התפרצות קיקאי-אקהויה ביפן הפרהיסטורית: באזורים מסוימים האוכלוסייה קרסה, ובאחרים היא דווקא גדלה
מחקר חדש על התפרצות קיקאי-אקהויה, שהתרחשה לפני כ-7,300 שנה ליד דרום יפן, מראה שהאסון לא הוביל לקריסה כוללת וגם לא להמשכיות פשוטה: באזורים מסוימים האוכלוסייה הצטמצמה, ובאחרים, בהם צפון האי קיושו, היא דווקא גדלה.
אסון שפרץ מקרקעית הים
התפרצות קיקאי-אקהויה, שאירעה לפני כ-7,300 שנה, היא אחד האסונות הוולקניים הקשים ביותר שידע כדור הארץ. מחקר בינלאומי בהובלת אוניברסיטת לונד בשוודיה בדק כיצד השפיעה ההתפרצות על האוכלוסייה ביפן הפרהיסטורית. המחקר פורסם בכתב העת Science Advances.
באותה תקופה חיו ביפן קהילות של ציידים-לקטים מתרבות ג'ומון. "ההתפרצות הזאת ודאי הייתה הרסנית. היא פרצה מקרקעית הים כמעט בלי אזהרה", אומר פרופ' פיטר ג'ורדן, ארכאולוג מאוניברסיטת לונד והחוקר הבכיר במחקר.
ההתפרצות גרמה לרעידות אדמה חזקות ולגלי צונאמי עצומים. היא כיסתה את היבשה בשכבות אפר בעובי של מטרים.
לא קריסה מוחלטת ולא המשכיות
במשך עשרות שנים התווכחו ארכאולוגים על השפעות ההתפרצות. לפי גישה אחת, החיים האנושיים קרסו לחלוטין באזורים הקרובים למוקד. לפי גישה אחרת, חלק מהאוכלוסיות המקומיות שרדו, אפילו במרחק קטן יחסית מההתפרצות.
החוקרים הגיעו למסקנה ששתי הגישות פשטניות מדי. האוכלוסייה אכן ירדה, משום שמערכות אקולוגיות נפגעו וחלק מהאזורים הפכו לבלתי ראויים למגורים. אבל בני האדם גם הסתגלו, ובמקומות מסוימים האוכלוסייה גדלה אחרי ההתפרצות.
"האסון גרם לאובדן חיים רב", אומר פרופ' אנריקו קרמה מאוניברסיטת קיימברידג', המחבר הראשי של המאמר. לדבריו, השורדים "היגרו, יצרו קשרים חברתיים חדשים ופיתחו סוגים חדשים של כלכלה". בסופו של דבר הם התאוששו בתנאים החדשים שנוצרו.
לדברי פרופ' ג'ורדן, המחקר מראה עד כמה ההשלכות של אסון גדול יכולות להיות בלתי צפויות ומורכבות.
ארבעה דפוסים שונים
החוקרים זיהו ארבעה דפוסים שונים של שינוי באוכלוסייה, לפי אזורים.
בדרום קיושו, האי הדרומי מבין האיים הגדולים של יפן, האוכלוסייה הצטמצמה עוד לפני ההתפרצות. האסון פגע באזור דליל באוכלוסייה, שרק קבוצות ניידות מאוד ביקרו בו.
בצפון קיושו האוכלוסייה המשיכה לגדול לאורך האסון ואחריו, למרות נזק מתמשך למערכות האקולוגיות. לפי החוקרים, ייתכן שהגידול משקף "פליטים" שעזבו את האזורים שנפגעו קשה יותר.
שורדים מאזורי הפנים של היבשה עברו ככל הנראה אל החופים הצפוניים. שם התאוששו המערכות האקולוגיות הימיות במהירות. ייתכן שהגידול באוכלוסייה באזורים האלה נבע גם מאסטרטגיות חדשות, שניצלו את שפע המשאבים שבים.
באזורים מרוחקים של יפן, שבהם האוכלוסייה גדלה לפני ההתפרצות, היא נעצרה או ירדה אחריה. החוקרים מציעים כמה סיבות אפשריות: שינוי אקלים קצר טווח שנגרם מההתפרצות, שחיקת שיניים נרחבת אצל צבאים וחזירי בר שאנשי ג'ומון נשענו עליהם, אולי בגלל רעייה בשטחים מכוסי אפר, והשפעות נוספות של ההתפרצות על הבריאות ועל רווחת האנשים.
לשורדים יש תמיד אפשרויות בחירה
פרופ' ג'ורדן אומר שהמחקר מעמיק את ההבנה של הדרכים שבהן תרבויות מתמודדות עם זעזועים פתאומיים. "גם במצבים הבלתי אפשריים ביותר, לשורדים ולקהילות יש אפשרויות בחירה, מוגבלות ככל שיהיו", הוא אומר. לדבריו, אנשים מסתגלים, משתפים פעולה ובונים רשתות חברתיות חדשות.
שאלות ותשובות
מתי התרחשה התפרצות קיקאי-אקהויה?
לפני כ-7,300 שנה. ההתפרצות החלה בקרקעית הים ליד דרום יפן, גרמה לרעידות אדמה ולגלי צונאמי, וכיסתה את היבשה באפר בעובי של מטרים.
מי חי ביפן בזמן ההתפרצות?
קהילות של ציידים-לקטים מתרבות ג'ומון. הם נשענו בין השאר על ציד צבאים וחזירי בר.
האם כל תושבי יפן נפגעו באותה מידה?
לא. החוקרים מצאו ארבעה דפוסים שונים. באזורים מסוימים האוכלוסייה ירדה או נעצרה, ובאחרים, כמו צפון קיושו וחלק מהחופים הצפוניים, היא גדלה.
למה האוכלוסייה בצפון קיושו גדלה?
לפי החוקרים, ייתכן שהגידול נבע מ"פליטים" שעזבו את האזורים שנפגעו קשה יותר ועברו צפונה.
המאמר המדעי
Divergent Demographic Responses to the Kikai-Akahoya Volcanic Catastrophe in Mid-Holocene Japan, Science Advances, 2026.
עוד בנושא באתר הידען
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.