"מכה אנושה" להסברה הישראלית, ואז עוד אחת. ואז עוד ועוד ועוד

ניפוץ האנדרטה בכפר הפלסטיני הוא רק האחרון בשורת אירועים שעוררו סערה בעולם: מהעימות עם ביידן והקריאה "למחוק את חווארה", דרך "אטום על עזה", החזרה לרצועה והר הבית - ועד הצעדים ביו"ש. האמירות ששימשו את התביעה בהאג, הסנקציות על שרים והגינויים החוזרים. וגם: היחס לישראל שהידרדר לשפל

ניפוץ האנדרטה היום (שלישי) בכפר הפלסטיני מאדמא בידי ח"כ צבי סוכות הוא רק האירוע האחרון בשורה ארוכה של התבטאויות, פעולות והחלטות של נבחרי ציבור בקואליציה הנוכחית שהפכו מאז הקמת הממשלה לסערות מדיניות והסברתיות ברחבי העולם. סוכות נכנס לכפר במסגרת סיור שאובטח בידי צה"ל ומג"ב, נטל חלק בהרס האנדרטה - ולפי צה"ל עשה זאת בניגוד למתווה שתואם איתו.

בצה"ל הגיבו בחריפות, ומסרו כי סוכות ואנשיו פעלו "באופן שקרי ומניפולטיבי", ניצלו את אבטחת הכוחות, גרמו להסטת חיילים ממשימות מבצעיות ואף לכך שהם "סוכנו שלא לצורך". סוכות טען מנגד כי דרש מהצבא להסיר אנדרטאות שמנציחות מחבלים, ומשלא נעשה הדבר - החליט לפעול בעצמו. ובינתיים, התיעוד של סוכות ממשיך לעורר הדים ברחבי העולם, ולגרום גם לנזק מדיני. "זה מסמר בארון הקבורה של הלגיטימיות הישראלית ביהודה ושומרון", מסרו במשרד החוץ.

הפטיש של סוכות מצטרף לכרוניקה שכבר כוללת "מחיקת" כפר פלסטיני, מפה שכללה את ירדן בשטח ישראל, דיבור על פצצת אטום בעזה, "הגירה מרצון" וחידוש ההתיישבות ברצועה, שינוי הסטטוס-קוו בהר הבית, האפשרות ש"צודק ומוסרי" להרעיב שני מיליון עזתים - ובהמשך גם סנקציות אישיות על שרים מכהנים. קשה, וגם לא נכון, לייחס את מצבה המדיני של ישראל רק לאמירות האלה. המלחמה הארוכה בעזה, מספר ההרוגים, ההרס ברצועה והמשבר ההומניטרי הם גורמים מרכזיים גם כן. אבל פעם אחר פעם מצאה עצמה ישראל מסבירה לעולם כי הדברים שאמר שר בכיר אינם מדיניותה - לעיתים אחרי שכבר הפכו לכותרות בעולם, ולעיתים אף לחומר שהוצג נגדה בבית הדין הבינלאומי בהאג.

המשבר החריג עם בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל החל עוד לפני טבח 7 באוקטובר. המהפכה המשפטית שקידמה הממשלה בראשית 2023 הפכה במהירות מסוגיה ישראלית פנימית למחלוקת בינלאומית. נשיא ארה"ב דאז ג'ו ביידן התייחס אליה במילים חריפות ויוצאות דופן ביחסים בין המדינות: "כמו הרבה תומכים אדוקים של ישראל - אני מאוד מודאג. היא לא יכולה להמשיך בדרך הזו". ביידן הוסיף כי אינו מתכוון להזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו לבית הלבן בעתיד הקרוב וקרא להשגת פשרה רחבה. נתניהו השיב כי ישראל אינה מקבלת החלטות על בסיס "לחצים חיצוניים".

המתיחות סביב המהפכה המשפטית לא הייתה רק סמלית. חברי קונגרס אמריקנים קראו לביידן להשתמש בכלים העומדים לרשותו כדי למנוע פגיעה במערכת המשפט, והסוגיה הפכה לנושא קבוע בשיחות בין בכירים ישראלים לאמריקנים. עוד לפני המלחמה נוצרה מציאות שבה ממשלת ישראל מצאה עצמה בעימות גלוי עם הממשל האמריקני בשאלה הנוגעת לאופייה הדמוקרטי של המדינה.

עוד לפני שהמשבר סביב המהפכה שכך, הגיעה אמירה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. לאחר פיגוע שבו נרצחו האחים הלל ויגל יניב ופרעות המתנחלים בחווארה, אמר סמוטריץ': "אני חושב שאת הכפר חווארה צריך למחוק. אני חושב שמדינת ישראל צריכה לעשות את זה". הוא הבהיר כי אינו מתכוון שאזרחים צריכים לפעול כך - אבל הנזק כבר נעשה.

כעבור פחות משלושה שבועות יצר סמוטריץ' סערה נוספת. בנאום בפריז הכריז כי "אין דבר כזה עם פלסטיני" וכי מדובר ב"המצאה בת פחות מ-100 שנה". הבעיה המדינית הוכפלה בשל המפה שעל דוכן הנואמים, שבה הופיעה "ארץ ישראל השלמה" באופן שכלל גם את שטחה של ירדן - מדינה שעמה יש לישראל הסכם שלום.

בעמאן הגיבו בזעם. שגריר ישראל זומן לשיחת מחאה, האיחוד האירופי דרש מממשלת ישראל להתנער מהדברים, וישראל נאלצה להבהיר רשמית כי היא מכירה בשלמותה הטריטוריאלית של ירדן ומחויבת להסכם השלום. ראש המל"ל דאז צחי הנגבי שוחח עם שר החוץ הירדני בניסיון להרגיע את המשבר.

באותו חודש אישרה הכנסת תיקון לחוק ההתנתקות שאפשר מחדש נוכחות ישראלית בשטחים שפונו בצפון השומרון. בוושינגטון ראו בכך צעד כה חריג עד ששגריר ישראל מייק הרצוג זומן למחלקת המדינה - אירוע שלא קרה במשך כ-13 שנה. בכיר אמריקני אמר כי מדובר ב"שערורייה", ומחלקת המדינה הביעה "דאגה עמוקה".

באוגוסט 2023 סיפק השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר סערה משלו. "הזכות שלי, של אשתי ושל הילדים שלי להסתובב ביהודה ושומרון יותר חשובה מזכות התנועה של הערבים", אמר. גורמים מדיניים הגדירו אז את הדברים כ"מגה-פיגוע הסברתי", והזהירו כי הם מעניקים למי שמאשימים את ישראל באפרטהייד "ראיית זהב".

הבית הלבן והאיחוד האירופי גינו בחריפות את הדברים. דובר במחלקת המדינה האמריקנית אמר כי "אנו מגנים כל רטוריקה גזענית, שכן מסרים כאלה מזיקים במיוחד כשהם מועצמים על ידי בעלי תפקידים מנהיגותיים ואינם עולים בקנה אחד עם קידום כיבוד זכויות האדם לכולם. הנשיא ביידן והמזכיר בלינקן היו ברורים שגם לישראלים וגם לפלסטינים מגיע ליהנות מאמצעים שווים של חופש וביטחון".

בנובמבר 2023 נשאל שר המורשת עמיחי אליהו אם אחת האפשרויות היא הטלת פצצת אטום על רצועת עזה. "זו דרך אחת", השיב. נתניהו מיהר להתנער מדבריו, אבל האמירה כבר עשתה את דרכה ברחבי העולם. הנזק התברר ביתר שאת כאשר דרום אפריקה הגישה את תביעתה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בטענה לרצח עם.

בכתב התביעה הוקדש פרק שלם להתבטאויות של ישראלים בניסיון להוכיח "כוונה" - ובין היתר נכללה בו אמירתו של אליהו. לצד הדברים הוצגו גם ציטוטים של חברי קואליציה, בהם ניסים ואטורי, וסיסמאות כמו "אין בלתי מעורבים". ישראל דחתה את טענת רצח העם וטענה כי הציטוטים הוצאו מהקשרם וכי מדיניותה נקבעת בקבינט ולא בהתבטאויות פרטיות. גם ארה"ב ובריטניה דחו אז את טענת הג'נוסייד.

עצם העובדה שהאמירות הפכו לחומר משפטי גרמה לנתניהו לפנות לשריו ערב הדיון ולבקש מהם במפורש "לשקול התבטאויות ומילים", ובעיקר לקראת הדיון בהאג.

בינואר 2024 כבר לא היה מדובר רק באמירות בודדות. עשרה שרים בממשלה השתתפו ב"כנס הניצחון" שקרא לחידוש ההתיישבות היהודית ברצועת עזה ובצפון השומרון. שרים וחברי כנסת חתמו על "אמנת הניצחון וחידוש ההתיישבות", ובקהל הונף שלט "רק טרנספר יביא שלום". בן גביר, שרקד עם המשתתפים, אמר כי יש "לעודד מרצון שילכו מכאן".

האירוע היה מנוגד גם לעמדה הפומבית שהציג נתניהו, שלפיה חזרה להתיישבות בעזה אינה יעד ריאלי, והוסיף קושי להסברים הישראליים שלפיהם מטרת המלחמה היא פירוק חמאס - ולא כיבוש קבוע של הרצועה או גירוש האוכלוסייה.

הר הבית הפך לאורך הקדנציה למקור כמעט קבוע של חיכוך. כבר בתחילת 2023 עוררה עלייתו של בן גביר למתחם גינויים מירדן, מצרים וסעודיה. בירדן הגדירו את המהלך "צעד פרובוקטיבי" ו"הסלמה מסוכנת". באוגוסט 2024 החריף האירוע. בן גביר עלה להר הבית ואמר כי מדיניותו היא לאפשר תפילת יהודים במקום, בשעה שלשכת ראש הממשלה ניסתה להבהיר כי לא חל שינוי בסטטוס-קוו. ארה"ב אמרה כי כל פעולה חד-צדדית המסכנת את ההסדר הקיים "אינה מתקבלת על הדעת"; צרפת הגדירה את המהלך "פרובוקציה חדשה ובלתי מתקבלת על הדעת"; והאיחוד האירופי הצטרף לגינויים.

באוגוסט 2024 שוב היה זה סמוטריץ'. בכנס קטיף אמר כי העולם אינו מאפשר לישראל "להמית ברעב שני מיליון אזרחים", והוסיף: "למרות שזה אולי צודק ומוסרי עד שלא מחזירים את החטופים שלנו". המשפט הפך מיד לכותרת בינלאומית. CNN הדגישה כי הרעבה מכוונת של אוכלוסייה אזרחית נחשבת פשע מלחמה; חברת קונגרס יהודייה-דמוקרטית כינתה את האמירה "חולנית"; ואפילו חסן נסראללה ציטט את השר הישראלי בנאומו.

בעקבות התבטאויות של סמוטריץ' ובן גביר קרא שר החוץ של האיחוד האירופי דאז ג'וזפ בורל לקדם נגדם סנקציות. "בזמן שהעולם דוחף להפסקת אש בעזה, בן גביר קורא לצמצם העברת דלק וסיוע לאזרחים. כמו ההצהרות המרושעות של סמוטריץ', זו הסתה לפשעי מלחמה", צייץ בורל בחשבון ה-X שלו. "אני קורא לממשלת ישראל להתנער באופן חד-משמעי מההסתות הללו לביצוע פשעי מלחמה, ולעסוק בתום לב במשא ומתן להפסקת אש מיידית בתיווך ארה"ב, קטאר ומצרים".

במקביל למלחמה קידם סמוטריץ', בתפקידו כשר במשרד הביטחון, שינוי משמעותי במדיניות ישראל ביהודה ושומרון. ביוני 2024 אישר הקבינט הסדרה של חמישה מאחזים, לצד בנייה נוספת בהתנחלויות וסנקציות נגד בכירים ברשות הפלסטינית. סמוטריץ' הציג בעצמו את ההחלטה כתגובה לחמש מדינות שהכירו במדינה פלסטינית: "כל מדינה שתכיר חד-צדדית במדינה פלסטינית – נקים על שמה יישוב". מערכת הביטחון התנגדה לחלק מהצעדים והזהירה מפני הסלמה וערעור הרשות.

בהמשך קידם סמוטריץ' שורת מהלכים להעמקת הסיפוח ביו"ש: הרחבת ההתנחלויות, שינויים בסמכויות המינהל האזרחי, הכרזה על אדמות מדינה ואכיפה מוגברת נגד בנייה פלסטינית. בפברואר השנה עוררו החלטות קבינט נוספות גינוי משותף מצד שמונה מדינות, ובהן מצרים, ירדן, סעודיה ואיחוד האמירויות, שהגדירו אותן "הסלמה חסרת תקדים" וניסיון לכפות ריבונות ישראלית. גם בבית הלבן הבהירו כי הנשיא טראמפ אינו תומך בסיפוח.

באוקטובר 2024 אישרה הכנסת ברוב גדול חוק נגד אונר"א, לאחר שהתברר כי עובדים בסוכנות נחשדו בהשתתפות בטבח 7 באוקטובר ושישראל טענה לקשרים נרחבים בין הסוכנות לחמאס. החוק להפסקת פעילות אונר"א בישראל עבר ברוב 92 מול 10, למרות ההתנגדות האמריקנית. יש לציין שלא היה מדובר במהלך קואליציוני בלבד - אלא כזה שנעשה בתמיכה של חברי אופוזיציה.

אבל בזירה המדינית המחיר היה מיידי. שרי החוץ של קנדה, אוסטרליה, צרפת, גרמניה, יפן, דרום קוריאה ובריטניה קראו עוד לפני ההצבעה לעצור את החקיקה. אחרי אישורה הגיעו גינויים ממזכ"ל האו"ם וממדינות אירופיות, שהזהירו מפגיעה בהעברת הסיוע ההומניטרי. בבריטניה אף בחנו את השלכות החקיקה על אישורי יצוא נשק נוספים לישראל.

כמעט שנתיים אחרי שאושר החוק החל היום פינוי המתחם של הארגון בכפר עקב שבירושלים. השר בן גביר הגיע בעצמו למקום, ושוב גרם לביקורת בינלאומית על ישראל בסרטון שפרסם משם - אך לאותו ביקור וסרטון, קדמה בקשה מראש הממשלה בנימין נתניהו: אל תגיע.

ביוני אשתקד נחצה קו חדש ביחסי ישראל עם המערב. בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ונורבגיה הטילו סנקציות אישיות על סמוטריץ' ובן גביר. חמש המדינות הסבירו את המהלך ב"הסתה לאלימות נגד פלסטינים" ובהפרות חמורות של זכויותיהם. במסגרת הצעדים נאסרה כניסת השניים למדינות והוטלו מגבלות פיננסיות.

ממשל טראמפ דווקא התייצב לצד ישראל. מזכיר המדינה מרקו רוביו דרש לבטל את הסנקציות, וטען שהן אינן מסייעות למאמצים להחזיר את החטופים ולסיים את המלחמה. מעבר למשמעות המעשית המוגבלת עבור שני השרים, לעצם העובדה שמדינות מערביות מטילות סנקציות על שרים מכהנים יש משמעות סמלית קשה ופגיעה בדימויה של ישראל.

ביוני השנה הצטרפה צרפת למהלך והודיעה כי סמוטריץ' לא יורשה להיכנס לשטחה, במסגרת סנקציות רחבות יותר נגד גורמים הקשורים לאלימות ביהודה ושומרון.

האירוע הגיע בשעה שבה נורמליזציה עם סעודיה עדיין נחשבת ליעד אסטרטגי מרכזי של ישראל ושל ממשל טראמפ - והמחיש כיצד משפט של שר בכיר יכול לייצר בתוך שעות משבר דווקא מול המדינה הערבית שעמה ישראל רוצה יותר מכל לפרוץ דרך מדינית.

השבועות האחרונים סיפקו דוגמה נוספת, הפעם לא באמצעות משפט בלבד אלא באמצעות מדיניות. קידום מכרז לכ-1,200 יחידות דיור באזור E1 שבין ירושלים למעלה אדומים עורר גינויים מצד שש מדינות אירופיות מרכזיות ודיונים על צעדים נוספים נגד ישראל.

סמוטריץ' אמר בעבר על המהלך כי "הרעיון של מדינה פלסטינית נמחק". דיפלומט אירופי אמר כי בנייה במקום נתפסת באירופה כפגיעה קשה באפשרות למדינה פלסטינית, והזהיר כי היא עשויה להצדיק שינוי משמעותי במדיניות האירופית כלפי ישראל. גרמניה, צרפת, בריטניה ואיטליה דנו בתגובה משותפת, ובבריטניה נשקלו סנקציות נוספות.

במאי השנה הגיעה אולי אחת הדוגמאות הברורות ביותר לנזק הסברתי שנוצר לא כתוצאה מדיווח זר או פרשנות - אלא מסרטון ששר ישראלי הפיץ בעצמו. לאחר ההשתלטות על המשט לעזה הגיע בן גביר למקום שבו הוחזקו הפעילים בנמל אשדוד. הוא תועד מול פעילים זרים כשהם אזוקים ופניהם לרצפה, הטיח בהם דברים - ולאחר מכן הפיץ בעצמו את הסרטון עם המסר "נגמרה הקייטנה". שר החוץ גדעון סער יצא נגדו בפומבי: "מופע מחפיר, גרמת נזק"; "אתה לא הפנים של ישראל".

בתוך שעות הפך הסרטון לכותרת ברחבי העולם. 24 מדינות גינו את ישראל, שגרירים ישראלים זומנו לשיחות נזיפה, ו"לה מונד", BBC, CNN, NBC, "הגרדיאן" וכלי תקשורת אירופיים נוספים הבליטו את הסרטון. הפרשה התרחבה כשפעילים ששוחררו טענו כי הוכו ועברו התעללות ותקיפות מיניות במעצר - טענות ששב"ס וישראל הכחישו. איטליה הודיעה כי הטענות ייחקרו, גרמניה דרשה הבהרות לגבי אזרחים שנפצעו. בעקבות הסרטון הודיעה גם צרפת כי בן גביר לא יורשה להיכנס לשטחה.

אי אפשר למדוד כמה נקודות בסקר עלתה לישראל כל אמירה של שר. למעשה, הסקרים עצמם מלמדים שהמלחמה בעזה היא גורם מרכזי בהרעה ביחס כלפיה. אבל קשה להתעלם מהתוצאה המצטברת.

בפברואר השנה פרסם גאלופ נתון חסר תקדים: לראשונה מאז 2001 יותר אמריקנים הביעו אמפתיה לפלסטינים מאשר לישראלים - 41% לעומת 36%. רק שנה קודם לכן עמד הפער על 46% לישראל מול 33% לפלסטינים. 57% מהאמריקנים תמכו בהקמת מדינה פלסטינית.

קשה למדוד עד כמה הציבור בעולם מגבש את דעתו על ישראל בגלל מעשיהם ואמירותיהם של בן גביר, סמוטריץ', אליהו או סוכות; אלא שבזמן שישראל משקיע הון מדיני וכספי בניסיון לשכנע שהיא פועלת מתוך הכרח ביטחוני, כל אמירה על הרעבה, טרנספר, מחיקת עזה או חזרה להתיישבות בה פועלת בדיוק בכיוון ההפוך.