ממשיך השושלת

   עם סבא שהוא אגדת הפועל ת"א ואבא שהוא שחקן עבר ומאמן בני הרצליה, היה ברור שעומרי אורלנד יהפוך לכדורסלן † בגיל 17, אחרי שקפץ למים הקרים של קבוצת בוגרים בלאומית, הוא מדבר על הטיפים מבארי ליבוביץ' והרצון לעשות תיקון משפחתי: "אבא שלי ווינר אבל לא לקח אליפות. אני אתקן את זה"

במשך כל הראיון עם עומרי אורלנד בלט דבר אחד: הגארד המוכשר חולם בגדול, אבל יודע היטב את מקומו ברגע זה בקריירה. גם כשאתה בנו של שחקן העבר ומאמן בני הרצליה בהווה, יהוא, והנכד של אגדת הפועל ת"א ונבחרת ישראל, בארי לייבוביץ', שום דבר לא מובטח לך.

ככה בדיוק נראית גם ההחלטה שלו לחתום באליצור נתניה, שנשרה אשתקד לליגה הלאומית. כבר בגילו הצעיר (17) הוא הבין: שרשרת המזון בדמות דקות משחק מחולקת בין השחקנים, והוא אחרון. זה לא מונע מהגארד של נבחרת הנוער לחייך במשך כל השיחה, ולתאר בהתרגשות את האווירה במשחק הבכורה שלו בליגה הלאומית, כשבמחזור השני הקבוצה מהשרון ניצחה בבית 67:103 את מגדל העמק/יזרעאל.

"זאת הייתה התחלה טובה, חוויה כיפית", הוא מספר על הערב שבו קלע 7 נקודות לצד 9 אסיסטים ו־6 ריבאונדים, וסיים עם מדד הפלוס־מינוס הגבוה על הפרקט (28). "לשחק עם שחקנים כמו יוגב אוחיון, שהוא מודל לחיקוי, זה משהו אחר ממה שהכרתי עד עכשיו. אירגנו לי נחיתה רכה. טוב לי עם השחקנים, עם הצוות".

אורלנד (1.91 מ'), תלמיד כיתה י"ב, יכול היה להמשיך לשחק בנוער, אבל עשה בחירה לא שגרתית: "זה לא היה משהו פתאומי, אלא התגלגל עם הזמן. התייעצתי עם ההורים ועם הסוכנים האם זה השלב להתקדם עוד צעד לעבר המטרה הגדולה. הרגשנו שאני מספיק בשל מנטלית ופיזית לצעד הזה. אני יודע שיכולתי לקבל יותר דקות בקבוצת נוער, אבל גרף השיפור והתחרותיות שאני חווה בכל יום, בטח כשנתניה רוצה לעלות ליגה - היה אחד הדברים החשובים בהחלטה הזאת".

מה יש ביומיום הזה?

"זה מתחיל במקצוענות. יש לקבוצה תזונאית צמודה, חדר כושר, מאמן גופני, פיזיותרפיסטים. זה ממשיך לדברים הגדולים: הרמה של השחקנים יותר גבוהה, הפיזיות, התחרותיות. זאת ליגה מקצוענית, אנשים מרוויחים כסף. רמת המוכנות והריכוז הרבה יותר גבוהה כשזאת העבודה של כולם".

נתניה רוצה לחזור לליגת העל וזה אומר שהלחץ יעלה ככל שהעונה תתקדם. זה עלול לבוא על חשבון דקות המשחק שלך.

"ידעתי את זה. היה חשוב לי להיות בקבוצה ששואפת גבוה, כי אז הסביבה יותר מקצוענית ואיכותית. ככה גם אני אשתפר. הכנתי את עצמי מנטלית לכך שיהיו משחקים בהם גם לא אשחק. אני מקווה שאצליח להיות חלק מהדבר הזה ולעזור למועדון להגיע לליגת העל".

מרגע שהצטרפת לקבוצת בוגרים משהו השתנה בדרך בה אתה מסתכל על המשחק?

"כן, לדוגמה בחדר ההלבשה. יש שחקנים יותר מנוסים ואני לומד מהם, שומע מהם. זה לא דרמטי. מעירים לי? לא. מנסים להדריך אותי. אפילו מבקשים ממני עצות".

למשל?

"אומרים לי לדבר עם שחקן מסוים כדי שיעשה משהו. מדריכים אותי ואני גם עוזר".

"לישראלים אין הצלחה בקולג'ים"

כישראלי צעיר שצמא לדקות משחק וצ'אנס אמיתי לפרוץ בענף אורלנד ג'וניור מנסה לא להסתבך כשהוא מדבר על כמות הזרים בליגת העל. הוא אומר שבלעדיהם הליגה לא תהיה תחרותית: "יש זרים איכותיים, צריך פשוט למצוא דרך לשלב שחקנים ישראלים שהם לא ים מדר או רומן סורקין. עוד לא יצא לי להיות במשחקים של אבא בהרצליה השנה. יש לו שני מתאזרחים. אני מאמין שיילך להם טוב. לא דיברתי עם אבא על זה, אני מקווה שהשחקנים הישראלים יצליחו למצוא את הדרך שלהם להשתלב".

איך העבודה עם המאמן עמית שרף?

"מדהימה. הוא הכי מקצוען שיצא לי לעבוד איתו. הוא שם דגש על כל פרט קטן, כולל כל צעד קטן ואיפה אתה עומד במגרש. זה מה שעושה את ההבדל בין קבוצה טובה לקבוצה מנצחת. הוא מלמד אותי כל הזמן לחשוב על המהלך הבא, לא משנה אם היה לך מהלך יותר טוב או פחות טוב".

כשהוא מסיים את אימוני הבוקר עם אליצור נתניה, אורלנד עובר למוד תלמיד תיכון. לא ממש פיזית על כיסא בכיתה ב"רמות ים־עמק חפר", כן עם מורים פרטיים והשלמות בזום. "אני לומד לבד, תלמיד טוב יחסית. הרחבתי מגמת מנהל וכלכלה. טיול שנתי יצא לי לצאת רק פעם אחת, אבל חסרה לי החוויה של לראות את החברים ביומיום. אני מתקשר אליהם בדרך לאימונים. בית הספר עוזר לי, נותנים לי את כל הכלים לנסות להצליח להוציא בגרות עם כל הלו"ז העמוס".

הכיוון הוא לקבל מעמד עילוי ולצאת למכללה בארה"ב?

"עדיין לא החלטתי. הכיוון לצאת לקולג' קיים, לא בהכרח בשנה הבאה. לישראלים אין ממש הצלחה בקולג'ים עד עכשיו, ואני מסתכל על זה אחרת. צריך שתגיע הסיטואציה המתאימה כדי לצאת לשם. זאת מדינה זרה, ואין לי שם אף אחד. פה, גם כשאצא מהבית לערים רחוקות יותר, אני עדיין יכול לפגוש את ההורים. בארה"ב השעות הפוכות, השפה שונה. לא קל להתמודד עם זה".

אם כבר ארה"ב, יש לך את סבא בארי שם.

"הוא עוקב אדוק אחרי הקריירה שלי. אנחנו מדברים כל יום. הוא שולח לי סרטונים עם דברים שהוא רוצה שאעשה. אני מעריך את זה".

באיזה גיל הבנת שסבא היה כדורסלן נערץ?

"עד לפני הקורונה הוא היה בא כל שנה שנתיים לביקור בישראל. באחד מהביקורים, עשו לו טקס בדרייב־אין עם סרטון וחולצה. שם שאלתי את אמא שלי מי הוא היה. לא היה לי איפה לראות אותו בצילומים, אין היילייטס ביוטיוב. אמרתי לאמא: 'מה, הוא היה עד כדי כך טוב?' היא ענתה לי: 'ממש טוב'. על אבא ידעתי מגיל קטן".

אני מניחה שהספקת גם להיות במשחקים של אבא כשחקן פעיל.

"אני זוכר את השנתיים שלו באשדוד, שהיו האחרונות בקריירה. זה היה מגניב לספר שאבא שלי כדורסלן".

"לא מהאבות שמציקים"

עם שושלת כזו זה היה מתבקש שאורלנד ג'וניור יקפיץ מתישהו כדור כתום. "זה בדם שלי", הוא אומר. "תמיד אהבתי את זה, לא משנה אם הייתי טוב או לא. גם לא ניסיתי אף פעם חוג אחר. הייתי משחק כדורגל עם חברים בגינה בשכונה, אבל חוג אמיתי? רק כדורסל".

אבא דחף אותך להתמיד או שהכישרון בלט כבר אז?

"מאימון לאימון דברים התקדמו. אבא לא אמר לי אף פעם שאהיה שחקן מסוג מסוים, הוא זרם איתי ועם התחושות שלי. הוא אמר לי שאם אני אוהב את זה ואתמיד - זה מה שאני צריך להיות. הוא ממש לא מהאבות שמציקים".

ואמא אלונה?

"אם אבא הוא הצד המקצועי, אמא היא כל השאר. היא המעטפת, לקחה אותי לאימונים עד לא מזמן, רק עכשיו נגמרה לי חובת המלווה ביום".

יש רגע שהשיחה עם אבא עוברת גבול ופתאום אתם כבר לא אבא ובן?

"למדנו עם השנים. ככל שהתבגרתי, ידעתי לתקשר איתו מתי אני רוצה וצריך שהוא יעזור לי ומתי זה פחות מתאים. הוא מדהים, קשוב לכל דבר שיש לי להגיד. בשנה שעברה הוא אימן אותי בנבחרת הקדטים ואם הייתה בידי ההחלטה, לא הייתי חוזר על זה שוב. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בנבחרת באליפות אירופה, ושנינו לא ידענו מה לעשות עם הסיטואציה, איך להתמודד איתה. במשך חודשיים לא דיברנו בבית על כדורסל אחרי אימונים, כלום. לשחקנים בנבחרת דווקא היה וייב טוב עם זה שאבא המאמן ואני הבן".

רצית אותו פשוט בתור אבא?

"כן. כשיש לי אימונים פחות טובים או אולי מהלך טוב, אני רוצה לבוא הביתה ולספר לו. אפילו רגישות שהייתה לי באיזה שריר. פתאום לא יכולתי. בקיץ הזה הייתי בנבחרת הנוער, נשארנו בדרג א', שזאת הייתה המטרה".

ידעת שאבא מעולם לא זכה באליפות כשחקן?

"כן, הוא זכה בשני גביעים עם הפועל חולון והפועל ירושלים. זה הפתיע אותי כילד, כי הוא שיחק בקבוצות גדולות, היה קפטן. אני מחזיק ממנו בן אדם ווינר, איך זה קרה? אני אדאג לתקן את זה. חד משמעית אני צריך לשבור את הדבר הזה במשפחה".