מחכים בסבב

אוהדיו העיוורים של בנימין נתניהו מסתובבים בימים אלה מוכי תבהלה. הם מבועתים נוכח ההיתכנות שאדונם לא ימשיך למשול לנצח ולא יודעים את נפשם. אחת מדרכי ההתמודדות שלהם, אחד מקרבות הבלימה הוא הקמפיין החדש שבו הם טוענים: כל זעקת המילואימניקים ומשפחותיהם על העומס, על הצורך הקריטי בשוויון בנטל, היו לא יותר מאירוע ציני שמטרתו היחידה הייתה להפיל את ממשלת נתניהו.

אז בואו נבהיר, שני מאפיינים משותפים למי שמקטין עכשיו את זעקת משרתי המילואים וטוען שהייתה פוליטית וצינית: הוא לא חווה את המצוקה על בשרו, והוא פועל מפוזיציה מבוהלת.

בשונה מהמילואימניקים ומהמילואימניקיות שנשלחו לחזית (ולתפקידים עורפיים), מעט מדי אנשים מול יותר מדי משימות, בשונה מבנות ובני הזוג של אנשי ונשות המילואים שעמדו לבד בעורף שהפך לחזית, מאות ימים, בקיץ ובחורף, בימי שגרה וחופש, ניהלו חיי משפחה יחידניים - בשונה מהם ומהן, רוב משתתפי הקמפיין הביביסטי לא נעדרו מהבית ולו ליום אחד. לרוב מדובר ביושבי אולפנים או בבטלנים מקצועיים שרשומים משום מה כבני ישיבה, שלא נקפו אצבע כשהיינו בצרה צרורה ועכשיו מנסים לעשות עלינו סיבוב פוליטי.

מי שמצטיינים בכך במיוחד הם חברי פאנל "הפטריוטים" בערוץ 14. החבורה שמגלמת את היחס הכי רחוק בין לוחמנות ודיבורי אבו עלי לבין השתתפות מעשית בנטל המלחמה. יושבת באולפן קבוצת האנשים שהכי רוצה להפעיל את הצבא בכל חזית אפשרית, אבל לא מפעילה את עצמה בשום דרך. אנשים שכולם בגילים שמאפשרים שירות מילואים, מדברים על הצורך להתעקש בכל החזיתות, לא להרפות ולא להיכנע. מסבירים בקול רם למה אנחנו חייבים להישאר על הקו הצהוב ברצועת עזה בלי להתפשר, למה חייבים להפעיל יד קשה ביהודה ושומרון וזרוע נטויה בסוריה ובלבנון, אבל לא מספקים כל פתרון שיאפשר את זה מבחינת כוח אדם, ולא נוקפים אצבע בעצמם כדי להירתם למאמץ החיוני.

הם מוציאים מרצ'נדייז של הניצחון המוחלט וזועקים עד שגרונם ניחר כמה חשוב להכות, לכסח וּלְשַׁטֵּחַ אבל את ישבנם האישי הם מעולם לא הרימו. כשמדובר במעשים, יש שם פאנליסט וחצי שעשו מילואים במלחמה, אבל בדיבורים הם חשים את עצמם קצת מעל פורום מטכ"ל. ובמקביל, בגלל אינטרסים פוליטיים, הם נאבקים בכל הכוח כדי לפטור משירות למעלה מ-100 אלף חרדים צעירים ובריאים, שעשרות אלפים מתוכם כלל לא לומדים בישיבה.

ושוב, עכשיו, כשמול עיניהם מזדקרת אימת העברת השלטון מידיו של בנימין נתניהו, הם טוענים שכל זעקת המילואימניקים הייתה פיקטיבית. האמת היא שהם חזו את זה מראש. כבר לפני כמה חודשים התחילו לנבא שם באולפן, שברגע שבו יסתיימו הבחירות, מיד ייגש גדי איזנקוט לחרדים, יגיש להם דף ריק, כשחתימתו מתנוססת למטה, וייתן להם את כל מבוקשם, רק שירכיבו לו ממשלה. לא שמאז קרה משהו בכיוון הזה, אבל המציאות מעולם לא הפריעה ל"פטריוטים" לסמן תרחיש עתידי, ואז בעתיד לצעוק שצדקו, כשאף אחד מהשניים לא באמת התממש נכון לעכשיו.

אז בואו נבהיר, לכולם, לביביסטים, וגם לאיזנקוטיסטים במקרה שיש להם תוכניות אחרות. חוק הגיוס שניסה בועז ביסמוט לקדם הוא חרפה. האמת היא שהחוק הזה ראוי לגמרי להיקרא 'חוק ההשתמטות' כי מספרית הוא מגייס הרבה פחות אנשים מכמות האנשים שהוא מסייע להם להשתמט. ושתבינו את הפרופורציות: השבוע פגשתי אדם שמקורב מאוד ליו"ר ש"ס אריה דרעי. דיברנו על חוק גיוס והמתווה שהוא הציע היה פטור מגיוס לכל מי שבאמת לומד בישיבה לפחות שמונה שעות ביום. כל השאר, לדבריו, צריכים להתגייס. שאלתי כמה מבעלי הפטור הם באמת כאלה, רשומים בישיבה ובאמת לומדים בה ברצינות שמונה שעות ביום. התשובה שלו, אדם חרדי, מלב הממסד הש"סניקי הייתה: 50 אחוז. שתבינו, יש יותר מ-100 אלף גברים חרדים בגיל גיוס. אם 50 אחוז מתוכם יתגייסו מחר, צה"ל יקרוס מעודף כוח אדם.

עכשיו, יכול להיות שיש פובליציסטים שהידהדו את זעקת המילואימניקים מתוך איבתם לבנימין נתניהו. יכול להיות שהאנשים האלה עכשיו משמיעים קולות מפויסים מול החרדים ומבקשים לכרות איתם ברית קואליציונית ומוכנים בתמורה למכור את משרתי המילואים. ככל שיש אנשים כאלה, הם מעולם לא היו חלק אותנטי מהמאבק של המילואימניקים ובני משפחותיהם.

ונצא מנקודת הנחה שבאמת ישנם כאלה קולות, צבועים ובזויים, זה אומר שלא שירתנו מאות ימים? שלא הבאנו את נשותינו לעומס מעשי ונפשי בלתי אפשרי, שצה"ל לא זועק בכל דרך שהוא חייב עוד כוח אדם?

המדד פשוט מאוד ומתחלק לשניים: כל חוק שיהיה מקל יותר ממתווה הביזיון של בועז ביסמוט, הוא כניעה לחרדים ומכירת המילואימניקים

המדד פשוט מאוד ומתחלק לשניים: כל חוק שיהיה מקל יותר ממתווה הביזיון של בועז ביסמוט, הוא כניעה לחרדים ומכירת המילואימניקים. אם קואליציית איזנקוט תיתן לחרדים חוק שיתפשר איתם עוד יותר ממה שנתן להם ביסמוט, אפשר להכריז שעשו על המילואימניקים סיבוב ציני. המדד השני, והחשוב יותר, הוא צורכי הצבא. מי שצריך להיות בחדר בעת כתיבת החוק הוא הרמטכ"ל, או לכל הפחות ראש אכ"א והכפופים לו מחטיבת תכנון כוח אדם. לא מזמן, במרץ השנה, הרמטכ"ל אייל זמיר הכריז על הרמת עשרה דגלים אדומים: צה"ל זקוק מיד לכ-15 אלף חיילים. יכול להיות שמאז הצורך הזה אף עלה עוד יותר, אולי מאידך הוא פחת במידה כלשהי.

תפסיקו לדבר בין פוליטיקאים ולעשות הסדרים אינטרסנטיים מעל הראש של הצבא. שצה"ל יאמר מה דרוש לו כדי לספק למדינת ישראל ביטחון, שיבהיר כמה כוח אדם נדרש לו כדי להקל את העומס האדיר שמוטל על משרתי המילואים, וזה מה שייכתב בחוק. תנתקו את ביטחון ישראל מהאינטרסים הפוליטיים שלכם, תנו לצה"ל לנצח, באמת, לא רק בדיבורים, תנו לו את הכלים, ונראה מתי תיתנו בעצמכם כמה ימי מילואים.