אש חיה בים ו"נקמה" על כטב"מים: העימות בין המפרציות - שלא קשור לאיראן

בין עיראק לכוויית סכסוך ארוך שנים על נתיב השיט האסטרטגי "חור עבדאללה" - והמחלוקת פרצה מחדש במקביל למלחמה האזורית עם איראן, אחרי שבחודש שעבר דייג עיראקי נהרג מירי של משמר החופים הכווייתי. כטב"מים שפגעו בנסיכות נשאו את הכיתוב "נקמה", ובהפגנות בעיראק דרשו: "להסגיר את הרוצח"

הסכסוך מול איראן הוא אינו הסכסוך היחיד במפרץ הפרסי. שתי מדינות לחופי המפרץ, כוויית ועיראק, נמצאות בסכסוך ארוך שנים על גבולותיהן הימיים ובשבועות האחרונים, אחרי שדייג עיראקי נהרג מירי כווייתי לעברו, הסכסוך השקט יותר במפרץ חזר שוב לקדמת הבמה.

על אזור המרחב הימי של כוויית ועיראק שמענו בחודשים האחרונים בעיקר בהקשר למלחמה האזורית מול איראן ושלוחיה, אבל נתיב המים "חור עבדאללה" בין שתי המדינות מהווה מקור למחלוקת וחוסר ודאות ביניהן כבר עשרות שנים. "חור עבדאללה" ממוקם בין חצי האי העיראקי אל-פאו לשני איים הנמצאים תחת ריבונות כוויית: וורבה ובוביאן. מדובר בנתיב השיט העיקרי עבור כלי שיט המגיעים לנמל אום קסר בעיראק והוא בעל חשיבות אסטרטגית וכלכלית גדולה עבורה – כמדינה בעלת גישה מוגבלת למפרץ הפרסי. עבור כוויית, נתיב המים משמש למעבר אוניות בדרכן לנמל מובארכ אל-כביר, שבנייתו החלה בשנת 2011 ומפותח בימים אלה בשיתוף פעולה עם סין.

בידיעה על הסכסוך הימי שפורסמה בסוכנות "אנאדולו" הטורקית, נטען כי הרגישות בין כוויית לעיראק סביב הנתיב הימי של "חור עבדאללה" החלה כבר לפני יותר מ-90 שנה, בשנת 1932. אז סימנה בגדד את הגבול עם כוויית, שהוכר רשמית על ידי עיראק רק בשנת 1963, אך גורלו של הנתיב הימי ביניהן נותר בלתי פתור. שנים אחר כך, אחרי פלישת עיראק של סדאם חוסיין לכוויית ומלחמת המפרץ הראשונה שפרצה בעקבותיה, התקבלה החלטה באו"ם לסמן את הגבול בין המדינות – ובשנת 1993 ועדת הגבולות של האו"ם פרסמה את הגבול. היא הציבה נקודות ציון גיאוגרפיות ממוספרות מהיבשה ועד הים, כאשר הנקודה האחרונה בים הייתה "נקודה 162", בכניסה לנתיב "חור עבדאללה". הוועדה הגדירה אז את הנתיב עצמו כאזור גבול משותף המחייב תקנות שיט משותפות.

בשנת 2012 כוויית ועיראק חתמו על "הסכם חור עבדאללה" להסדרת השיט הימי ולהגנה על האינטרסים של שתי המדינות, אולם שבע שנים אחר כך עיראק התלוננה וטענה בפני מועצת הביטחון של האו"ם כי כוויית ביצעה שינויים גיאוגרפיים במרחב הימי באזור שנמצא אחרי נקודה 162 המוסכמת, כדי לקבוע עובדות בשטח. בספטמבר 2023 חלה תפנית נוספת כאשר בית המשפט העליון של עיראק פסק כי החוק המאשר את ההסכם המסדיר את השיט ב"חור עבדאללה" אינו חוקתי, כי לא אושר ברוב הנדרש. בשנת 2025 נשיא עיראק עבד א-לטיף רשיד וראש הממשלה דאז מוחמד שיאע א-סודאני הגישו ערעורים על ההחלטה הזו של בית המשפט העליון, אך לא נרשמה התקדמות.

המחלוקת לא הסתיימה כאן, ודווקא השנה, לצד המלחמה מול איראן והמתקפות שזו שיגרה לעבר שלל מדינות במפרץ, בכלל זאת עיראק וכוויית, העניינים סביב הגבול הימי בין שתי המדינות רק הסלימו. בפברואר זימן משרד החוץ הכווייתי את הממונה על השגרירות העיראקית במדינה, כדי למחות על כך שעיראק הגישה מפה ימית וקואורדינטות לאו"ם והציגה את טענותיה בנוגע לאזורים הימיים העיראקיים. עיראק תיארה את הצעד כ"מעשה ריבוני", אך כוויית ראתה בכך פגיעה בריבונותה שלה על אזורים שלדבריה מעולם לא היו נתונים למחלוקת. סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות, בחריין ועומאן, עמדו כולן לצד כוויית.

ביולי האחרון נרשמה התחממות נוספת כאשר דייג עיראקי בשם נג'ם עבדאללה נהרג בתקרית ימית מול משמר החופים הכווייתי. לפי הדיווחים, המשמר ביצע ירי כדי לעצור סירת דיג עיראקית שנכנסה לאזור ימי שכוויית מחשיבה כמימיה הטריטוריאליים. על סיפון הסירה היו חמישה דייגים מאזור אל-פאו בבצרה. מהירי נהרג עבדאללה ודייג נוסף נפצע.

שר החוץ העיראקי פואד חוסיין בישר בהמשך כי הרשויות של כוויית הסכימו לשחרר את הדייגים העיראקיים, והם אכן שוחררו יחד עם גופת ההרוג, אך הדבר לא פתר את הזעם הציבורי בעיראק. בעוד משרד החוץ בבגדד טען כי הכוח הכווייתי לא גרם במכוון לאבדות, קולות בציבור העיראקי דרשו מהממשלה לחקור את המקרה, וקראו לנקוט עמדה תקיפה מול כוויית ולהגן על זכויותיהם וכבודם של העיראקים. חלק אף דרשו את מסירת "רוצחו של הדייג", במסגרת הפגנות מול הקונסוליה של כוויית בבצרה – הפגנות שאותן כוויית גינתה.

בכתבה בנושא ברשת "אל-ערביה" הסעודית ציינו כי לא מדובר בתקרית הראשונה מסוגה וכי היו מקרים קודמים של דייגים עיראקים שנעצרו, בטענה שחדרו למים הטריטוריאליים של כוויית. נטען כי ברוב המקרים ההליכים הסתיימו בזכות מגעים דיפלומטיים בין שתי המדינות, אך התקרית האחרונה שונה מקודמותיה בגלל העובדה שאחד הדייגים נהרג. התקרית הרחיבה את העיסוק הפוליטי והתקשורתי סביב סוגיית הגבול בין המדינות, והעלתה שאלות בנוגע לכללי הפתיחה באש ויישום החוקים הימיים באזור הגבול.

כאמור, האזורים הרגישים המדוברים בין כוויית ועיראק עלו לא מעט בחודשים האחרונים בהקשר למתיחות האזורית מול איראן. איראן תקפה מתקנים שונים בכוויית, בעוד עיראק, שבשטחה פועלות שלל מיליציות פרו-איראניות, ספגה מצד אחד תקיפות שכוונו נגד המיליציות, ומצד שני ספגה גם תקיפות איראניות שכוונו נגד אזור כורדיסטן העיראקית. ב-1 באוגוסט טענה כוויית כי כטב"מים איראניים כוונו לאי בוביאן ובמאי האחרון אף טענה כי משמרות המהפכה שלחו חמושים על סירות דיג כדי לחדור לאי. ביולי האחרון דווח בעיראק על פגיעת כטב"ם לא מזוהה בשטח מכולות בנמל אל-פאו במחוז בצרה. ב-15 ביולי פורסמו בערוצים המזוהים עם הציר האיראני תמונות של כטב"מים איראניים שנטען כי תקפו בכוויית, כשעליהם כתוב: "נקמה עבור הדייג העיראקי נג'ם עבדאללה".