מתבקש להחזיר את הנקמה המדממת של "קארי למסך" - אבל שמונה שעות?!
בעידן של ירי בבתי ספר, מתבקש להחזיר את הנקמה המדממת של "קארי" למסך - אבל למה לשמונה שעות?
יותר חצי מאה מאז שראה אור לראשונה, רומן הביכורים של סופר האימה סטיבן קינג מגיע למסך הקטן. מייק פלאנגן מעניק לסיפור עדכון מתבקש לעידן הרשתות החברתיות, וסמנתה סלוין מצוינת כאם הקנאית והמתעללת. אלא שהמשחק המוגזם של הכוכבת הראשית פוגע בסדרה כולה, ולא בטוח שתשרדו את הבינג'
השנה היא 1974 במדינת מיין שבצפון מזרח ארצות הברית. סטיבן קינג מתגורר עם אשתו ושני ילדיו בקרוון סמוך לעיירה הרמון ועובד למחייתו כמורה לאנגלית בבית ספר מקומי. מי שהפך לימים לאחד הסופרים האמריקנים האהובים והמשפיעים בכל הזמנים, מפרסם את הרומן הראשון שלו "קארי".
"קארי" - טריילר
(באדיבות אמזון פריים)
הסיפור ליווה נערה בודדה שמנסה להשתלב בחברת בני גילה ונחשפת למערבולת של חוויית ההתבגרות, שמציתה את היכולות הטלקינטיות החבויות שלה. דרך עלילת האימה, קינג הצליח להעמיק לתוך המצוקה שחווים בני הנוער בין כותלי בית הספר ובבית. סערות הורמונליות ושינויים גופניים, מיניות ודיכויה על ידי הורים, מורים ואנשי דת, וכן בריונות וחרמות מצד מתבגרים אחרים, כל אלה היו חלק מהמציאות החרדתית של תלמידי התיכון בעוד שלמבוגרים פחדים משלהם על רקע המלחמה הקרה, והם הובאו אל המסך בעיבוד המדמם של בריאן דה פלמה לספר פורץ הדרך ב-1976.
חמישה עשורים מאוחר יותר, בני הנוער של המילניום הנוכחי מתמודדים עם אותם משברים רגשיים, אך אלו מועצמים באופן משמעותי על ידי הרשתות החברתיות שהופכות את הפרטי לציבורי, את ההשפלות לשיימינג, ואת החרמות לבריונות רשת. כתסמין מובהק לבידוד וההשתבללות של בני דור הזי בתוך עצמם ובטלפונים שלהם, התווספו לשגרת יומם אירועי הירי ההמוני בבתי הספר שהפכו לבעיה אמיתית, כוללת וטורדת מנוחה בארצות הברית. התופעות הללו לא היו חלק מחוויית ההתבגרות של הטינאייג'רים במיין הפסטורלית של הסבנטיז, אבל הן הפכו לחלק מהותי ממה שזה אומר להיות נער בזמננו. מבחינה זו החזון של "קארי" ומסע הנקמה שבו הקדים את זמנו, ולכן הגרסה המעודכנת שלו כפי שמופיעה בסדרה החדשה של אמזון נוגעת ומתבקשת.
כאמור, אינסטגרם וטיקטוק לא היו בסביבה בשנות ה-70, אפילו לא פייסבוק. אבל חוברות קומיקס היו גם היו, ובין אם קינג היה מודע לסדרת "אקס-מן" של מארוול, או הושפע מעלילותיה, יש נקודות השקה רבות בין קארי לגיבורי העל הצעירים שהגו סטן לי וג'ק קירבי ב-1963 (ושוכללו על ידי כריס קלרמונט בהמשך).
למי שלא יודע, דמויות האקס-מן הם נערים מתבגרים שההתעוררות המינית שלהם מעוררות גם את הכוחות העילאיים שלהם שפורצים החוצה בשיא אונם, ועלולים להסב נזק אגבי לסובבים אותם. השילוב בין מצוקות ההתבגרות, התהודות הרגשיות המועצמות, ותחושת אובדן השליטה הם שמניעים את הדמויות המבולבלות (בעוד שפרופסור אקס משמש כמנחה לתיעול חיובי של האנרגיות הללו, מגנטו מעודד את האיד הפוטנציאל ההרסני עד כלות). אפשר להגיד, שקארי היא אחת מגיבורות העל של האקס-מן שנמצאת בחיפוש נואש אחר סביבה תומכת משלה ביקום בדיוני אחר לגמרי.
קינג אולי לא נתקל באקס-מן בזמנו, אבל הבמאי והתסריטאי מייק פלאנגן, שמוכר בהוליווד כפרשן הנאמן של הסופר על המסך הגדול והקטן, בוודאי מודע לקיומן של הדמויות ולסיפורי הרקע שלהן. בעיבוד הטלווזיוני שלו ל"קארי" הוא משלב באופן מוצלח את הטקסט המקורי של קינג במציאות של ימינו. התחושה היא שהאסון ההולך ובא בקורות חייה של קארי הצעירה מהדהד יותר את ג'ין גריי וחבריה מהיקום של מארוול, מאשר העיבוד הקולנועי הקמפי בסרטו של דה פלמה בכיכובה של סיסי ספייסק, או אפילו המאוחר יותר של קימברלי פירס מ-2013 (עם קלואי גרייס מורץ). בגרסה המעודכנת של פלאנגן קארי אולי בודדת בחברה הטבעית של בני כיתתה, אבל היא ממש לא לבד. יש עוד רבים כמוה. הם אולי לא מוטנטים, אבל הם קבוצת השתייכות, ובחסותה יגיע השחרור של גיבורת הסדרה. זה לא יהיה ספוילר להצהיר שהשחרור הזה משמעותו חורבן.
נקודת המוצא של עלילת "קארי" היא אותה סצנת פרום מפורסמת, נשף סיום הלימודים שאמור היה להיות רגע השיא של הדמות הראשית קארי ווייט דנמצאת לפתע בקדמת הבמה, אבל משם מתדרדר במהירות לשפל המדרגה עד לפיצוץ. הסדרה כולה היא בעצם ניתוח עומק של דמות הנערה התמימה כשהיא יוצאת לעולם באיחור, אותו עולם מורכב, ולעיתים אכזרי שאמה הכפייתית, הנוצרית האדוקה, מידרה אותה ממנו.
לאחר מות אביה וביוזמת שירותי הרווחה, קארי נחלצת מהריתוק שבו הוחזקה בבית הוריה לאורך חייה ונשלחת להשלים פערים בתיכון המקומי. הנערה החביבה לומדת על העולם שאמה התעקשה לגונן עליה מפניו מאז לידתה לפני 16 שנה. היא מנסה לקשור קשרים עם חברותיה לכיתה שמיישמות בהצלחה את שלמדו בחינוך מיני, הנאות נהנתניות שקארי לא הייתה מודעת לקיומן. התמימות שלה היא מושא ללעג עבור התלמידים האחרים, נטולי חמלה לשונים מהם.
התפנית המשמעותית מגיעה כשקארי מקבלת וסת לראשונה במקלחת לעיני כל. היא נבהלת וסבורה שהדימום מבשר על מותה הקרב, לקול צחוקן של התלמידות סביבה. הן משליחות לעברה טמפונים בעליהום משפיל ונבזי במיוחד. זוהי סצנה ידועה מהספר ומהעיבודים הקולנועיים הקודמים, אבל פה מתווסף הממד הטכנולוגי שנעדר מהם: הטלפונים הסלולרים והרשתות החברתיות. התקרית מתועדת ומופצת באינסטגרם במנוי מזויף בשם Carrie Red (קארי האדומה כדחקה על שמה Carrie White). מכאן ואילך בריונות הרשת של העידן החדש מתועדפת על פני זו שחוותה קארי הספרותית בין כתלי בית הספר. מי שמובילות את המתקפה על קארי הן כריס הרגנסן (אליסון ת'ורנטון) ולהקת הבנות המקובלות שלה. מלכת הכיתה מסתערת על הנערה החדשה חמושה באייפון, הנשק המסוכן והמזיק ביותר בימינו. ממש לא מדע בדיוני.
פלאנגן שהיה אחראי אשתקד על יצירת המופת הקולנועית "חייו של צ'אק", שגם היא מבוססת על סיפור קצר של קינג, והניב מספר עיבודים קולנועיים ראויים לכתבי הסופר ("המשחק של ג'ראלד", "דוקטור סליפ"), מטמיע את כתיבתו בעולמנו הנוכחי על פני שמונת פרקי הסדרה. זה מצריך פיזור תשומת לב לדמויות אחרות מעבר לזו הראשית שהעניקה לספר את שמו, ואשר מתפתח על המסך הקטן כמו "אופוריה". כך המשבר האישי של מרשעת הרשת כריס מקבל נפח כדי לנמק את נבזיותה בצל גירושי הוריה (מייקל טרוקו והת'ר גרהאם); חברתה הטובה סו סנל (סיינה אבודונג) מקבלת סיפור רקע משלה לאחר שהיא מרעיפה חמלה לקארי, והופכת לנזק אגבי של סופת הסושיאל, שסוחפת גם את סגל ההוראה: ריטה (אמבר מידת'אנדר) המורה להתעמלות, היחידה שלא מפגינה התעמלות לקארי המסכנה. וגם המנהל (מתיו ליליארד) שמנסה לעשות את הדבר הנכון עבור הצעירים במציאות הצינית של המבוגרים.
מעל כולם זוהי אמה של קארי מרגרט, שמקבלת טווח רגשות רחב ומעמיק יותר מכל דמות. היא מברכת על המזון בארוחת ערב עם בתה, ואז מנקה אסלות למחייתה במהלך היום. היא מעללת בקארי בחדרי חדרים וכופה עליה משמעת נוקשה, ואז יוצאת כלביאה חסרת רסן למאבק ציבורי כדי לשים סוף לבריונות, ואף לוקחת אותו לרשתות. סמנתה סלוין מצוינת בתפקיד, ואף מתעלה על הופעותיהן של פייפר לורי וג'וליאן מור בסרטים הקודמים.
לרוע המזל, דווקא האוול בת ה-22 שהנוכחות הפיזית שלה כבת עשרה בתולית אמינה יותר משל ספייסק ומורץ שגילמו את הדמות הראשית לפניה, לא משכנעת ביכולות הדרמטיות שלה. האובר-אקטינג שלה פוגע בסדרה, כשהיא בשלב התמים שלה תחילה, ולבטח שלא בזה הנקמני בהמשך. על אף מאמציה, ולמרות הניסיון שלה ככוכבת אימה ב"קללת צ'אקי" (2013), הטירוף של קארי לא יאה לה, וגם לא הזדוניות. האוול מזכירה מאוד את סיידי סינק, שלוהקה כג'ין גריי בסרט ה"אקס-מן" החדשה, אך אינה כשרונית או כריזמטית כמוה.
האירוע המכונן שחותם את ספרו של קינג והעיבודים השונים שלו לאורך השנים ופותח את הסדרה הנוכחית, הוא נשף הסיום המדמם שבו קארי מושפלת על הבמה לעיני כל ומגיבה בטבח בלהבות. בראייה לאחור, זוהי המקבילה למקרי הירי ההמוני החוזרים והנשנים של תלמידים דחויים בתיכונים האמריקניים, וקארי היא ה-mass shooter. כמו הסרטים "אלפנט" של גאס ואן סנט (2003), "ניטראם" של ג'סטין קורזל (2021) או אפילו "ג'וקר" של טוד פיליפס (2020), יש פה ניסיון להבין לעומק את הנסיבות מאחורי הפשע. הנפש המשוסעת בצל משפחה לא מתפקדת שמתחזקת עצמה תחת משמעת נוקשה של שמרנות ואדיקות דתית, וההיתוך עם עולם גדוש גירויים ומבלבל שפותח פתח לפורקן אלים. קארי חווה זאת כילדה תמימה שעוברת התבגרות מואצת ללא מנחה או דמות ראויה לחיקוי כמו פרופסור אקס.
העדכון העכשווי לסיפור של קארי הוא בעל ערך ואפילו חשוב, האם די בכך כדי להקצות זמן וקשב לסדרה בת שמונה פרקים בני כמעט שעה? לא בטוח. אולי עדיף היה פשוט להזמין אותה ליקום של מארוול, כחלק מהאקס-מן. היא תוסיף לה צבע לכל הפחות. קארי ווייט, או שמה קארי רד, לצד ג'ין גריי.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.