רוני - תחנות דייגו בארגנטינה

הרגעים הקטנים האלה בחיים בהם המרחק בין ישראל לארגנטינה הוא אלפי קילומטרים, וברגע אחד הלב מרגיש כאילו לא עבר אפילו מטר אחד

איל אשל|

היום הגענו כולנו, אני, שרון והילדים, לכאן, לעיר קורדובה שבארגנטינה, במסגרת פרויקט העוז של הסוכנות היהודית וקרן היסוד. הגענו לכאן בגלל רוני.

הגענו לכאן לזכרן של כל הבנות שהיו שם באותו בוקר ארור של 7 באוקטובר. תצפיתניות, סמב"ציות. חיילות צעירות שישבו בחמ"ל, הביטו במסכים, התריעו, זיהו, דיווחו ועשו את העבודה שלשמה הן היו שם.

היום, בקורדובה, אנחנו עושים משהו שמרגש אותי עד עמקי הנשמה. היום ייפתח כאן חמ"ל תצפיות אמיתי.

לא אנדרטה. לא שלט. לא חדר זיכרון. חמ"ל חי ונושם עם מסכים. עם אנשים בשביל אנשים...

מסכים. מצלמות. מערכות תצפית, ותצפיתניות שישבו כאן, יביטו במסכים, יזהו אירועים ויתריעו בזמן אמת, כדי לשמור על הקהילה היהודית הגדולה והיקרה שחיה כאן.

מהיום, החמ"ל הזה יישא את שמה של רוני שלנו, חמ"ל רוני אשל, קורדובה, ארגנטינה.

רוני, הבת הבכורה שלי. רוני שלא זכתה להגיע לכאן.

רוני שהייתה אמורה להמשיך לחיות, לטייל, לאהוב, לצחוק, לבשל, לשמוע טיילור סוויפט, לשבת עם חברות, להקים משפחה ולגדל ילדים.

רוני שהייתה מתנה, ילדה בת 19 ו-7 חודשים בלבד. רוני שישבה בחמ"ל בנחל עוז והייתה אחת מ"העיניים של המדינה".

רוני מילאה אותי בגאווה בחייה וממשיכה כך גם היום עם החיוך הגדול שלה גם כאן בקורדובה, ארגנטינה.

היום, באופן כמעט בלתי נתפס, העיניים שלה ממשיכות להביט.

לא מנחל עוז. מקורדובה, ארגנטינה.

אני עומד כאן כאבא של רוני, אלפי קילומטרים מהבית, ומרגיש שהלב שלי עושה מסע שלא ביקשתי לעשות מעולם.

אני לוקח איתי את רוני מישראל עד לארגנטינה.

את החיוך שלה. את האומץ שלה. את הסיפור שלה. את האחריות שהיתה וכפי שלא תאפשר לנו לשכוח.

יש כאן גם סמליות גדולה בשם דייגו, שם שמקבל היום משמעות חדשה עבורנו.

דייגו ימשיך לשמור כאן על יהודי קורדובה, במקום שבו אנחנו מקווים שהשמירה תהיה טובה יותר, דרוכה יותר, ובעיקר כזו שלא תאפשר לאסון שאנחנו מכירים כל כך מקרוב לחזור על עצמו.

רוני מסתכלת מלמעלה ומחייכת את החיוך שלה כאומרת, אבא ואמא, אתם עושים טוב גם היום לאנשים אחרים.

זו המשמעות הגדולה ביותר של פרויקט העוז.

לקחת את הכאב שהשארנו מאחור בישראל ולהפוך אותו לעשייה. לקחת את הזיכרון ולהפוך אותו להגנה. לקחת את השמות של הבנות שלנו, ולהפוך אותם למשימה. רוני לא תוכל לשבת עוד מול המסכים. בזכות הפרויקט הזה של הסוכנות היהודית וקרן היסוד, בנות אחרות ישבו מול מסכים. הן יסתכלו, יזהו, יתריעו ויעשו הכול כדי להגן על אנשים.

וכאן, מתבצע התיקון הקטן שאנחנו יכולים לעשות בעולם שהשתנה עבורנו בשבעה באוקטובר.

היום, בקורדובה, אני לא רק אבא שמגיע לטקס לזכר הבת שלו. אני אבא שמביא איתו את רוני, ומבקש ממנה, גם אם רק בלב, רוני שלי, תמשיכי לשמור.

את אולי אינך כאן בגופך, היום, בפעם הראשונה, העיניים שלך ממשיכות לראות. החיוך שלך ממשיך להאיר דרך עוד ועוד אנשים. תעשו הכול עם חיוך, אמרת לנו, והכול יהיה קל יותר.

היום אנחנו כאן וקצת מחייכים, מנסים רוני, בזכותך. בשבילך. בשביל כל מי שצריך שמישהו ישמור עליו.