ביקורת iPhone Duo: המכשיר הכי מרגש והכי מתסכל שאפל אי פעם יצרה

ביקורתאייפון דואו מגיע אחרי שנים של אייפונים קצת משעממים ושגרתיים, ושבר את כל החוקים (וגם את התוכנה) של Apple. כמעט שבועיים של שימוש יום יומי, יש לנו הרבה מה להגיד עליו בסקירה המלאה שלנו

צילום: גיקטיים

בכל פעם ש-Apple משיקה אייפון חדש, התגובות האוטומטיות של ההייטרים הן: "אפל משחררת את אותו אייפון כל שנה", "זה אותו מכשיר משנה שעברה", "מאז האייפון 4 כלום לא השתנה". והאמת? גם פאנבויז מושבעים יודו שיש בזה משהו. האייפון הוא כנראה המכשיר הכי סולידי בעולם הטכנולוגיה, ואפל מעדיפה שלא לקחת סיכונים ולשחק יותר מדי בנוסחה המנצחת. אבל לא השנה. השנה, אפל החליטה לשכוח מכל החוקים שלה, וגם מכמה מההצהרות המאוד נחרצות של בכירי החברה כולל סטיב ג'ובס, והשיקה את ה-iPhone Duo, האייפון המתקפל הראשון שלה.

אבל מה קורה כשהמכשיר הכי סולידי בשוק נכנס לקטגוריה הכי לא סולידית? ובכן, כמו שאתם מנחשים: בלגן.

לפני שנתחיל, כמה מילים על תנאי הביקורת: לא מעט אתרים ומשפיענים ישראלים קיבלו את ה-iPhone Duo ל-24-72 שעות בלבד. תסכימו איתנו שאי אפשר באמת להעריך מוצר כל כך יקר וכל כך מורכב בפרק זמן כל כך קצר. כתוצאה מזה, לא ניתן לבדוק כיצד הוא מתפקד בחיים האמיתיים, עם שימוש באפליקציות פופולריות, עם שיחות, מצלמה וניווט, וכן אלמנטים קריטיים כמו חיי סוללה ותפקוד של האפליקציות במצבים שונים. לכן, היה חשוב לנו לבדוק את ה-iPhone Duo החל מיום ההשקה שלו למשך כמעט שבועיים, עם כל האפליקציות שכולנו משתמשים בהן ביומיום, כי רק כך ניתן לבדוק לעומק מכשיר מורכב כזה. אז תודה בהזדמנות זו לרשת מחסני חשמל על הסיוע בבדיקה ארוכת הטווח הזו.

המסכים הכי שונים שיכולנו לקבל

צילום: גיקטיים

ה-iPhone Duo הוא ללא ספק סיפור של מסכים. שני המסכים הם תצוגות Super Retina XDR מסוג OLED שמסוגלות להגיע לעד 3,000 ניטים במצבי קיצון, לרדת עד לרמת הניט הבודד ולטפס לקצב רענון של עד 120 הרץ עם תמיכה ב-Always-On, Dynamic Island ו-HDR. כלומר, שתיהן תצוגות שעל הנייר, הן תצוגות מאוד דומות מבחינת מפרט לזו של ה-iPhone 18 Pro המעולה, אבל בו זמנית, הן לא יכלו להיות יותר שונות מתצוגת אייפון רגילה.

בואו נתחיל דווקא ממה שרבים חיכו לו, המסך הפנימי. זוהי תצוגה בגודל 7.6 אינץ' ואני אגיע ישר לנקודה: זו תצוגה לא פחות ממרהיבה, אין יותר מדי ספק שאפל חיכתה על הגדר עד שהטכנולוגיות של הצירים, המסכים והציפויים יתכנסו לרגע שבו הקפל שבין המסכים (ה-Crease המפורסם) כמעט לא יהיה נוכח – וזו הייתה החלטה נכונה. אין שום דבר טכני במסך הפנימי שנותן תחושה של "דור ראשון". מן הסתם, הקפל עדיין נמצא שם, וכן, אם תחליטו למזמז את החלק הזה, אתם תרגישו אותו, ואתם יכולים לראות אותו מזוויות צפייה לא ישירות ובתנאי תאורה מסוימים (ובעיקר על רקע בהיר), אבל בצפייה רגילה הוא נטמע לחלוטין ברקע. דווקא את מצלמת הסלפי הפנימית שמוטמעת מתחת לפיקסלים של המסך רואים יותר באור שמש ישיר, אבל ברוב מוחלט של הזמן אפשר פשוט לשכוח שהם שם והם נטמעים היטב. התחושה היא של מסך ענק ומפנק שבאמת כיף לראות עליו סרטונים ותמונות, וכשהייתי צריך להקליד מייל או להתעסק עם הבקאנד של גיקטיים, היה תענוג גדול להשתמש בו מבלי לפחד שאצבעות הנקניקייה שלי ייגעו בכפתור הלא נכון. שמחתי גם לראות שבמקרים רבים, הגודל של המסך הוביל לטעינה של כמעט גרסת דסקטופ של אתרים רבים, וזה הרבה יותר שימושי על מסך שכזה.

וכן, סוף כל סוף, אפל מאפשרת גם באייפון מולטיטאסקינג אמיתי. וכן, בואו נוציא את זה מהסיסטם אפל עושה את זה הרבה אחרי שסמסונג מאפשרת את זה בממשק One UI שלה.

בדואו זה עובד ככה: אם תגררו אפליקציה פעילה לצד המסך, היא תוצמד אליו ותוכלו לבחור בעוד אפליקציה שתתפוס את הצד השני של המסך. באופן מאוד משונה, האפשרות הזאת לא עובדת אם תחזיקו את האייפון בצורה אנכית (אבל כן תאפשר לכם לפצל את התצוגה עם וידאו באפליקציה תומכת PiP, וזה עובד אחרת לגמרי). אבל התופעה של דברים מוזרים שקורים במכשיר הזה היא נושא שעוד נחזור אליו. מה שכן, תשכחו מלהריץ 3 אפליקציות על גבי המסך, לא שאני מבין מתי אי פעם תצטרכו את זה. בחדשות הבאמת רעות, אפשרות המולטיטאסקינג בדואו מרחיקה עוד יותר את הסיכוי שאפל תאפשר לנו להריץ 2 אפליקציות בו זמנית על גבי האייפונים הרגילים, כי בכל זאת, אפל מאוד אוהבת לשמור פיצ'רים תוכנתיים כבלעדיים למכשירים מסוימים, גם אם זה לא תמיד הגיוני. אבל בואו נחזור לדואו.

האלמנט המעניין ביותר במסך הפנימי של אייפון דואו הוא בכלל ציפוי ה-Nano Texture שאפל שמה על גביו. בואו ננקה לרגע את המונחים השיווקיים ונסביר מה זה באמת נותן לנו: הציפוי הוא זה שעוזר לצמצם את נראות הקפל, אבל הוא גם נותן אפקט Matte למסך. מדי שנה, אפל דואגת שהמסכים של האייפון יהיו יותר ויותר בהירים במצבי קיצון של אור שמש ישיר כדי שהם יהיו יותר קריאים בכל מצב, אבל בסופו של דבר המסכים שלהם מאוד מבריקים (או Glossיים). ב-iPhone Duo, לעומת זאת, הציפוי המט מפזר את קרני האור, ומוביל לכך שאפילו כשהוא כבוי, אתם לא יכולים לראות את עצמכם משתקפים במסך. זה אומר שזה האייפון הכי קריא אי פעם, נקודה וסוף סיפור. גם בשמש סופר ישירה וביום בהיר, יכולתי לקרוא את כל מה שעל המסך בלי להתאמץ ובלי שהצבעים יתעוותו.

בשמש ישירה – הכל עדיין קריא (גם אם הצבעים לא מדויקים)

חובבי המסכים יודעים שבדרך כלל, מסכי מט סובלים מפשרות שהופכות את התמונה ליותר דהויה, פחות חדה ופחות רוויה. אבל כמו שכתבתי בביקורת שלי על ה-MacBook Pro M5 שהגיע עם הציפוי הזה, אפל יוצרת כאן פתרון שהוא בול באמצע. כן – אפשר להבחין בשינויים קלים בגוונים, בעיקר בשחורים שהופכים לקצת אפרפרים, ואפשר לראות כמובן את הטשטוש הקל סביב אלמנטים מסוימים, אבל המסך הזה עדיין מאוד חד, מאוד רווי ועשיר. זוהי חד משמעית הבחירה החכמה ביותר שאפל עשתה עם הדואו, וזו תצוגה באמת מרשימה שצריך לראות במציאות כדי להבין עד כמה היא משמעותית ושונה.

אבל אז מגיעה התצוגה החיצונית…

השמנמוך של החבורה

צילום: גיקטיים

התצוגה החיצונית היא תצוגת 5.4 אינץ', ועל פניו, היא באמת מחזיקה בכל היתרונות של תצוגת ה-iPhone 18 Pro והיא נראית נהדרת בכמעט כל מצב – אבל אפל החליטה להפוך אותה למאוד מעצבנת. הבחירה של אפל בתצורת "דרכון" עבור ה-Duo היא אמנם אלגנטית למראה, וכזו ששאר היצרניות התחילו לגנוב עוד לפני שה-Duo הושק, אבל בביצוע של אפל היא לא מסתמנת בתור בחירה מצוינת. בראש שלי, ה-iPhone Duo היה אמור להיות אייפון מיני כשהוא סגור, וסוג של אייפון פרו מקס כמעט אייפד מיני כשהוא פתוח. הרי זו ההבטחה הגדולה של המכשירים המתקפלים: מכשיר רגיל או קומפקטי מאוד כשהוא סגור, ומסך ענק כשהוא פתוח. אבל למרות שה-iPhone Mini וה-iPhone Duo מגיעים שניהם עם תצוגת 5.4 אינץ', הם ממש לא דומים. הדואו הרבה יותר שמנמוך מאשר אייפון רגיל, ומגיע עם מבנה מעוגל בפינה אחת של המסך החיצוני, וכתוצאה מכך, גם בשתי הפינות של המסך הפנימי. כן, זה אומר שיחס המסך בין התצוגה החיצונית לפנימית נשמר, מה שאמור להקל על המעבר בין המצב הפתוח לסגור תוך כדי שימוש (וכמובן מקום לאנימציה הסופר-מגניבה כשאתם פותחים וסוגרים את המכשיר), אבל יש כאן גם חוסר סימטריה אנטי-Appleי במסך החיצוני.

זה אומר שהמרחק בין האגודל שלי לבין קצה המסך החיצוני גדל, ולכן מצאתי את עצמי מתקשה להגיע לאלמנטים מרוחקים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר במכשיר מאוד עבה כשהוא סגור. לא פעם הייתי צריך לתמוך באייפון עם האצבעות מלמטה תוך כדי שאני מנסה להגיע עם האגודל לאזור כלשהו במסך תוך כדי תפילה חרישה שהוא לא ייפול מהפעלולים הללו, על אחת כמה וכמה כשהוא שוקל 254 גרם. אבל זו אפילו לא הבעיה הרצינית שלו.

מכירים את סרגל הכפתורים/טאבים שנמצא בדרך כלל בתחתית המסך בכל אפליקציה באייפונים הרגילים? זה הרי הגיוני, כיוון שהאייפונים הרגילים הם ארוכים ואפל מנצלת את כיוון הנדל"ן של המסכים שלה לטובת הצגה של כמה שיותר תוכן. אבל עכשיו, עם ה-Duo השמנמוך, לאפל כבר אין את אותו שטח שהיה לה לאפליקציות בגלל יחס המסך החדש, אז היא בחרה להעביר את ה-Dock ואת כל ה"כפתורים" (בחלק מהאפליקציות) לפינת המסך. על פניו, גם זה נשמע הגיוני, אבל זה פשוט לא… עזבו את חוסר האחידות שנוצר כאן ולא מאפשר לכם לזוז במהירות או לפתח סוג של זיכרון-שריר לפעולות מסוימות – כשהסרגל נמצא בצד הימני, הוא פשוט מזיז את כל התמונה הצידה וגורם לחלק גדול מהאפליקציות (ובעיקר אתרים) להיראות מוזר, עם הרבה פחות מקום לתוכן טקסטואלי שנאלץ להידחס להרבה יותר שורות. אבל מעבר להכל, הסרגל הימני הזה מרחיק מכם עוד יותר את שאר האלמנטים של האפליקציות ודורש מכם לעשות פירואטים עוד יותר מורכבים עם האגודל כדי להגיע אליהם. וכשאתם כבר כן רוצים להשתמש באחד מהכפתורים בסרגל הימני, הרי שאתם כנראה מסתירים אותו עם האגודל שלכם וצריכים לחפש לכל אורכו של המכשיר את הכפתור שרציתם. זה לא נוח, וזה לא משהו שהתרגלתי אליו גם אחרי כמעט שבועיים של שימוש קבוע בדואו. אגב, המצב כל כך גרוע מבחינת המסך החיצוני, שאפל אשכרה הוסיפה בחלק מהמקומות כפתור Back (!), שכמובן נמצא בפינה הימנית של המסך כי למה לא להתעלל בי עד הסוף.

הפס הארור

אבל היי, אם מה-Duo נצא בסופו של דבר עם כפתור Back גם באייפונים הרגילים, הוא כבר היה שווה את כל הטרחה.

בסופו של דבר, את רוב הפעולות אתם תעשו במסך החיצוני. אחרי הכל, רוב הפעולות של רובנו בסמארטפונים הן "מיקרו פעולות". אתם יודעים, לקרוא רגע מייל, לענות לטלפון, להשיב להודעה. את כל זה אתם עושים כשהמכשיר סגור. אבל המסך הזה פשוט קטן יותר מהמסך שאתם רגילים להשתמש בו עד היום. ולמרות שאתם חושבים שזה אומר שאתם תרצו להשתמש הרבה יותר במסך הפנימי הענק והמפנק, במבחן המציאות, זו פעולה שמצריכה מכם להזיז דברים ולהשתמש בשתי ידיים, ולכן סביר להניח שאתם תימנעו ממנה כל עוד אתם יכולים.

3 סוגי אפליקציות, 3 חוויות שונות לחלוטין

הבלגן של ה-Duo הופך לעוד יותר משמעותי בכל הנוגע לאפליקציות השונות. השינוי ביחס המסך של אפל עם הדואו כמובן שם את הכדור במגרש של המפתחים. אלו צריכים להתאים את האפליקציות שלהם לתצוגות החדשות ולממשקים החדשים, ואם יש משהו שמפתחים לא אוהבים לעשות, זה לעדכן את העיצובים שלהם, ובייחוד כשמדובר במכשירים עם נתח שוק קטן יחסית. כך נוצר מצב שבו יש אפליקציות שמותאמות היטב ל-Duo, ואפליקציות שפשוט נראות מוזר. קחו למשל את Telegram ו-ChatGPT, שתי אפליקציות שהותאמו היטב למכשיר החדש. הן נראות לא רע על המסך החיצוני, ונראות מצוין על המסך הפנימי, כשאתם מקבלים סוג של חווית דסקטופ שבה אתם יכולים לראות גם את רשימת הצ'אטים/משימות שלכם וגם את חלון הצ'אט שבו אתם נמצאים. עשיתם חצי סגירה של המסך למצב "ספר"? שני האלמנטים של האפליקציה מתפצלים (ואיתם גם המקלדת). שזה נורא נוח להקלדה תוך כדי תנועה. כשאתם משתמשים באפליקציות שכאלו, אתם כנראה תקבלו חוויה טובה ומספקת.

אבל אז קחו אפליקציות כמו Waze, ביט, רובורוק, Wolt, Google Keep, ועוד רבות וטובות שלא הותאמו (כן, גם אפליקציית גיקטיים) – הן נראות פשוט זוועה. במקרה הזה אתם מקבלים פחות או יותר את גרסת המסך החיצוני, על המסך הגדול, עם השוליים הכי גדולים שראיתם בחיים שלכם. כמו להשתמש באפליקציית אייפון באייפד, רק שאתם משתמשים באפליקציית אייפון על אייפון. חלק מהאפליקציות הללו הן כמעט בגודל של חצי מהמסך הפנימי, ואתם יכולים להזיז אותן ימינה או שמאלה, אבל שום דבר לא משנה את זה שהן נראות נורא. בחלק נכבד מהאפליקציות, לא רק שאתם מקבלים חווית שימוש מוזרה ולא אחידה למרות שאתם משתמשים באייפון הכי יקר ומשוכלל אי פעם, אלא שאתם מקבלים שטח שימוש הרבה יותר קטן מזה אפילו של האייפון הסטנדרטי, אפילו כשאתם משתמשים באפליקציות עם המסך הפנימי העצום (!). זה סוג הבלגן שאני רגיל לקבל מיצרניות אנדרואיד או מכל מיני GoogleBooks וניסיונות כושלים של מיקרוסופט – לא ממוצר הדגל של אפל.

יאק.

ואז יש את אפליקציות האמצע, אלו שמעוצבות רספונסיבית בזכות iOS 27. הן נראות טוב, אבל הן לא באמת משתמשות במסך כמו שצריך. קחו למשל את Plex, שבאופן כללי נראית טוב. אבל אז אתם מנסים לצפות בסרטון על מסך מלא והוא פשוט נדחק קצת הצידה בגלל סרגל הצד הארור של אפל שמכיל רק את האייקון המאוחד עם מצב הסוללה, קליטת ה-Wi-Fi והקליטה הסלולרית שלכם (שאגב צריך להיות מועתק לאייפון). או Instagram שפשוט נראית כמו גרסת טאבלט כעורה של Instagram. דווקא במכשיר הכי יוקרתי ומשוכלל של אפל אתם צריכים לקבל את חוסר האחידות הגדול ביותר שאפל אי פעם סיפקה. כאן אפל הייתה יכולה להיות קצת יותר חכמה ולהפוך את סרגל הצד הזה לסרגל נשלף. בשביל מה יש לנו Liquid Glass אם אנחנו לא משתמשים בשקיפות הזאת? כשהכל עובד כמו שצריך ואתם עם אפליקציות מותאמות, חווית השימוש היא טובה ולפעמים מעולה, אבל בכל שאר הפעמים? הרגשתי מאוד מתוסכל וזו לא תחושה שאני רגיל לקבל מאייפון או ממוצרים של אפל.

אלוהים אדירים למה הבאר הצידי הזה לא נשלף?

ולמרות הבלגן המאוד לא אופייני בתחום התוכנה, יש משהו שה-iPhone Duo עושה שאף מתקפל של סמסונג, וואווי, גוגל או אופו לא הצליח לעשות במהלך כמעט עשור: לגרות את הדמיון והיצירתיות של מפתחים. ישנן שלל אפליקציות גימיק ל-Duo, כמו ווקמן, אקורדיון, משחק צוללות, דלת חורקת בהתאם לציר ועוד שלל שטויות. נכון, אלה גימיקים מוחלטים. אבל תקופת ההשקה של הדואו מאוד הזכירה לי את תקופת ההשקה של… האייפון המקורי. זוכרים את הימים שבהם כל מי שחזר מארצות הברית עם אייפון עשה את ה"טריק" עם המטבע או עם כוס הבירה וצילומי הרנטגן? אלו היו ימים יפים של יצירתיות וקצת רוח שטות מסביב לטכנולוגיה מלהיבה. אז עם כל הכבוד לזה שסמסונג הייתה שם קודם, ויש כבוד, לאפל יש את היכולת לעורר מחדש את המפתחים לחשוב קצת אחרת עם האייפון החדש והמוזר הזה. זה לא מעט.

השאלה הגדולה שאי אפשר עדיין לענות עליה

צילום: גיקטיים

וכמובן שאי אפשר לדבר על המסכים ועל מנגנון הקיפול מבלי להתייחס לנושא העמידות של המכשיר. באפל מבטיחים עמידות לאבק ולמים בתקן IP68, שזה מאוד מרשים על הנייר, אבל בפועל, לפחות לפי הפירוקים של iFixit, חול ואבק יכולים להיכנס בין המנגנון למסך ואולי גם לגרום לנזק פיזי למסך. בינתיים, אפל טוענת שכל המקרים של סדקים במסך מוגבלים לכמות מוגבלת מאוד של מכשירים, אבל אני יכול לדווח לכם רק על מה שאני חוויתי. אמנם לא לקחתי את האייפון דואו לחוף וקברתי אותו בחול כדי להתעלל בו ולקחת אותו עד לקצה, אבל השתמשתי בו בדיוק אבל בדיוק כמו שהייתי משתמש בכל אייפון אחר. זה אומר שטיילתי איתו, הנחתי אותו על השיש במטבח בזמן שטיפת כלים, צילמתי איתו בחוץ, הסתובבתי איתו בתחבורה ציבורית ובכל מקום שבו אני חי. וכמובן שהמסך שלי נשאר תקין (למורת רוחו של יניב העורך שהיה שמח לכותרת סנסציונית על איך האייפון דואו שלי נשבר). אני אמנם סומך על אפל באופן כללי שהיא בדקה את המכשיר הזה מכל הכיוונים כדי שהוא יחזיק מעמד לאורך שנים אצל רוב גדול של המשתמשים, אבל דברים משתנים ברגע שיוצאים מהמעבדה לעולם האמיתי ומכשירים מגיעים למיליוני אנשים, כך שלצערי, רק הזמן יוכיח האם המכשירים הללו באמת עמידים, או שיש להם תוקף הרבה יותר קצר מהאייפונים הרגילים ששומרים על עצמם היטב לאורך זמן.

ואם כבר עמידות. במשך כל השבוע הראשון לשימוש ב-iPhone Duo הסתובבתי נטול כל מגן, ואני חייב להגיד שזה מכשיר מעורר חרדות מהבחינה הזאת. כמו שכבר ציינתי, זה לא מכשיר קל לתפעול ביד אחת, מה שגרם לי לא אחת להגיע למצב שהוא כמעט נשמט מידיי. גם כשהתהלכתי איתו ברחוב במצב הפתוח, כל הזמן הייתה לי מחשבה של "מה אם מישהו עכשיו יתקע לי בכתף? את האייפון הרגיל שלי אני עוד יכול לתפוס. את הדבר הזה? פחות". אחרי שבוע קיבלתי מ-CityCell את כיסוי ה-Matrix של GripCase, איך אמר הדוד בן של הקייסים? עם מכשירים מוזרים מגיעים קייסים מוזרים. הוא לא דורש הדבקות מוזרות כמו חלק מהקייסים האחרים, אבל החלק שמגן על הציר הוא מעין פלסטיק נפרד שיושב גם הוא על שני צירים שגורמים לו לזוז כשאתם פותחים את המכשיר. מאוד מוזר וחריג. מה שכן, הקייס הזה מגיע עם רגלית קטנה נשלפת, וזה היה לי מאוד נוח כשרציתי לצפות ב-Plex בזמן שטיפת הכלים מבלי להשעין את הדואו על הקיר ולפחד שהוא ייפול מאיזה רטט של הודעה.

ואיך הסוללה מחזיקה עם כל כך הרבה מסכים?

בפעם האחרונה שאפל ניסתה לחשוב קצת מחוץ לקופסת האייפון הקלאסית, קיבלנו את ה-iPhone Air, שהוא אמנם אייפון בכל רמ"ח שבביו ושס"ה זכרונותיו, אבל הוא הגיע עם פשרות כואבות בתחום הסוללה, מערך הצילום, והמחיר. וכן, אלו בדיוק המקומות שבהם אנשים גם חוששים מה-iPhone Duo, ובצדק. אז בואו נראה האם גם הדואו מגיע לאותן פשרות בעייתיות.

נתחיל מהסוללה. בכל זאת, יש לנו כאן כמה וכמה מסכים שצופפו היטב בגוף מאוד דקיק שמרגיש לפעמים כמו שני iPhone Air מחוברים. אחרי האכזבה מחיי הסוללה של ה-iPhone 18 Pro, ובעיקר כי ה-Duo שקיבלתי לסקירה הוא דגם 256GB בלבד, החלטתי להתחיל את העבודה עם ה-iPhone Duo מאפס. בלי שחזורים מגיבויים למעט גיבוי WhatsApp כמובן. החשש היה לקבל שוב מכשיר שאני לא יכול לסמוך עליו שישרוד יום שלם מבלי לבדוק את מצב הסוללה כל הזמן, אבל הופתעתי מאוד לגלות שבשימוש אמיתי ומגוון הצלחתי להגיע ברוב מוחלט של הימים אל שעות הלילה עם עודף. וכרגיל בבדיקות שלי, לא חיברתי את האייפון דואו למטען באמצע היום או אפילו בנסיעה. פשוט השתמשתי בו כמו במכשיר האייפון היומיומי שלי, עד שהגעתי לשעות הלילה או לגמר הסוללה – המוקדם מביניהם ט.ל.ח.

צילום: גיקטיים

היום הראשון שלי איתו כלל יותר משעה וחצי של צפייה בוידאו על מסך מלא, שעתיים של CarPlay אלחוטי עם ניווט וסטרימינג של מוזיקה לצד אינדוקס של Siri AI ברקע, והגעתי בכל זאת לארבע וחצי שעות מסך. ביום הבחירות למשל, שהיה עמוס מאוד בשימוש ב-X וב-Telegram באופן טבעי ואפילו עם חצי שעה של CarPlay הגעתי לשש וחצי שעות מסך ונשארתי עם 10% עודף. לעומת זאת, ביום עבודה אחר הגעתי למצב של פריקת סוללה מוחלטת למרות שהגעתי לפחות מארבע שעות מסך, בין היתר בגלל שימוש ב-HotSpot ושיחות. אם הייתי צריך לשער מה הוביל להבדלים המשמעותיים בין הנתונים, הייתי שם את האצבע על השימוש במסך החיצוני בתור גורם שמשנה משמעותית את הנתונים לטובה. כי בכל זאת, את רוב הפעולות אתם תעשו על גביו. לצערי, אפל לא מספקת נתונים לזמן השימוש שלכם במסך החיצוני הקטנטן לעומת המסך הפנימי העצום שכמובן צורך הרבה יותר אנרגיה, כך שאתם לא בהכרח יכולים להבין למה ישנם ימים שבהם האייפון דואו מחזיק מעמד מעולה עם יותר מ-6 שעות שימוש, ויש ימים שבהם אתם מגיעים למצב חיסכון בסוללה בערב מבלי שעשיתם שום דבר חריג. אף על פי כן, אני יכול להגיד שחיי הסוללה של ה-Duo הם סולידיים למדי ולא נקודת התורפה שפחדתי שהם יהיו. וכל זה כאמור אפילו בהנחה שאתם אפילו לא מטעינים מעת לעת את המכשיר שלכם במשרד או בנסיעה. מכאן אפשר בעיקר לעלות.

מערך צילום סביר, אבל מה זאת מצלמת הסלפי הזאת?…

גם בגזרת הצילום התכוננתי לאכזבה כמו בדגם האייר, אבל יש כאן כמה הפתעות. ה-Duo כן מגיע עם מערך צילום כפול, כיאה לשמו, שכולל מצלמת 48MP ראשית שמרגישה מאוד דומה לזו של ה-iPhone 18 Pro (מינוס הצמצם הדינמי ומינוס החיישן הגדול יותר), ומצלמת 48MP אולטרה-רחבה. גם הפעם אפל מחרטטת בביטחון שהמצלמה הראשית מכהנת גם בתפקיד מצלמת טלפוטו עם זום 2x, אבל כמובן שמדובר בזום דיגיטלי בלבד "באיכות אופטית", כך שלא מדובר בתחליף אמיתי למי שהתרגל לצלם באורך המוקד הכיפי יותר, או נוטה לצלם בהופעות וממרחק. המצלמה הראשית עושה עבודה מצוינת ומספקת תמונות נהדרות ברוב המצבים, כך שאם אתם נוטים להשתמש רק במצלמה הראשית, אתם לא תמצאו כאן פשרות מיוחדות בהשוואה למכשירי הדגל האחרים. גם מצלמת ה-Ultra Wide עושה עבודה טובה, אבל אני אישית נוטה להשתמש בה פחות בצורה הגולמית שלה, ויותר לצילומי Macro – מה שבהחלט היה חסר לי ב-iPhone Air ואני שמח שיש כאן. ולמרות ששתי המצלמות טובות (אם כי לא יוצאות מגדר הרגיל), עדיין קצת קשה להתמודד עם הקונספט של לשלם כל כך הרבה יותר, ולקבל פחות מצלמות וגמישות מאשר במכשירים שעולים הרבה פחות.

הפשרות האמיתיות של מערך הצילום מגיעות דווקא בגזרת מצלמות הסלפי, ויש כאן סיבה מעניינת. המצלמה הקדמית היא מצלמת 12MP בלבד (לעומת 18MP באייפונים החדשים, כולל האייר), והמצלמה הפנימית, שמסתתרת מתחת למסך, היא בכלל מצלמת FaceTime באיכות מחרידה. באמת, אל תשתמשו בה אלא אם אין לכם ברירה. מן הסתם, אפל רוצה למכור לכם כאן את הקונספט לא כבאג, אלא כפיצ'ר, כיוון שאחד היתרונות הגדולים של מכשירים מתקפלים טמון בעובדה שאפשר לצלם סלפי עם המצלמה הראשית תוך כדי שאתם רואים מה אתם מצלמים. בשביל זה אפל הטמיעה כפתור חדש באפליקציית המצלמה ששולט בתצוגה החיצונית. בברירת המחדל, התצוגה החיצונית כבויה, אבל אם תלחצו על Duo Preview, תוכלו לראות את מה שאתם עומדים לצלם גם במסך החיצוני. מה הבעיה? ה-Duo כל כך עובד הפוך ממה שציפיתי, שכשלוחצים על האפשרות הזאת, המסך החיצוני רק מראה לכם את מה שהמצלמה רואה, אבל בלי האפשרות לשלוט בה ו…לצלם… בשביל לצלם תצטרכו לעשות אקרובטיקה עם האצבעות ואחיזת המכשיר, ואז תגלו שכפתור הווליום שיכול לצלם נמצא מעל העדשה, כך שהדרך היחידה שלכם היא ללחוץ על כפתור המצלמה בצד המכשיר, מה שיכריח אתכם להחזיק את המכשיר בשתי ידיים. לא כיף.

רק אחרי כמה ימים של שימוש, נתקלתי בטעות באפשרות הנכונה לצילום סלפי עם המסך האחורי. מתברר שאם תדליקו את המצלמה, לא תעשו כלום, ופשוט תסתכלו על המסך החיצוני, תופיע אפשרות Slide to show camera, ואז פתאום תוכלו לשלוט בכל האלמנטים של המצלמה מהתצוגה החיצונית כמו שצריך (אם כי גם, עם שתי ידיים). ממתי באפל יש שתי דרכים להגיע לשתי תוצאות שונות לאותו הצורך? כנראה שבשביל זה נולד ה-Duo. גם בן הדוד שלי, שהוא כנראה האפל פאן-בוי הגדול ביותר שאני מכיר, ואדם שרואה את כל הביקורות, הסרטונים, המדריכים והכתבות האפשריות על כל המכשירים, הסתבך עם הניסיון שלו לצלם סלפי עם המצלמה האחורית. זה פשוט לא אינטואיטיבי. והנה עוד משהו שלא כתבתי על אפל כבר הרבה זמן.

מה זאת מצלמת הסלפי הפנימית הזאת?…

אפל גם הוסיפה אפשרות בשם Kid Cue, שמקרינה אנימציות חמודות של סנופי על גבי התצוגה החיצונית מתוך מחשבה שאם תקרינו את זה לילדים שלכם, זה ילכוד את תשומת הלב שלהם והם יסתכלו בערך לכיוון של המצלמה. זה פיצ'ר שכמובן פותח על ידי אדם שאיך אמר קטורזה, רבע ילד לא היה לו, כיוון שבניגוד לסרטון ההדגמה של אפל שהציג איך הילד מתמוגג בהנאה מהאנימציות ומספק תמונות מהממות, ילדים של שנות ה-2020 לא מתנהגים ככה עם מסכים. אני לא יודע מתי בפעם האחרונה פגשתם ילדים קטנים, אבל הם בוהים במסכים כמו זומבים מ-The Last Of Us ומתקרבים אליהם כדי להצמיד את הקרנית שלהם עוד יותר למקור האור והתחליף ההורי. ברגע שאתם תכבו את האנימציה כדי להמשיך עם חייכם, תתכוננו היטב לבכי של "רוצה שוב סנופי!". רבע ילד לא היה לו – אני אומר לכם. גם זה, אגב, פיצ'ר שמאוד לא מתאים לאפל להעתיק מסמסונג שעשתה את זה לפני שנים.

חוזרים אחורה

לא לשכוח להניח את האצבע

ואם כבר נגענו במצלמות, בואו נדבר על עוד חוסר משמעותי פה: Face ID. אפל בחרה שלא לשלב את מערך החיישנים של Face ID באייפון דואו, ואני משער שזה קשור לגודל המסך החיצוני שהיה צריך להצטמצם עוד יותר לטובת החיישנים הכעורים. במקום זה, אנחנו חוזרים אחורה בזמן לימי Touch ID, חיישן טביעות האצבע של אפל. כן, אפילו ה-iPhone 16e כבר מגיע עם Face ID, אבל ה-iPhone Duo לא. החיישן לא מוטמע מתחת למסך, אלא בכפתור ההדלקה בצד המסך, ולמרות שהוא יחסית אמין, הוא לא מהיר במיוחד, והחוויה איתו היא צעד משמעותי אחורה בחווית השימוש. משתמשי אפל כבר התרגלו במשך שנים ארוכות למערך ביומטרי מצוין ומהיר שגם אם הוא לא מושלם, הוא מהיר ויעיל ולא קוטע את רצף השימוש שלכם. עם Touch ID אתם צריכים להיות מאוד מכוונים ומדויקים. אתם חייבים להניח את האצבע שלכם במקום הנכון, למשך הזמן הנכון. זה אומר שגם בתשלומים, או במילוי סיסמאות, אתם צריכים שוב ושוב להניח את האצבע שלכם במקום המדויק במקום פשוט להשתמש במכשיר שלכם באופן טבעי.

בחודשים האחרונים אני מנסה להמעיט את השימוש שלי בשעונים חכמים ולעבור לרצועות כושר מינימליסטיות ונטולות מסך כמו FitBit Air המעולה. אבל ה-iPhone Duo גרם לי להוציא מהמגירה את ה-Apple Watch Series 11 שלי, כי הוא זה שמצמצם את התסכול מ-Touch ID. אפל מאפשרת למשתמשי Apple Watch להיעזר בשעון כאמצעי לפתיחת נעילת המכשיר, ממש בדומה לאופן שבו ה-MacBook עובד. כל עוד אתם נושאים את השעון בסמוך לדואו והנעילה של השעון פתוחה, ברגע שתעשו Swipe Up בדואו שלכם, השעון יאשר שאתם זה אתם, ויפתח את נעילת המכשיר. זה עובד מהר בדומה מאוד ל-Face ID והפך את החוויה להרבה יותר טובה. עם זאת, יש לזה גם כמה מגבלות. מהבדיקות שלי עולה שמבחינת אבטחה, השעון לא חייב להיות צמוד צמוד לדואו, אלא רק להיות מחובר אליו, כך שאשתי פתחה את נעילת המכשיר גם כשהייתי בחדר אחר (לבקשתי, תרגעו). זה אומר שאם אתם משאירים את הדואו שלכם בתיק בחוף, או במשרד, כל זב חוטם יכול תיאורטית לפתוח את הנעילה. כנראה מהסיבה הזאת אפל לא מאפשרת להשתמש ב-Apple Watch כאמצעי זיהוי בדואו בכל דבר אחר. כלומר, בין אם מדובר בתשלום, השלמת סיסמה או כל דבר אחר שמצריך הזדהות – אתם תצטרכו בכל זאת לעשות את זה עם Touch ID. חצי נחמה.

מבחינת ביצועים, אפל עשתה בשכל והטמיעה כאן את מעבד ה-A20 Pro, כך שאין פשרות בגזרת כוח העיבוד שלו, וזה הופך להיות קצת יותר חשוב כשאתם משתמשים בכמה אפליקציות בו זמנית. אבל בניגוד ל-iPhone 18 Pro שמגיע עם תא קירור גדול יותר, כאן נראה שלאפל אין הרבה מרחב תמרון, והמבנה הדק של שני החלקים של הדואו לא מאפשר את קיומו של התא הזה. לכן האייפון דואו נוטה להתחמם לעיתים בצורה קצת מוגזמת. במקרים שלי, זה קרה בעיקר באזורים עם קליטה סלולרית חלשה. אבל זה משהו שהרגשתי פחות ופחות כשהשתמשתי בקייס. אגב, נקודת בונוס גדולה מאוד לאפל על פני הגלקסי פולד טמונה בתמיכה של אפל ב-MagSafe. נכון, לא כל האביזרים שלכם יחזיקו את הדואו כשהוא פתוח (ד"ש למעמד הרכב שלי), אבל מגוון רחב של אביזרים שאולי כבר יש לכם יתמוך בו, כמו סוללות ניידות, Popים שמאפשרים להחזיק אותו באופן בטוח יותר ועוד. סמסונג, תלמדי.

האייפון הכי כיפי ומעניין, אבל גם הכי לא אייפון שיש

צילום: גיקטיים

באמת, אל תבינו אותי לא נכון. יש לי המון ביקורת כלפי ה-iPhone Duo, אבל בסופו של דבר, זה באמת האייפון הכי מעניין וגם כיפי שאפל שחררה בערך מאז ה-iPhone X. הוא אמנם מרגיש לפעמים כמו אייפון, אבל הוא מתנהג וגורם לכם לעבוד אחרת לגמרי מהאופן שבו התרגלתם לעבוד עם אייפונים עד כה. לי זה פחות עובד, כי אני שומר את העבודות היותר משמעותיות שלי ל-MacBook, וצופה בתכנים ב-iPad או פשוט ב-iPhone Pro. כמו ה-S-Pen במכשירי סמסונג וכמו בקטגורייה כולה של מכשירים מתקפלים. יש אנשים שישבעו שהם לא יכולים להסתדר בלי מכשיר מתקפל. באמת, תשאלו בערך כל מי שאתם מכירים שמשתמש ב-Galaxy Z Fold. תנו לי לנחש, אתם בקושי מכירים אחד? זו בדיוק הבעיה.

ה-iPhone Duo הוא אייפון שנותן מענה לבעיה שאני לא חושב שבאמת מציקה למשתמשים. לפחות לא במבנה הנוכחי שלו. כל עוד הוא לא סופר קומפקטי, או עם מסך חיצוני שימושי לחלוטין – הוא לא באמת ממלא את התפקיד הבסיסי שלו. וכל עוד אפליקציות מובייל ממשיכות להתמקד במסכים ארוכים במקום במסכים רחבים, אין לכם יותר מדי מה לעשות עם הנדל"ן הנוסף של המסך הפנימי. יש כאן מקרה קלאסי של ביצה ותרנגולת שאולי ייפתר במשך השנים הקרובות, בהנחה שאפל לא תזנח את ה-Duo ותמשיך לשחרר לו דורות חדשים מדי שנה. בינתיים, זה לא כל כך הלך ל-iPhone Air. יש לי תחושה שהפעם זה יהיה אחרת, אבל באמת רק ימים יגידו.

כשכתבתי את הביקורת שלי ל-iPhone Air, כתבתי שהפשרות שבו עולות על היתרונות, בעיקר כי זה כמעט לא הגיוני לשלם יותר מהמחיר שאפל גובה על ה-Best of the best שלה, ולקבל פחות רק בשביל התענוג של מכשיר קליל יותר. איכשהו, זה קורה גם ב-iPhone Duo, רק פי כמה וכמה מונים. כן, המכשיר מגניב ומרשים מבחינה טכנית, גם כ"מכשיר דור ראשון" וגם כגאדג'ט בפני עצמו, אבל אני לא מצליח למצוא הרבה היגיון בלשלם כמעט פי 2 בשביל לקבל מסך גדול יותר, עם פשרות על הדבר העיקרי שהופך אייפון לאייפון: חווית השימוש החלקה. בכל פעם שחזרתי לרגע לאייפון 18 פרו שלי, קיבלתי גם את האפקט המוזר שמרגיש כאילו מישהו מתח את האייפון שלי כמו פלסטלינה, אבל גם את התחושה שהנה זה, מכשיר שעושה בדיוק את מה שאני רוצה, איך שאני רוצה, ומתי שאני רוצה. בלי משחקי ניחושים, בלי לחפש כפתורים ובלי פעלולים מיוחדים.

למי זה נכון בכלל?

צילום: גיקטיים

אפל עושה את החיים של המתלבטים לקלים יותר בשנים האחרונות. לכל אחד יש את המקבוק, האייפד או האייפון שמתאימים לו. אתם משתמשים סטנדרטיים? קנו את האייפון 17 "הרגיל". אתם משתמשי "Pro" שצריכים גם חיי סוללה ארוכים יותר וגם מערך צילום גמיש יותר ומוכנים לשלם על זה? לכו על ה-iPhone 18 Pro. אתם ממש קצרים בכסף? אנא עארף, קנו את ה-17e או משהו. אבל מי לעזאזל הוא הקהל שעליו ה-iPhone Duo תפור? למען האמת? אני לא יכול לחשוב על אדם אחד בסביבה שלי שה-iPhone Duo מתאים לו. כל מי שהשתמש במכשיר שלי בזמן תקופת הביקורת התלהב ממנו עד מאוד. מאפל פאן-בויז, ועד למשתמשי אנדרואיד. אבל לא ראיתי בעיניים של אף אחד מהם את המבט של "אני חייב שיהיה לי את זה" אחרי כמה דקות של משחק בו. מי זה האדם הזה שיש לו 8,200 שקלים לפחות, ועד כדי כך משועמם מהאייפון שלו שהוא מוכן להכניס את עצמו לבלגן של האייפון דואו, עם כל הפשרות שהוא גורר איתו, רק עבור הכיף שהוא המסך הפנימי והתחושה שאפל סוף סוף עשתה כאן משהו חדש? אפילו התירוץ של Early Adopters לא בהכרח עומד כאן במבחן המציאות.

בזמן שהשתמשתי ב-iPhone Duo לא יכולתי שלא לחשוב על אחת השורות האיקוניות של סטיב ג'ובס: It Just Works. הוא אולי אמר את זה על iCloud, אבל זה פחות או יותר המוטו של אפל מאז ומתמיד. מוצרים שאתם לא צריכים ללמוד איך להשתמש בהם, אלא שהם עובדים פחות או יותר באופן שבו אתם מצפים שהם יעבדו מלכתחילה. אבל עם ה-iPhone Duo אנחנו עוברים מ-It Just Works ל-Sometimes It Works. ממכשירים משעממים אבל מלוטשים למשעי, עברנו למכשיר מאוד מרגש, מאוד מיוחד, אבל עם חווית משתמש כל כך לא מלוטשת שלפעמים הייתי צריך לוודא שאני לא משתמש במכשיר אנדרואיד, אלא במכשיר של אפל. כל מיני דברים שאתם מנסים לעשות אינטואיטיבית עם המכשיר הזה גורמים לכם לטעות, או לקבל חווית משתמש פחות טובה מאשר אייפון רגיל. יש לו את המפרט של אייפון, יש לו את מערכת ההפעלה של האייפון, הוא יכול לעשות כל מה שאייפון עושה ואפילו יותר מזה. אבל הוא לא עושה את הדבר הכי גדול שאייפון עושה: להיות מכשיר אמין שפשוט עובד.

iPhone Duo סופק לסקירה באדיבות רשת מחסני חשמל

הבהרה: גיקטיים אינה מקבלת תמורה כלשהי עבור הסקירה. גיקטיים אינה משתמשת בלינקים עם אפילייט, אינה משתתפת בתוכניות שותפים שונות ואינה מרוויחה מקניות שתבצעו באתרים השונים. היבואן או נציגיו אינם רואים את הסקירה לפני פרסומה ואין להם כל השפעה על התוכן שלה. לפרטים נוספים.