התחזית: פגיעה אנושה בלגיטימיות של הרשות השופטת

לגיטימיות הצווים של בית המשפט העליון הייתה שנויה במחלוקת בלאו הכי. כעת, כאשר רוב דחוק בכנסת מאיים להשיב על כנו את ההסדר הבלתי-דמוקרטי, שעל פיו לא ניתן להצטרף לבית המשפט העליון אלא בהסכמת השופטים המכהנים בו באותה שעה, הלגיטימיות מתערערת עוד יותר.
רון שפירא|
החלפת ראש הממשלה רצויה גם בעיני, בעיקר בגלל אחריותו המתמשכת לקונספציה המדינית של הכלת איומים קיומיים. הטענה שהדחתו היא הדבר החשוב מכל, שמצדיק שיתוף פעולה פוליטי עם מפלגה שמצעה העדכני קורא ל״זכות שיבה״ לתוך שטחי ישראל, וכן מכשיר גניבת דעת של מאות אלפי בוחרים שגיוס חרדים הוצג להם כמסר מרכזי של המבקשים להיבחר, היא מופרכת. לא זו בלבד שהיא מגכיחה את ההבטחה ליושר (שבצידה סימן קריאה), היא מחדדת את השאלה האם לגוש השינוי היה אי פעם איזה רעיון או נושא שהוא מבקש לקדם, חוץ מהרצון להרכיב ממשלה. אחד המחירים הקשים שאנחנו עומדים לשלם כדי שבכירי הגוש יממשו את רצונם הוא המשך האימפריאליזם המשפטי, ההופך את הרשות השופטת לשליטה בפועל במדינה, ללא צורך באמון העם.
לגיטימיות הצווים של בית המשפט העליון הייתה שנויה במחלוקת בלאו הכי. כעת, כאשר רוב דחוק בכנסת מאיים להשיב על כנו את ההסדר הבלתי-דמוקרטי, שעל פיו לא ניתן להצטרף לבית המשפט העליון אלא בהסכמת השופטים המכהנים בו באותה שעה, הלגיטימיות מתערערת עוד יותר. פרופ' ברק מדינה, מומחה מוערך למשפט חוקתי, פרסם לאחרונה טור דעה שבו הוא מודיע לראשי הצבא שעליהם לקבל אישור מוקדם של היועצת המשפטית לממשלה טרם יצייתו להוראת הדרג המדיני, אם יחליט לצאת למלחמה. הוא מפרש נכון את הדין המקומי. אכן בישראל, כמו באיראן ובאפגניסטן, אך בשונה מן הדין בכל הדמוקרטיות בתבל, יתכן מצב שבו אין הגופים הנבחרים בידי העם רשאים לצאת למלחמה ללא פנייה מראש להנהגה הרוחנית לקבלת אישור. בדיוק מן הטעם הזה יש להשיב את המשטר הדמוקרטי על כנו.
כשבוחנים את המשטר בישראל יש לראותו כמכלול. יש במערב בתי מחוקקים עם בית אחד או שניים, מדינות עם חוקה כתובה ובלעדיה, מקומות שיש בהם ביקורת שיפוטית על חקיקה ומקומות שאין (כמו בריטניה), שיטות בחירה יחסיות ואזוריות. אבל יש ביניהן מכנה משותף רחב, והמשטר בישראל שונה מכולן במספר רב של מאפיינים ייחודיים, שכל אחד מהם בנפרד מבחין בינו לבין הדמוקרטיות. הצטברותם יחדיו משרטטת תמונה קשה במיוחד של שלטון משפטנים בלא מצרים.
בעיצומה של מלחמה, חדשיים וחצי לאחר השביעי באוקטובר, הכריז בית המשפט העליון כי בסמכותו, כביכול, לפסול (גם ברוב של 2 נגד 1) כל דבר חקיקה של הכנסת או האספה המכוננת (גם על דעת כל 120 חבריה) מבלי להסתמך על טקסט כלשהו הנתון מראש, כגון חוקה או חוק יסוד, אלא על סמך עקרונות מופשטים שהוא ינסח מדעתו שלו ויוכל אף להוסיף להם בעתיד או לעדכנם מעת לעת. שום מדינה המכנה את עצמה דמוקרטית לא קבעה מעולם כלל דומה. בנוסף, בית המשפט מיסד במשך שנים כלל, שאף הוא לא נהוג בשום מדינה דמוקרטית, שעל פיו חוות דעתו של יועץ משפטי בלתי-פוליטי מחייבת את הממשלה במליאתה. היועץ המשפטי גם רשאי להדיח מתפקידיהם שרים וראשי ממשלה ללא grand jury, preliminary hearing, impeachment או אישור מוקדם כלשהו, ציבורי או שיפוטי.
בישראל – לא זו בלבד שהנבחרים אינם רוב בוועדת הבחירה, אלא אף התבסס נוהג (המבוסס על התארגנות בלתי חוקית של השופטים לעשות מין הסכם הצבעה גלוי-למחצה), שעל פיו לשופטים המכהנים בבית המשפט נתונה זכות וטו על כל מינוי לערכאה זאת
מפעילי הסמכויות הטוטאליות האלה אינם נבחרים על ידי העם או נציגיו. הכלל הרחב במדינות הדמוקרטיות הוא ששופטים המוסמכים לבטל חוקים מתמנים בשליטה של המערכת הפוליטית, באיזונים שבתוכה, כגון: נשיא המדינה, רוב מיוחס בבית המחוקקים, בית עליון ותחתון שבו נציגי המפלגות וכד'. בישראל – לא זו בלבד שהנבחרים אינם רוב בוועדת הבחירה, אלא אף התבסס נוהג (המבוסס על התארגנות בלתי חוקית של השופטים לעשות מין הסכם הצבעה גלוי-למחצה), שעל פיו לשופטים המכהנים בבית המשפט נתונה זכות וטו על כל מינוי לערכאה זאת.
נשיא בית המשפט העליון נבחר לתפקידו על בסיס "עקרון הסניוריטי", שאיננו נהוג במדינות אחרות, הקובע שהוותיק מקרב השופטים יתמנה אוטומטית לנשיא. בניגוד לאמרה שגורה, לא מדויק לומר שמדובר בעקרון "שאיננו מעוגן בחוק", אלא יש לומר שזהו נוהג המנוגד לדין. בכל אתר אחר של המשפט המנהלי מובן מאליו שוועדת בחירה חייבת לשקול שיקול ענייני של התאמת ממלא התפקיד למשרה, ולא לכבד הסדרים של ועדי עובדים, חלוקת שלל בין קבוצות אינטרס וכד'. בתי המשפט בישראל לא היו מהססים לפסול החלטה הנובעת מ"נוהג" כזה, המאיין את שיקול הדעת הענייני, בכל דירקטוריון או וועדת מינויים אחרת. ולאחר שמונה באופן זה, מתעקש הנשיא עמית, כמו קודמיו בתפקיד, להקצות תיקים להרכבים השונים על פי שיקול דעתו, ללא הנמקה שקופה, באופן המעורר חשש טבעי למניפולציה שתשפיע על תוצאות ההליכים. אין כל קושי לחלק את התיקים להרכבים באופן אקראי ללא מגע יד אדם, כפי שנעשה בבתי המשפט הפדרליים בארה"ב ובמקומות רבים אחרים, אולם הנשיא מתנגד למיסוד ערבויות מוסדיות לניקיון ההליך. הוא תובע, באמתלה של "יעילות", שנסתפק בסברה (שאין לנו סיבה לפקפק בה אך גם לא דרך לאמת אותה), שהוא אדם ישר שאיננו מתעניין בתוצאות ההליך בשעה שהוא מבצע את תפקידו המנהלי. גם ההוכחה הסטטיסטית המובהקת, שסיפקו פרופ' יונתן גבעתי ואחרים, כי ההקצאה להרכבים בבית המשפט העליון איננה אקראית, לא הצליחה להביא לשינוי המצב.
לא חסרים תירוצים לשררה. הם מוכרים לנו משיטות המשטר הבלתי-דמוקרטיות לדורותיהן: המלך הנאור או הגנרל האציל יגנו עלינו מפני הפוליטיקאים המושחתים, יש להיזהר משלטון האספסוף שאיננו יודע מה טובתו האמיתית
לא חסרים תירוצים לשררה. הם מוכרים לנו משיטות המשטר הבלתי-דמוקרטיות לדורותיהן: המלך הנאור או הגנרל האציל יגנו עלינו מפני הפוליטיקאים המושחתים, יש להיזהר משלטון האספסוף שאיננו יודע מה טובתו האמיתית, וגם גיוס החרדים, כמובן, כי הרי נשבענו אמונים לברית המשרתים. אין לשעות לתירוצים הללו. יש לייסד דמוקרטיה כפשוטה: כמו אלו שבארה״ב, קנדה, צרפת, בריטניה, גרמניה וכו׳ - כל השיטות האלה טובות, אך שלנו רחוקה מהן.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.