איזנקוט, עם כוכבית
נכון למדגמים של אמש ב-22:00, הבוחר מאס בממשלה הנוכחית אבל נמנע מלהביע אמון בגוש היריב. הוא העניק לגדי איזנקוט את הכוח לנסות ולהרכיב את הממשלה הבאה, אבל דאג להפוך את המשימה הזאת לקשה ומפרכת. כך נוהג ציבור בחברה מקוטבת, למודת אכזבות, חרדה לעתידה. בכל מה שנוגע ליהודים אין מנצחים בבחירות האלה, לא ממש. הדבר הראשון שנדרש מראשי מפלגות השינוי הוא צניעות, ענווה – טונות של צניעות וענווה. תחרות היופי הסתיימה: עכשיו מתחיל מבחנם האמיתי.
הפיל הראשון בחדר הוא הערבים. בניגוד ליהודים, הם העבירו בהצבעתם מסר ברור, חד-משמעי: אנחנו כאן, כל 21 האחוזים, אנחנו תובעים את חלקנו בחלוקת המשאבים, בתהליך קבלת ההחלטות, במעמד ובכוח. הם הפיקו את הלקח הנכון מטבח 7 באוקטובר: מקומנו בחברה הישראלית. אנחנו יכולים לאהוב את זה או לא לאהוב, היהודים יכולים לאהוב את זה או לא לאהוב, אבל אלה הקלפים שחילק לנו הגורל.
ארבע שנים של ממשלת בן גביר, של מעשי רצח יומיומיים מתחת לאפה של המשטרה, של קיפוח והשפלה, תורגמו לשיעור הצבעה שאני לא זוכר כמוהו. הסתובבתי אתמול במשולש וראיתי את התורים בקלפיות, את הנשים, גם נשים קשישות, שהתייצבו בהמוניהן, את הנחישות. כן, הערבים נהרו. במשטר דמוקרטי אין נקמה לגיטימית יותר, מתוקה יותר.
עכשיו יש לראשי גוש השינוי בעיה לפתור. הם ידעו שהיא תגיע ואף על פי כן, בחולשתם, העמיקו לחפור בבור. אין דרך להטיל וטו גם על הליכוד של נתניהו, גם על המפלגות החרדיות וגם על המפלגות הערביות ולכונן ממשלה יציבה בישראל. המתמטיקה לא מסתדרת. או שמתירים לפחות את אחד הנדרים, או שמוותרים על השלטון. ליברמן הוא פוליטיקאי מיומן – הפוליטיקאי המנוסה ביותר בגוש השינוי. הגיע זמנו – וזמנו של בנט – להחליט על איזה וטו לוותר. החלומות של ליברמן על מרד בליכוד לא יתגשמו, בוודאי לא בשבועות הקרובים. כל החלטה של ראשי השינוי תבגוד בחלק מהבוחרים; כל החלטה תהיה אכזרית.
הגיע זמנם להסכים על המועמד שלהם לראש ממשלה. אם יש למישהו מהם חלומות על סבב בחירות נוסף כדאי שיגנוז אותם: ההתלהבות שסחפה את הבוחרים שלהם הפעם לא תחזור לאחר חצי שנה. גילוי מרשים כל כך, נדיב כל כך של רצון טוב אצל בוחרים מתרחש אחת לעשור, לפעמים גם זה לא. אין להם פריבילגיה להתפנק, להתחרבש, להחמיץ. אם לא יגבשו חזית אחידה ומייד, ייפלו בדרך.
זה נכון גם לגבי איזנקוט. הייתי באירוע הבחירות האחרון של המפלגה שלו. כצפוי, היה שם מפגן ענק של פולחן אישיות. אני ואני ואני ואני. איזנקוט חייב לעבור מאני לאנחנו. בצבא מעניקים לקצין דרגות. בפוליטיקה הוא צריך להרוויח אותן כל יום, כל שעה. המבחן מיידי: הוא דורש מנהיגות, נחישות, נחרצות. "אני אנווט", אמר רבין בליל הבחירות ב-1992, מול התבטאות ספקנית של אחד מתומכי פרס. והוא ניווט.
איזנקוט לא מתכוון להמתין לאישור תוצאות האמת, לכינוס הכנסת ולשלב ההתייעצויות המסורבל בבית הנשיא. הציבור חייב להבין שהשלטון מתחלף. הצבא חייב להבין שהשלטון מתחלף
איזנקוט לא מתכוון להמתין לאישור תוצאות האמת, לכינוס הכנסת ולשלב ההתייעצויות המסורבל בבית הנשיא. הציבור חייב להבין שהשלטון מתחלף. הצבא חייב להבין שהשלטון מתחלף – זה חשוב במיוחד בגלל הכוונה של נתניהו לחדש את המלחמה עם איראן בשבועות הקרובים, כשיעמוד בראש ממשלת מעבר.
הכרעה ברורה יותר בקלפי הייתה עדיפה. חשבתי שהממשלה היוצאת הייתה ראויה לעונש כבד יותר בבית הדין של הציבור, והממשלה הנכנסת הייתה ראויה למנדט ברור יותר ולכוח גדול יותר להביא לשינוי, אבל הבוחרים סברו אחרת, וזאת זכותם.
עם זאת, אי-אפשר להתעלם מהממד ההיסטורי: הישראלים הבהירו לנתניהו שהפרק שלו בחייהם, על מעלותיו, על כשליו, צריך להסתיים. נתניהו יעשה שירות גדול לחברה הישראלית, גם לבוחריו, אם יכיר בכך. לא "שרה הולכים" ולא "שתישרף המדינה" – רק הכרה במציאות והבנה שהגיע הזמן. הוא משאיר לממשלה הבאה מלחמה שלא סיים וחבילה ענקית של צרות. הצרות האלה יהיו של אחרים – זאת תהיה נחמתו.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.