו מתנהל בנפרד במסגרת תיק הצוללות המרכזי.

השופט הרשיע את ליבר כאמור גם בהלבנת הון ובסיוע להכנת פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים. נקבע כי באמצעות החשבוניות שהוציאו החברות הוסוו תשלומי השוחד כתשלומים עבור שירותים מקצועיים, ובכך התאפשר לגנור לרשום אותם כהוצאות מוכרות לצורכי מס. בחקירתו הסביר ליבר את השימוש בחשבוניות בכך שגנור לא רצה לשלם לשרן ישירות במזומן, משום שביקש לקבל הכרה בהוצאה לצורכי מס.

בסיום הכרעת הדין קבע השופט כי אין הצדקה לפצל את שתי העברות הכספים לשתי עבירות נפרדות של תיווך לשוחד, כפי שביקשה התביעה, משום שמדובר במסכת עבריינית מתמשכת אחת. לפיכך הרשיע את ליבר בעבירה אחת של תיווך לשוחד, בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור ובעבירת המס. "אני קובע כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לכל ספק סביר", סיכם השופט מלמד.

תיק הצוללות, נזכיר, פרץ לחיינו בנובמבר 2016 לאחר שנחשפו בתקשורת טענות לפרשת שחיתות רחבת היקף שנגעה לרכש הביטחוני של המדינה בתחום כלי השיט. בעקבות הפרסומים החלה חקירת סמויה של המשטרה שבמסגרתה עלו חשדות נגד סוכן של תאגיד "טיסנקרופ" הגרמני בישראל, מיקי גנור, ונגד אנשי ציבור ומעורבים נוספים. ב-2017 חתם גנור על הסכם עד מדינה ומסר עשרות עדויות מפורטות, מסמכים ועוד - אולם ב-2019 הוא חזר בו מן ההסכם עם הפרקליטות ולכן בוטלה חסינותו.

במאי 2021 הגישה נגדו פרקליטות מיסוי וכלכלה כתב אישום חמור בין היתר בגין שוחד. כמו כן הוגשו אישומים נגד המשנה לראש המל"ל לשעבר, תא"ל (מיל') אבריאל בר יוסף; מנהל לשכת ראש הממשלה דאז ומקורבו של בנימין נתניהו, דוד שרן; יו"ר קרן היסוד לשעבר, אליעזר (מודי) זנדברג (שמאז הגיע להסדר טיעון והורשע); איש העסקים תא"ל (מיל') שי ברוש; היועץ הפוליטי לשעבר של השר יובל שטייניץ, רמי טייב, ויועץ התקשורת יצחק (צחי) ליבר, שכאמור הורשע היום.

התיקים נגד מפקד חיל הים לשעבר אליעזר ("צ'ייני") מרום ונגד מקורבו של נתניהו עו"ד דוד שמרון, נסגרו ללא כתב אישום.

התיק המרכזי מתנהל כאמור אצל השופטת טלי חיימוביץ', ובפרשה רחבת היקף מסוג זה המשמעות היא שהוא ימשיך להתנהל עוד שנים. מעבר לדיונים ה"רגילים" כולל התיק גם בקשות רבות לצווים, חומרי חקירה ומשפט הזוטא הנפרד של ליבר, וכל אחד מאלה בתורו אחראי לעיכובים בפרשה הסבוכה.

מלבד המשפט הפלילי, ובנפרד ממנו, מתנהלת גם ועדת חקירה ממלכתית שהתבקשה לבדוק את "קבלת ההחלטות בקשר לקניית צוללות וכלי שיט". ההחלטה על הקמתה התקבלה בינואר 2022 על ידי ממשלתו נפתלי בנט. רק אתמול נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס הודיע לנשיא בית המשפט העליון המכהן, יצחק עמית, על פרישתו מתפקיד ראש ועדת החקירה הממלכתית לפרשת הצוללות בשל מצבו הרפואי.

לפי ההודעה, גרוניס הודיע כי "בשל נסיבות רפואיות לא יוכל להשתתף בדיוני ועדת החקירה הממלכתית לעניין כלי השיט בחודשים הקרובים, וכי מאחר שדחיית הדיונים תפגע בעבודת הוועדה - הוא מבקש לסיים את תפקידו ושימונה יושב ראש אחר במקומו". לאור זאת, עמית מינה ליו"ר את חבר הוועדה, שופט בית המשפט העליון בדימוס צבי זילברטל. נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד לשעבר, השופטת רות לורך, מונתה לחברה בוועדה. הרכב יתר חברי הוועדה יעמוד על כנו: פרופ' קרנית פלוג, מר גדעון פרנק ותא"ל פרופ' יעקב בורטמן.