הפועל ת"א שיחקה נהדר - עד שהגיע מיציץ' וכמעט הרס לה הכל | טור

האדומים עשו הכל נכון, הניעו את הכדור בצורה נפלאה ושלטו במשחק החוץ מול הכוכב האדום בלגרד, אך הגארד הסרבי התעקש לזרוק שוב ושוב מעבר לקשת וכמעט חירב במו ידיו את המשחק. מזל שבסוף שתי שלשות כן נכנסו לו וזה הספיק לניצחון, אך דימיטריס איטודיס חייב להבהיר לכוכב שלו שהוא צריך להשתנות. וגם: השדרוג של הפועל ירושלים - והשינוי הנחוץ שיכול לקחת אותה הכי רחוק שאפשר

אורן רוזנשטיין|

במשך שמונה דקות שיחקה הפועל ת"א כדורסל התקפי מושלם וחכם מול הכוכב האדום בלגרד. פעם אחר פעם היא הלכה פנימה, לא ויתרה לעצמה, לא התפתתה לזריקות קשות מבחוץ, פשוט ניצלה את היתרון הפיזי שלה וטחנה בסבלנות. באותם רגעים נדמה היה שאולי הלקח מההפסד נגד באיירן מינכן נלמד היטב. אבל הזיכרון האנושי קצר, בעיקר כשמדובר בשחקן שכושרו הגופני לא מה שהיה פעם, וכשרמות החמצן במוחו יורדות, הוא חוזר להרגליו הישנים.

בשתי הדקות שנותרו עד סוף הרבע הראשון ואסיליה מיציץ' הספיק לזרוק שלשה מיותרת, אך הפועל בכל זאת ירדה להפסקה בין הרבעים ביתרון 18:28. בתחילת הרבע השני הוא החל להתפרע, בדיוק כמו בעונה שעברה, בדיוק כמו נגד באיירן, ושתי דקות לסיום המשחק עמד מאזנו על 1 מ-11 מ-3. ואז הגיעו שתי שלשות גדולות שבעצם הכריעו את המשחק. האם זה משנה את התמונה הגדולה? בעיניי ממש לא. הפועל בכלל לא הייתה מגיעה למשחק צמוד אם מיציץ' היה מפגין שליטה עצמית. או אם מאמנו היה מעז להוריד אותו לספסל אחרי שעשה שטויות כדי להעביר לו מסר בנוגע לציפיות ממנו.

אז הנה, בואו נגיד. לעומת ימיו באנאדולו אפס, אז היה ה-MVP של היורוליג, מיציץ' שמן יותר, איטי יותר, חלש יותר ובכושר גופני פחות טוב. זה דבר שקורה להרבה שחקנים שלא דואגים לשמור על הגוף שלהם כמו על מקדש, לא מבינים שכמות האימונים שהספיקה בגיל 24 כדי לשמור עליך זריז כפנתר לא דומה בכלל לכמות ולמגוון שצריך כדי שהגוף יתנהג אותו דבר בגיל 32.

בדרך כלל הירידה ביכולות הגופניות מגיעה עם פיצוי: אתה מנוסה יותר, חכם יותר, מקבל החלטות טוב יותר. תראו את תומאש סטורנסקי. אבל מיציץ' לא מבין שהוא לא מה שהיה פעם, מנסה דברים שהצליחו בעבר ועכשיו הוא לא יכול לעשות אותם באותה מהירות, וגרוע מכל, הוא לא מבין מה הקבוצה צריכה ממנו: מנהיגות חכמה ושימסור, במקום משחק אגואיסטי ושיזרוק. הפועל מלאה ביצרני נקודות. היא צריכה מישהו שינהל אותם. סטורנסקי עושה את זה מצוין. גם אלייז'ה בראיינט. מיציץ' צריך פשוט להפסיק להפריע.

בכל פעם שהוא יצא, דברים טובים קרו להפועל. ברבע השני, אחרי שהכוכב האדום חזרה למשחק, אנטוניו בלייקני החליף אותו, קלע שש נקודות, והשליטה במשחק חזרה לאדומים. מיציץ' חזר די מהר, המשיך בחורבן, ודקה לסיום המחצית יצא לנוח. קאדין קרינגטון נכנס, בראיינט ריכז, בלייקני היה שם כאיום מבחוץ, והנעת הכדור של הפועל נראתה הכי טוב מבין כל דקות המשחק.

זה קרה המון בשנה שעברה, אבל מיציץ' לא מבין, אז אולי צריך להיות ברורים יותר בהעברת המסר. אולי כדאי שדימיטריס איטודיס יושיב אותו בחדר סגור, עם שידור בלופ של המהלך הנהדר הזה שקרה בלעדיו, עד שיקלוט את המסר: בלעדיך הקבוצה טובה יותר. אתה צריך להשתנות.

זה סיפור עצוב כי חוץ ממנו, כל שחקני הפועל שעלו אתמול למגרש היו מצוינים. וגם בלט השינוי הגדול מהעונה שעברה: הפעם יש להפועל שחקן אמיתי בעמדה מספר 4. כשההתקפה נתקעה התגלה במלוא תפארתו הערך של זאק לידיי: אחד שיכול לייצר נקודות בלי שאיש יעזור לו, מבפנים ומבחוץ. כמה פעמים במשחק הוא גם עשה פיק אנד רול עם בראיינט, וזה הלך נהדר כי שניהם יכולים גם לחדור ביעילות אחרי החסימה וגם לצאת לקליעה משלוש, ושניהם קלעים בחסד. בזכות לידיי הפועל גם כבר לא נחותה פיזית. נגמרו הימים של דן אוטורו ועוד ארבעה נמוכים. זו כבר קבוצה מאוזנת, שיכולה לגוון עם איש וויינרייט בעמדה מספר 4 כשבא לה.

הדבר מבליט עוד יותר את בעיית מיציץ': הנזק ששחקן אחד יכול לעשות אם הוא מתעקש לחשוב שהכל צריך להיעשות בדברו הוא עצום. זאת להבדיל משחקן לא הכי טוב אבל כזה שמבין את מגבלותיו ועובד בשביל אחרים. כשאמיר קופי יחזור להפועל יהיה יותר עומק, ומיציץ' יהפוך לממש מיותר אם הוא לא ייקח את עצמו בידיים. בראיינט יכול לרכז בדקות שבהן סטורנסקי נח, יוג'ין ג'רמן עדיין בוסרי אבל עושה פחות נזק.

אבל בואו נהיה חיוביים. הניצחון אתמול היה לחלוטין לא מובן מאליו. הכוכב האדום היא קבוצה מלאה בכישרון התקפי. ג'ארד באטלר הנפלא, ג'ורדן נוורה המגוון, טייסון קרטר, מיודענו כריס ג'ונס, צ'ימה מונקה, ניק וויילר-באב, סמי אוג'יליי הסוס – אלה הרבה יצרני נקודות שצריך לעצור. הפועל עשתה את זה לא רע בכלל לאורך דקות ארוכות. מה שכן, מדובר בקבוצה שהקו הקדמי שלה נמוך ונחות פיזית בהרבה מזה של הפועל. כל עוד האדומים שיחקו ממושמע וניצלו את זה, הם שלטו במשחק. כשזרקו מבחוץ, הכל התחרבש. הדקות הראשונות, כאמור, הוכיחו שצוות האימון מבין איך צריך לשחק. הוא פשוט לא הצליח להכפיף את מיציץ' לרצונותיו.

אבל עדיף כמובן מצב שבו יש בעיה עם שחקן אחד מאשר קבוצה שלמה שמגיעה שאננה ורדומה, כמו שקרה נגד באיירן. ראינו אתמול הפועל מחויבת, שמבינה מה נדרש ממנה כדי לחזור על ההישג של השנה שעברה ואולי אף לקפוץ מדרגה. עוד קצת אינטנסיביות הגנתית בסגירת קלעי החוץ (גם זו בעיה שמיציץ' אחראי לחלק גדול ממנה), יותר שכל בהתקפה, ואפשר יהיה לשכוח לגמרי את המעידה במחזור הפתיחה.

לסיום, מילה על הפועל ירושלים. לא ראיתי את משחקה ביורוקאפ אבל כן צפיתי בה בגביע ווינר. הטוב: זו קבוצה מאוד משודרגת לעומת השנים שעברו. ג'ארד הארפר מוקף בעונה הזאת בהרבה יצרני נקודות שיכולים להוריד ממנו את העומס. שייק מילטון היה שחקן NBA טוב, ג'יילין סמית' שחקן מצוין ומנוסה, לורנזו בראון יביא שכל וניהול משחק, וקני לופטון היה סוג של אטרקציה גם ב-NBA: מצד אחד, הוא התקשה לשמור שם על שחקנים בעמדה מספר 4. מצד שני, התקפית הוא קלע מכל מקום, מול כל שומר. אז באירופה: נשק קטלני.

מבחינת נקודה לדקת משחק, אני מאמין שלופטון הולך להיות מלך הסלים של הליגה שלנו - למרות שבדרך כלל קשה להיות צובר נקודות מרשים בקבוצת צמרת כי חלוקת הדקות שם גדולה יותר מאשר בקבוצות תחתית, שבהן כוכב יכול לשחק 35 דקות בערב. אני גם חושב שהוא יוביל את חבריו להרבה ניצחונות מרשימים ביורוקאפ.

אבל יש פה אבל, והוא אבל גדול. כל מה שקורה בשלבים המוקדמים במפעל הזה חסר משמעות. מרבע הגמר והלאה - אתה כבר פוגש קבוצות ברמת יורוליג. ובקבוצות האלה, השחקנים בעמדה מספר 4 גבוהים מלופטון בעשרה ס"מ. ירושלים, עם לופטון בעמדה הזאת, התקשתה בריבאונד ההתקפה גם מול הפועל באר-שבע. אז מה יהיה נגד הקבוצות מיוון, ספרד או טורקיה, שיציגו קו קדמי גבוה וחזק באמת?

כדי לזכות ביורוקאפ ולעלות ליורוליג, ולמעשה גם כדי שיהיה לה סיכוי להתמודד על תואר האליפות בארץ, אני חושב שהקבוצה צריכה להעביר את לופטון לעמדה מספר 3, ולהביא עוד 4 גבוה ואיכותי. זה מערך שייתן לה יתרון פיזי על היריבות, שהוא מפתח חשוב בשלבים המאוחרים במפעל. היא צריכה להסתכל על מכבי ת"א וללמוד ממנה לקח: היתרון הפיזי של אושיי בריסט בעמדה מספר 3 הביא הרבה ניצחונות בשנה שעברה, ובעונה הזאת צירפו אליו גם את בונזי קולסון, עוד שחקן מסיבי וחזק.

בעונות שעברו לירושלים לא היה סגל שיכול לזכות ביורוקאפ. השנה יש שם מספיק כישרון - אבל חסר איזון. חבל שהפרויקט הזה, שסוף סוף מתוקצב כיאות ומנוהל כמו שצריך, יקרוס בגלל מחסור בשחקן אחד נוסף בעמדה הנכונה.