מטרי מטאורים: הלוח השנתי, המקור ואיך לצפות בהם מישראל

מדי שנה חוצה כדור הארץ זרמי אבק שהותירו שביטים ואסטרואידים, והשמיים מתמלאים בכוכבים נופלים. מדריך למטרי המטאורים העיקריים: מתי הם מגיעים, מאיזה גוף הם נולדו ואיך לצפות בהם מישראל

מהו מטר מטאורים?

מטר מטאורים הוא לילה שבו נראים בשמיים הרבה יותר "כוכבים נופלים" מהרגיל. מקורו בזרם של גרגרי אבק וחלקיקי סלע זעירים, שנע במסלול סביב השמש. כדור הארץ חוצה את הזרם בכל שנה באותו מועד בערך, ולכן המטרים חוזרים באותם תאריכים.

רוב הזרמים נולדו משביטים. כששביט מתקרב לשמש, הקרח שלו מתאדה. הגז הבורח סוחף איתו אבק, והאבק מתפזר לאורך מסלול השביט. לאורך מאות ואלפי שנים נוצרת "מנהרת" אבק סביב המסלול כולו. מטרים מעטים נולדו מאסטרואידים, ובהם הג'מינידים, המטר החזק בשנה.

הגרגרים עצמם קטנים מאוד. רובם בגודל של גרגר חול או קטנים ממנו. עם זאת, הם פוגעים באטמוספרה במהירות של 11 עד 72 קילומטר בשנייה. בגובה של כ-80 עד 120 קילומטר האוויר מחמם אותם עד שהם מתאדים. האוויר סביבם מתייונן וזוהר, וזה הפס המאיר שאנחנו רואים.

מטאורואיד, מטאור ומטאוריט

שלושה מונחים דומים מתארים שלבים שונים של אותו גוף. מטאורואיד הוא גרגר הנע בחלל. מטאור הוא פס האור שנוצר כשהגרגר נשרף באטמוספרה. מטאור בהיר במיוחד נקרא כדור אש או בוליד. מטאוריט הוא שבר שעבר את האטמוספרה ונחת על הקרקע.

חלקיקי המטרים הם בדרך כלל אבק שביטים שביר. לכן הם נשרפים כולם, וכמעט אינם מגיעים לקרקע. רוב המטאוריטים שנמצאו על כדור הארץ הם שברי אסטרואידים שאינם קשורים למטרים.

נקודת המוצא וקצב המטאורים

מטאורים של מטר אחד נראים כאילו כולם יוצאים מנקודה אחת בשמיים. הנקודה הזו נקראת הרדיאנט. בפועל הגרגרים נעים במסלולים מקבילים. התחושה שהם מתפזרים מנקודה אחת היא אפקט של פרספקטיבה, כמו מסילות רכבת שנראות מתכנסות באופק. כל מטר נקרא על שם קבוצת הכוכבים שבה נמצא הרדיאנט שלו. למשל, הפרסאידים יוצאים מפרסאוס והג'מינידים מתאומים (Gemini).

עוצמת המטר נמדדת ב-ZHR, קצב השעה בשיא. זהו מספר המטאורים שצופה אחד היה רואה בשעה בשמיים חשוכים לגמרי, כשהרדיאנט נמצא בדיוק מעל ראשו. בפועל רואים פחות, בגלל זיהום אור, אור ירח וגובה הרדיאנט. כשהקצב מגיע לאלף מטאורים בשעה ויותר, מדברים על סופת מטאורים.

הלוח השנתי של מטרי המטאורים

מטר	תקופת פעילות	שיא (בקירוב)	ZHR בשיא	מהירות (ק"מ בשנייה)	גוף האם
קוודרנטידים	28 בדצמבר עד 12 בינואר	3–4 בינואר	80 ויותר	41	האסטרואיד 2003 EH1
לירידים	14 עד 30 באפריל	22–23 באפריל	18	49	השביט תאצ'ר (C/1861 G1)
אטא אקוורידים	19 באפריל עד 28 במאי	5–6 במאי	50	66	שביט האלי
פרסאידים	17 ביולי עד 24 באוגוסט	12–13 באוגוסט	110 ויותר	59	השביט סוויפט-טאטל (109P)
דרקונידים	6 עד 10 באוקטובר	8–9 באוקטובר	5, עם התפרצויות נדירות	20	השביט ג'יאקוביני-צינר (21P)
אוריונידים	2 באוקטובר עד 7 בנובמבר	21–22 באוקטובר	20	66	שביט האלי
טאורידים (דרום וצפון)	20 בספטמבר עד 10 בדצמבר	5–6 ו-12–13 בנובמבר	5–7	27–29	השביט אנקה (2P)
ליאונידים	6 עד 30 בנובמבר	17–18 בנובמבר	15 ויותר, עם סופות	71	השביט טמפל-טאטל (55P)
ג'מינידים	4 עד 20 בדצמבר	13–14 בדצמבר	150	35	האסטרואיד 3200 פאתון
אורסידים	17 עד 26 בדצמבר	22–23 בדצמבר	10	33	השביט טאטל (8P)

ב-2027 תנאי הירח יהיו טובים בשיא הקוודרנטידים, האטא אקוורידים והאורסידים. לעומת זאת, ירח מלא יפריע מאוד בשיא הג'מינידים. בשיא הפרסאידים יישאר חלון חשוך קצר לפני עלות השחר, אחרי שקיעת הירח.

המטרים הבולטים

הפרסאידים: מטר הקיץ

הפרסאידים הם המטר המוכר ביותר בישראל. הם מגיעים בלילות קיץ חמימים ונוחים לצפייה. גוף האם שלהם הוא השביט סוויפט-טאטל, שמקיף את השמש פעם בכ-133 שנים. הגרעין שלו רחב כ-26 קילומטר, גדול במיוחד בין השביטים המתקרבים לכדור הארץ. לפי מדידות נאס"א, הפרסאידים מייצרים יותר כדורי אש מכל מטר אחר.

הג'מינידים: המטר החזק בשנה

הג'מינידים הם המטר העשיר ביותר, עם עד 150 מטאורים בשעה בתנאים אידיאליים. גוף האם שלהם אינו שביט אלא האסטרואיד 3200 פאתון. פאתון מתקרב לשמש עד כשביעית מהמרחק בין כדור הארץ לשמש, ופני השטח שלו מתחממים לכמה מאות מעלות. החוקרים דייוויד ג'וויט וג'ינג לי תיעדו את פאתון מתבהר פתאום ליד השמש. לדעתם החום סודק את הסלע ומשחרר ממנו אבק. הרדיאנט של הג'מינידים עולה כבר בשעות הערב, ולכן אפשר לצפות בהם לפני חצות.

הליאונידים: המהירים ביותר

הליאונידים פוגעים באטמוספרה במהירות של כ-71 קילומטר בשנייה, המהירה ביותר מבין המטרים הגדולים. רוב השנים הם מטר צנוע. אבל השביט טמפל-טאטל חוזר כל כ-33 שנים, וכשכדור הארץ חוצה שובל אבק צעיר שלו, נוצרת סופה. הסופה של 1833 מעל צפון אמריקה נחשבת לנקודת המוצא של חקר המטאורים המודרני. סופות חזקות נצפו גם ב-1966 ובשנים 1999 עד 2002.

הקוודרנטידים: שיא של שעות ספורות

הקוודרנטידים פותחים את השנה. השיא שלהם חד וקצר, ונמשך שעות ספורות בלבד. השם בא מקבוצת כוכבים שכבר אינה קיימת במפות הרשמיות, "רבע הקיר" (Quadrans Muralis). גוף האם התגלה רק ב-2003: האסטרואיד 2003 EH1, שכנראה הוא שביט שכבה. בישראל עננות החורף מקשה לא פעם על הצפייה.

שני מטרים משביט האלי

שביט האלי מבקר במערכת השמש הפנימית רק פעם בכ-76 שנים. אבל אבק שהשאיר מגיע אלינו פעמיים בשנה: באטא אקוורידים בתחילת מאי ובאוריונידים באוקטובר. כדור הארץ חוצה את מסלול השביט בשתי נקודות שונות.

הטאורידים והדרקונידים

הטאורידים איטיים ודלילים, אבל מוכרים בכדורי האש שלהם. יש אסטרונומים שבודקים אם בזרם שלהם נעים גם גופים גדולים, בסדר גודל של הגוף שהתפוצץ מעל טונגוסקה ב-1908. הדרקונידים בדרך כלל חלשים מאוד, אך לעתים מתפרצים. ב-2011 נצפו בהם יותר מ-400 מטאורים בשעה, וחוקרים העריכו שכטונה של חומר מהשביט ג'יאקוביני-צינר נכנסה אז לאטמוספרה.

איך לצפות במטר מטאורים מישראל

להתרחק מהאורות. זיהום האור בערים מוחק את רוב המטאורים. כדאי לנסוע למקום חשוך, למשל לנגב, למכתש רמון או לרמת הגולן.

לצפות אחרי חצות. אחרי חצות הצד שלנו של כדור הארץ פונה לכיוון התנועה של כדור הארץ במסלולו. כמו שמשמשת קדמית של רכב אוספת יותר טיפות גשם, כך אוספים אז יותר מטאורים. הקצב בדרך כלל עולה עד לפני עלות השחר. הג'מינידים הם יוצא מן הכלל, ואפשר לראות אותם כבר בערב.

לוותר על טלסקופ. מטאורים מופיעים בכל חלקי השמיים ונעלמים בתוך שנייה. העין הפנויה היא הכלי הטוב ביותר. כדאי לשכב על כיסא נוח או מזרן ולהביט בשטח רחב של שמיים, לאו דווקא לכיוון הרדיאנט.

לתת לעיניים להתרגל. העין צריכה 20 עד 30 דקות כדי להסתגל לחושך. מבט במסך טלפון מחזיר את התהליך להתחלה.

לבדוק את הירח. ירח מלא או כמעט מלא בשמיים מבטל את רוב המטאורים החלשים. בשנה כזו כדאי לצפות בשעות שבהן הירח מתחת לאופק.

להקשיב. גם בלילה מעונן אפשר "לשמוע" מטאורים. השובל המיונן שמטאור משאיר מחזיר לרגע גלי רדיו. מקלט FM המכוון לתחנה רחוקה קולט אז לשנייה את השידור שלה.

מה מלמדים מטרי המטאורים את המדע

כל מטר הוא דגימה חינמית של חומר משביט או מאסטרואיד, שמגיעה אלינו בלי חללית. מניתוח האור של מטאורים זיהו חוקרים חומרים אורגניים באבק הליאונידים. רשתות מצלמות אוטומטיות בכל העולם מתעדות היום מיליוני מטאורים. מהנתונים האלה מחשבים מסלולים, מזהים זרמים חדשים, ואף מגלים אסטרואידים שמתפוררים ליד השמש. מכ"מים ולוויינים מודדים כמה טונות של אבק חללי נוחתות על כדור הארץ, ואיך הוא משפיע על השכבות העליונות של האטמוספרה.

שאלות ותשובות

האם מטאורים ממטר מגיעים לקרקע?
כמעט אף פעם. רוב החלקיקים קטנים ושבירים ונשרפים לגמרי בגובה רב. המטאוריטים שנמצאים על הקרקע הם בדרך כלל שברי אסטרואידים שאינם קשורים למטרים.

מה ההבדל בין מטר מטאורים לסופת מטאורים?
מטר רגיל מייצר עשרות מטאורים בשעה, ולכל היותר כ-150. בסופה הקצב מגיע לאלף מטאורים בשעה ויותר. סופות קורות כשכדור הארץ חוצה שובל אבק צעיר וצפוף, כמו אצל הליאונידים.

מתי השעה הטובה ביותר לצפות?
ברוב המטרים, בין חצות לעלות השחר, כשהרדיאנט גבוה בשמיים והצד שלנו של כדור הארץ פונה לכיוון התנועה. את הג'מינידים אפשר לראות כבר מהערב.

האם צריך טלסקופ או משקפת?
לא. מטאורים מופיעים בכל רחבי השמיים ונעלמים מהר. עין בלתי מזוינת בשמיים חשוכים היא הדרך הטובה ביותר לצפות בהם.

מקורות: לוח מטרי המטאורים לשנת 2027 של הארגון הבינלאומי למטאורים (IMO); Jewitt & Li, The Astronomical Journal, 2010: פעילות האסטרואיד פאתון ליד השמש; Ye, Planetary and Space Science, 2018: מטרי מטאורים מאסטרואידים פעילים ומשביטים רדומים.

הכתבה מתעדכנת מדי שנה לפי לוח המטרים של הארגון הבינלאומי למטאורים. עודכנה לאחרונה באוקטובר 2026.

עוד בנושא באתר הידען

• מטר מטאורים חדש חושף אסטרואיד שמתפורר סמוך לשמש
• טונה של חומר התווספה לכדור הארץ במטר מטאורים אחד
• מטר המטאורים בנובמבר הכיל חומר אורגני
• אסטרונומים יחפשו בנחיל הטאורואידים גופים בגודל האסטרואיד שהתרסק בטונגוסקה
• נאס"א: הפרסאידים הם המטר שיוצר הכי הרבה כדורי אש