מקפלים את הדגלים

המפלגות שרצו לבחירות על דגל "השוויון בנטל", שהבטיחו לבוחריהן שמילה זו מילה ו"נביא סוף למדינה החרדית", מוכנות כעת לחתום על אמנת שתיקה ממושכת

אריה ארליך|

ימים מופלאים עוברים על הנציגות החרדית. אחרי ארבע שנים של השמצות ודמוניזציה - דווקא המחנה שעמד בראש החץ של ההתנגדות לחרדים יוצא מגדרו לחבק וללטף, ואף לדבר על "ההזדמנות ההיסטורית" להתפייס עם הציבור החרדי ולצרף אותו אל חיקה החמים של הישראליות הנכונה.

המחירים שמציע גוש השינוי בשיחות הסגורות עם נציגי יהדות התורה - הם נדיבים ומופלגים. ממש נופת צופים. יש מוכנות כמעט לקפל את דגל הגיוס בתמורה לשבעת המנדטים של יהדות התורה. אלא שבין ההתחייבות לחקיקה בפועל עומדים בג"ץ (מילא הנשיא עמית והשופטת ברק-ארז; האם אתם רואים את נעם סולברג מתפרק מזעמו הקדוש על החרדים כדי לעבוד בשירותיו של גוש השינוי?). ויש עוד גורם שעומד בדרך למימוש החלום: ש"ס, שלא תמהר לפרק את הברית הימנית ולאבד סופית את שאריות הסיכוי להחזיר תומכים מסורתיים הביתה.

בשבוע ראשון לתקופת המנדט, גדי איזנקוט גילה מה שכל סופר מנדטים ידע מהרגע הראשון להיוודע תוצאות האמת: אין לו 61. יש לו 48 חברי כנסת ציוניים, ו-19 קולות מהמפלגות הערביות שרוב מרכיבי הגוש (מלבד יאיר גולן ויאיר לפיד) לא מוכנים לבנות עליהם ממשלה שעשויה להוביל להתרסקותם בבחירות הבאות - וליברמן אחד שקבר את היוזמה קבורת חמור עוד בטרם נולדה: הוא לא יישען על המשותפת ורע"מ, אפילו לא בהימנעות.

וכך נולדה ההמצאה החדשה של השבוע שעבר: תוכנית ההקפאה. בשיחות החשאיות עם נציגי יהדות התורה הודיעו גורמים בגוש השינוי על התחייבות אפשרית ליהדות התורה שלפיה מיד לאחר השבעת הממשלה תוקפא לשנה האכיפה נגד בחורי הישיבות - בלי מעצרי עריקים, בלי גיוס - עד שייוולד "חוק מוסכם ברוח מתווה ליברמן מ-2018".

שימו לב מה קרה כאן: המפלגות שרצו לבחירות על דגל "השוויון בנטל", שהבטיחו לבוחריהן שמילה זו מילה ו"נביא סוף למדינה החרדית", מוכנות לחתום על אמנת שתיקה ממושכת עוד לפני שהושבעו. אם זה לא קיפול דגלים, מהו קיפול דגלים?

האם ליברמן זורה חול בעיני החרדים במטרה לפתות אותם להשתחרר מנתניהו, או שהחרדים הם אלה שעובדים בעצם עליו

וקחו את ליברמן. האיש עם המריצה שבנה קריירה שלמה על המאבק הנחוש בחרדים, היה הראשון להודיע שהוא מוכן להתפשר. הוא אדריכל הברית המתחדשת. החרדים ביתנו. בראייה חרדית זה נשמע כמו חזון אוטופי. הציבור החרדי נמצא עם הגב לקיר, בחורי ישיבות נעצרים בהמוניהם, יש תחושת מחנק שיכולה לכאורה לשמש טריגר להשתחררות מזרועות נתניהו. כל מי שמוכן להמציא פתרון - גם אם יהיו אלה אחמד טיבי או גלעד קריב - יימצאו בציבור החרדי מי שיהיו מוכנים להקשיב לו. העניין הוא שהפשרה הזו אינה עומדת לא במבחן המשפט ולא במבחן המתמטיקה.

בג"ץ כבר פסל הקפאה כזו פעם אחת: בספטמבר הפיל את חוק ההקפאה שהעבירה הקואליציה היוצאת, בנימוק של אפליה על בסיס מגזרי. החוק שניסתה הקואליציה היוצאת להעביר היה מפליג מאוד מבחינת מכסות הגיוס שיספקו החרדים, ואף על פי כן הוא נתקל בהתנגדות משפטית עזה. מישהו מעלה בדעתו שלפתע יקרסו כל המחסומים ותיסלל הדרך לחוק חלומי? במילים אחרות: כדי לקבל את החרדים בממשלה צריך חוק, וכדי להעביר חוק צריך קודם את החרדים. מנהיגי "אגודת ישראל" דורשים בפועל התחייבות בכתב של כל 48 חברי הכנסת של הגוש, ועוד סעיף התגברות מעל בג"ץ. לא בטוח שיש בגוש השינוי ארבע מפלגות שיחתמו על זה.

האם מדובר בתרגיל? ואם כן - של מי התרגיל? האם ליברמן זורה חול בעיני החרדים במטרה לפתות אותם להשתחרר מנתניהו, או שהחרדים הם אלה שעובדים על איווט במטרה להוציא את האוויר מהבלון של קמפיין ההשתמטות? ובכן, המסלול של ממשלת שינוי עם החרדים תקוע במבוי סתום - משפטי ופוליטי. המסלול החלופי של ממשלת מיעוט בקולות רע"מ והמשותפת נחסם על ידי ליברמן. נשארו שתי אפשרויות בלבד: ממשלת אחדות רחבה, שבה כולם יערכו התרת נדרים קולקטיבית, או סבב בחירות נוסף שאיש לא יודה שהוא רוצה אבל כולם מתכוננים אליו. כל שאר המתווים, ההקפאות והסולמות - הם אוויר תקשורתי חם. ובירושלים, כידוע, צפוי חורף קר מאוד.