The Jerusalem PostGenocide must be proven, not proclaimed, the ICJ ruling on Myanmar shows - editorialInquirer233 protesters freed as charges dismissedDaily MaverickWHAT WE’RE WATCHING: VisionQuest — Marvel’s latest miniseries has big ideas, but not enough human feeling한겨레**수능 수학 스마트안경 걸린 재수생, 풀이 과정 없이 답 적었다 적발Inquirer EntertainmentShaken, stirred, unapologetically blonde: Sydney Sweeney is the only choice for 007CNN TürkBayern Münih'ten Kim Min-Jae için yanıt geldiZDF heuteAktuelle Pressemitteilungen des ZDFSözcüDünyanın ilk şehrinde devasa su kaynağı keşfedildiEuronewsUS sells first deep-sea mining leases off American Samoa, days after court ruled against process경향신문공소청, ‘종편 점수 조작’ 1심 무죄 한상혁 전 방통위원장 항소 포기Seeking AlphaChina holds key lending rates steady at record lows for 18th straight monthAntara NewsHuawei Recognized as a Leader in the 2026 Gartner® Magic Quadrant™ for Infrastructure Platform Consumption Services
The Daily Newsstand · Free, Always
Friday, November 20, 2026

בין התפרצויות הזעם לחרדות מהתהילה - אדם דרייבר מדבר: "סגרתי את עצמי בפני העולם"

Translate

הכוכב ההוליוודי אדם דרייבר הגיע לפסטיבל קאן האחרון בעיתוי הכי בעייתי ומפוקפק: רגע לפני שהוא נחת בריביירה הצרפתית, פרסמה לינה דנהאם, יוצרת וגיבורות הסדרה "בנות" שם פרץ, ממואר בשם Famesick שבו תיארה את דרייבר כגבר רעיל - ממש כמו הדמות שהוא גילם בסדרה ששודרה ב-HBO בין 2012 ל-2017. לפי הספר החדש, היחסים בין דנהאם ודרייבר במציאות לא היו שונים בהרבה ממה שנחזה על המרקע.

"נמר של נייר" - טריילר

(קרדיט: באדיבות סרטי יונייטד קינג)

לטענת דנהאם, הצרות החלו כבר בצילומי סצנת הסקס הראשונה שלהם, בתחילת העונה הראשונה. "התכנון המדויק שלי קרס ואדם טלטל אותי מצד לצד", כתבה דנהאם. "הייתי המומה, לא הצלחתי לדבר לרגע, לא הבנתי מה קרה. האם איבדתי שליטה כבמאית? האם נתתי לסצנה לצאת משליטה? האם לא נתתי הוראות מספיק ברורות? האם מיד יעיפו אותי מהתפקיד?". דנהאם חשה שמשהו "אינטימי, מבלבל וראשוני" התרחש בתוך סיטואציה שהיא הייתה אמורה לשלוט בה.

דנהאם אף רטנה על התנהלות דרייבר אחרי שהוא צפה בפרק הפיילוט של "בנות" - הוא יצא מהחדר ולא ענה לשיחותיה במשך שלושה שבועות. כשכבר הואיל לחזור אליה, היא הייתה בטוחה שהוא הולך לנטוש את הסדרה, ואז דרייבר הסביר לה שהוא לא אוהב לראות את עצמו על המסך.

לא אלאה אתכם ואתכן בכל התקריות שמתוארות בספר, אבל מאחת מהן אי אפשר להתעלם - אחרי שדנהאם שכחה טקסט בחזרה, דרייבר התעצבן ו"זרק כיסא על הקיר שלצידי. בשעת לילה מאוחרת, כשחזרנו על הטקסט בקרוואן שלי, המילים פשוט נעלמו לי. עד שבסוף אדם צעק 'תגידי כבר משהו' וזרק כיסא. 'תתעוררי', הוא אמר, 'נמאס לי לראות אותך רק בוהה'". בכלל, לדבריה, דרייבר היה "קצר-רוח, אגרסיבי מילולית, מתנשא ועם נוכחות פיזית מרתיעה", אבל גם "מגונן ואפילו אוהב. פעם הוא חבט בקיר בקרוואן שלו, בגלל שלא אהב את התספורת החדשה שלו".

אם כך, לא מפתיע שבמסיבת העיתונאים שנערכה בקאן האחרון, דרייבר התבקש להגיב על זיכרונותיה הכואבים של דנהאם. "אין לי שום תגובה על שום דבר מזה", הוא הדף. "אני שומר הכול לספר שלי", אמר כשהוא מפגין הומור עצמי.

לאור כל זאת, ולאור ראיונות שערכתי איתו בעשור הקודם, קצת חששתי לקראת המפגש המחודש שלנו. דרייבר משתדל למעט בהענקת ראיונות. לפעמים מסתפק במסיבות עיתונאים גדולות, לעיתים חומק גם מהן, ומבליח רק לשטיח האדום. וגם שכבר הואיל בעבר להתראיין הוא היה קצר-רוח, לקוני, לא קוהרנטי, ואף עוין וציני. וכמובן נמנע מלדבר על חייו הפרטיים.

בריאיון עימו באחד ממלונות היוקרה בטיילת של עיר הנופש הצרפתית, אחרי הבכורה של סרטו החדש "נמר של נייר", הופתעתי לטובה - הוא היה חביב, משתף פעולה, אישי. קצת יותר רהוט. לפעמים הוא עדיין מסתבך בניסיונו להסביר דברים והוא הראשון להודות בכך: "לפעמים אני הולך לאיבוד בתוך התשובות שלי". המהפך באישיות ניכר במהלך השיחה וגורם לתהיות: היהפוך נמר חברבורותיו? הייתכן? מתברר שכן.

אפשר לייחס את השינוי שחל בו גם לעובדה שהתבגר והפך לאיש משפחה. השבוע חגג דרייבר 43 - הוא נשוי לג'ואן טאקר ויש להם שני ילדים. את לידת הבכור, הזוג הסתיר במשך שנתיים מהתקשורת. "עבורי, משפחה ואהבת המשפחה היא הדבר החשוב ביותר מכל דבר אחר - הילדים שלי, אשתי והמשפחה הקרובה שלי. כל השאר הוא משני. זה סדר העדיפויות. כל החלטה שלי מתבססת על מה שאני יכול לעשות עבורם. חוץ מזה אין לי כלום", הוא מתוודה במפתיע.

אני בולט וגבוה, לא יכול לברוח. בעבר נסעתי בתחתית בניו-יורק. שמתי כובעים ואז אנשים אמרו: 'אדם דרייבר חובש כובע'. באיזשהו שלב אתה מתחיל לסגור את עצמך

"יש לי משפחה טובה מאוד, שממש לא מתרשמת מהפרסום שלי. ילדים יודעים איך להעמיד אותך במקום. יש לי ילד בן תשע וילד בן שלוש, ולבן השלוש שלי יש כל נגיף שהיה אי פעם, ולכן כשאני חוזר הביתה מצילומים, אני לא יכול להעמיד פנים שהמרחב המלאכותי שבו הייתי עדיין תקף".

עליי לומר שהשתפרת מאוד. לא היית כל כך פתוח כשפגשתי אותך לראשונה בפסטיבלים. "אה, באמת?"

כן. "כשהגעתי לראשונה לפסטיבלים, הכול היה מוזר. אה ובשביל זה יש קפה", אומר דרייבר ומבקש מהיח"צנית, המפקחת על שיחתנו, להביא לו קפה. "לפעמים אתה בסדר עם זה שמזהים אותך או רוצים להצטלם, ולפעמים אתה לא במצב רוח, כי אתה חושב על משהו אחר ואתה צריך להיות אדיב ואתה לא תמיד טוב בזה.

"אנשים מפעילים הרבה לחץ על שחקנים להיות הרבה דברים שונים, ולחלק מהשחקנים נוח יותר עם זה. לי פחות. פשוט עם השנים התרגלתי יותר לפרסום, לתקשורת, לראיונות. זה כמו כל דבר, ככל שאתה חוזר על זה יותר פעמים, כך אתה מתחיל להבין שזה בעצם לא עניין של חיים ומוות, ואז אני יכול להתבטא בבהירות לגבי המשחק - הדבר שאני אוהב".

זה קשור לעובדה שהפכת לאבא? "כן, הנסיבות סביבי משתנות. פעם, נהגתי לנסוע ברכבת התחתית. אני לא עושה את זה יותר, כי, אתה יודע, זה קצת...", וכמו בהרבה מקרים הוא לא משלים את המשפט.

כן, אתה די בולט בשטח. "כן, אני בולט וגבוה. אני יודע. אני לא יכול לברוח. בעבר נסעתי בתחתית בניו-יורק. שמתי כובעים ואז אנשים אמרו: 'אה, אדם דרייבר חובש כובע'. ובאיזשהו שלב אתה מתחיל לסגור את עצמך בפני העולם, ואז הפכתי להורה והילדים מכריחים אותך להיות פחות סגור. אני לא רוצה להעביר להם שום סוג של החרדות שלי”.

לדרייבר הייתה סיבה נוספת להיות במצב רוח טוב בפגישתנו - סרטו החדש "נמר של נייר" התקבל בתשואות ממושכות בבכורה בקאן, הביקורות שיבחו את משחקו והתפתח באזז על מועמדות לגלובוס הזהב ולאוסקר.

הוא עצמו דווקא מעמיד בפרופורציות את ההתלהבות מהביקורות. "זה טוב לסרט, שאני שמח שיכולתי להיות חלק ממנו. אני לא לוקח ביקורות יותר מדי ברצינות, כי יש דברים שאהבתי שאנשים אחרים לא אהבו. אם אתה מאמין לדברים הטובים, אתה צריך להאמין גם לדברים הרעים. לסרטים יש הרבה גלגולי חיים. הם יוצאים לבתי הקולנוע ויש להם חיים מסוימים, חמש שנים אחר כך יש להם חיים אחרים, וכך גם בעוד 20 שנה. היו המון סרטים שאנשים עשו, שעם הזמן אנחנו מסתכלים עליהם לאחור, ובמבט חוזר רואים נושאים שלא ראינו בזמן שהם נעשו. היו לי חוויות צילום שהיו נהדרות והסרטים לא עבדו, וגם ההפך הוא נכון".

כשדרייבר מדבר על סרטים שלא עבדו ושהוא נהנה בהם, הוא מתכוון במיוחד ל"מגלופוליס", סרטו של הבמאי האגדי פרנסיס פורד קופולה ("הסנדק", "אפוקליפסה עכשיו"), שבו הוא הופיע בתפקיד הראשי - אדריכל שמנסה לבנות מחדש את ניו-יורק, שחרבה בעקבות אסון הרסני.

קופולה עמל על האפוס הזה במשך מספר עשורים, השקיע בו מכספו והציפיות היו עצומות. ואז הגיעה הבכורה בקאן 2024, וההפקה השאפתנית התגלתה כיצירה כושלת, מביכה ומתיימרת. זקנתו של קופולה ביישה את נעוריו. "'מגלופוליס' היה אחד הסטים הכי משחררים וכיפיים שחוויתי", מגונן דרייבר. "זה היה סרט ניסיוני ב-120 מיליון דולר. פרנסיס נותן לשחקנים שלו חופש מדהים. הוא ניסה לעשות משהו אפי, אבל המרכז שלו מאוד אישי".

דרייבר נולד אומנם למשפה נוצרית ממוצא אנגלי, הולנדי, גרמני, אירי וסקוטי, ובצעירותו קיבל חינוך דתי ואף זימר במקהלת הכנסייה - אבל לא אחת הוא משובץ לתפקידים של יהודים, ומופיע ברשימות אינטרנט מהסוג של "שחקנים שנראים כמו יהודים או חושבים שהם יהודים, אבל הם לא".

ב-2018, הוצגו בקאן שני סרטים שבהם הופיע כיהודי: "שחור על לבן" של ספייק לי ו"מי הרג את דון קישוט?" של טרי גיליאם. "זה צירוף מקרים שיצא לי לאחרונה לגלם מספר פעמים דמויות של יהודים", אמר לי אז דרייבר. והנה עכשיו "נמר של נייר" מצטרף לרשימה. הסרט מגיע בחמישי הקרוב לבתי הקולנוע בישראל - זהו סרטו של הבמאי האמריקאי-יהודי ג'יימס גריי ("אד אסטרה", "ימים של תום"), יוצר שהכוכבים ההוליוודיים (מבראד פיט וחואקין פיניקס ועד רוברט פטינסון) עומדים בתור לעבוד איתו, ו וקברניטי קאן, כאמור, עפו עליו.

העלילה של "נמר של נייר" שואבת השראה מאלמנטים בהיסטוריה של משפחתו של גריי. היא מתרחשת באמצע שנות ה-80 ועוקבת אחרי משפחה יהודית מקווינס. דרייבר מגלם קצין משטרה לשעבר ומיילס טלר מופיע בתפקיד אחיו - מהנדס נשוי ואב לילדים. האחים מנסים לנצל הזדמנות עסקית רווחית, ומהר מאוד הם מוצאים את עצמם מעורבים במזימה הקשורה למאפיה הרוסית. ההסתבכות מאיימת על שלום המשפחה.

"קין והבל היא אנלוגיה טובה לסיפור הזה. יש תחרות בין אחים והכוונות הטובות מובילות לטרגדיה", מאבחן דרייבר. "יש בסרט הזה משהו מקראי. 'נמר של נייר' הוא גם סיפור שמתכתב עם הטרגדיות היווניות של סופוקלס - פילוקטטס ואיאס. הדמות שאני מגלם מגלה שהסביבה שלו השתנתה, והוא מרגיש שהמשטרה בגדה בו ושהמשפחה הקרובה שלו בגדה בו. בעבודה על הדמות, ג'יימס ואני דיברנו הרבה על מתאגרפים מקצועיים, שלא מבינים שהם כבר איבדו קצת מהיכולת שלהם.

"ג'יימס מביא סיפורים קטנים שמתרחשים על רקע אופראי. כמו כן, בסרט הזה הפוליטיקה מאוד מוסווית. אין הרבה במאים אמריקאים כמו ג'יימס גריי שעושים סרטים על אנשים ממעמד הפועלים. וזה הרקע שבאתי ממנו. אני אוהב את הסרטים האלה שיש בהם דינמיקות משפחתיות מאוד אינטימיות. אני גם אוהב שזהו סרט תקופתי, כי אין טלפונים סלולריים. נחמד לשחק סצנה בתא טלפון. הסרט אף צולם בפילם, במצלמות שבהן השתמשו בתקופה ההיא".

איך היה לעבוד עם מיילס טלר, שמגלם את אח שלך? "לא הכרתי את מיילס לפני 'נמר של נייר', אבל אהבתי את המשחק שלו בסרטים שראיתי. אנשים שאתה מחבב במידה מסוימת, קל להיות אינטימי איתם מיד. וזה מה שקרה עם מיילס. במשחק, יש חלק שהוא מוזר - כופים עליך אינטימיות עם זרים מוחלטים לפרק זמן מאוד מרוכז. ואתה עושה עוול לעצמך ולסרט ולבמאי כשאתה מסתיר דברים מהחיים האישיים שלך. אתה צריך להקריב מעט מהפרטיות שלך למען הדבר עצמו. אז טוב שעם מיילס נוצרה מיד אינטימיות".

"נמר של נייר" מפגיש את דרייב שוב עם סקרלט ג'והנסון - אם ב"סיפור נישואים" (2019) של נואה באומבך הם גילמו בעל ואישה שהזוגיות שלהם נקלעה למשבר, הרי שב"נמר של נייר" הם מגלמים גיסים. "סקרלט נהדרת. היא אוהבת לשחק ולהתנסות. מגיעה תמיד מוכנה. היא מאוד דואגת לצוות ולתנאים שהוא מקבל".

דרייבר מעיד שהוא מאוד קשור לשורשים מהם הוא מגיע. "אני עדיין מרגיש מאוד מחובר לשורשים שלי באינדיאנה (לשם הוא עבר עם אמו ואחותו הגדולה אחרי גירושי הוריו - א"ק) ולמשפחה שלי בארקנסו. אני גדלתי במערב ארה"ב, אני חי במזרח, השורשים שלי מהדרום, וביליתי את רוב חיי במערב התיכון. לא יכולתי להיות יותר אמריקאי", הוא אומר.

הדרך לתהילה הייתה רצופה קשיים - בהתחלה דרייבר לא התקבל לג'וליארד, בית הספר היוקרתי בניו-יורק, אז הוא עבד כסוכן מכירות של שואבי אבק וכנציג מכירות טלפוניות בחברה לאיטום מרתפים, וכן עבד בחברת בנייה. כשהיה בן 18, ניסה דרייבר להתחיל בקריירת משחק בלוס אנג'לס. הוא יצא מאינדיאנה ברכב, אך המסע נקטע כאשר הרכב התקלקל בטקסס. הוא הוציא את כספו על תיקון הרכב והצליח להגיע לסנטה מוניקה שבקליפורניה - שם התגורר באכסנייה במשך יומיים, אך נפל קורבן להונאה מצד מתווך דירות, שקיבל ממנו תשלום תמורת מציאת דירה. משגילה שאין ברשותו די כסף למחיה, שב כעבור שבוע לאינדיאנה.

זמן קצר אחרי פיגועי 11.9 ב-2001 הוא התגייס לנחתים, שירת כמפעיל מרגמות במשך שנתיים ושמונה חודשים, עד שנפצע ושבר את עצם החזה בעת רכיבה על אופני הרים. אחרי שפשט מדים, דרייבר למד במשך שנה באוניברסיטת אינדיאנפוליס, ואז ניגש שוב למבחני הקבלה לג'וליארד - והפעם התקבל. את הבשורה הוא קיבל בעודו עובד במרכז ההפצה של רשת "טארגט". "אני מעיירה קטנה באינדיאנה ולא הכרתי אף אחד בתעשיית הקולנוע. לכן להתקבל לג'וליארד זו הייתה פריצת הדרך הגדולה שלי. פתאום להיות במקום, שבו הייתה תרבות.

"כלומר, בלי להעליב את אינדיאנה, אבל היא לא הייתה מוקד תרבותי. ראינו שם סרטים שלקחנו מספריות הווידאו. סבא שלי היה גם מקליט סרטים מהטלוויזיה על קלטות VHS, ואז ערך אותם - הוא הוציא החוצה את הסקס והקללות, כדי שאחותי הגדולה תוכל לצפות בהם. אחותי מאוד מרשימה, היא כיום סנגורית פלילית מטעם מדינת אינדיאנה".

ב-2009, דרייבר התחיל להופיע בטלוויזיה ובין היתר הבליח ב"חוק וסדר". ב-2012 הגיעה הפריצה הגדולה עם "בנות". במקביל הופיע בסרטים של במאים נחשבים כמו באומבך והאחים כהן ("בתוך לואין דיוויס"). ב-2014 הוא עוטר בפרס השחקן המצטיין בפסטיבל ונציה על הופעתו ב"לבבות רעבים".

שנה אחרי זה הוא הצטרף לסאגת "מלחמת הכוכבים" המחודשת (פרקים 7-9), שבה גילם את קיילו רן/בן סולו, בנם של גנרל ליאה אורגנה (קארי פישר) והאן סולו (האריסון פורד), דמות שנעה בין אפלה לאור. ב-2028 נראה אותו בסרט "אקס-מן" שבו הוא יגלם את הנבל מיסטר סיניסטר - גנטיקאי בכיר, מומחה לשיבוטים.

בין ההפקות הבדיוניות הגדולות, דרייבר נהנה לעבוד בסרטים המבוססים על סיפורים אמיתיים (כמו "בית גוצ'י" ו"פרארי"), או לעבוד עם אגדות כמו קופולה, מרטין סקורסזי ( "שתיקה") וסטיבן ספילברג ("לינקולן"), וכן עם יוצרים נחשבים המזוהים עם הקולנוע העצמאי כמו ספייק לי, ג'ים ג'ארמוש, סטיבן סודרברג ועכשיו ג'יימס גריי. "אני אוהב את קנה המידה וההיקף של הסרטים הגדולים יותר, אבל באופן טבעי אני נמשך יותר לסרטים קטנים. אני שמח לקבל הזדמנות לשחק משהו שלא מתרחש בחלל, כמו ב'נמר של נייר'. בצילומים שלו היינו במרוץ נגד הזמן בגלל שהיה לנו תקציב כל כך קטן. היינו צריכים להיות מוכנים כל הזמן. חלקנו גם קרוואנים וזה ממש לא מזיז לי. אף אחד לא צופה בסרט ואומר: 'אני מתערב שהיה להם קרוואן גדול'. אני מעדיף להיות על הסט בכל מקרה".

בשעות הפנאי, מלבד לבלות עם המשפחה, דרייבר משתדל לצרוך אמנות. "החיים קשים לכולם ולהזדקן זה לא קל. הנשמה זקוקה להרבה דברים, ואני מנסה להזין אותה בהאזנה לאמנים כמו לואי ארמסטרונג, פול מקרטני או יוהאן סבסטיאן באך, או בצפייה ביצירות של ציירים גדולים כמו ג'ורג' גרוס או ולסקז".

ומאחר והתחלנו עם "בנות", נסיים גם איתן. חודשים אחדים אחרי הראיון עם דרייבר, בישרה רשת HBO שהסדרה תחזור עם דנהאם בתפקיד האנה הסופרת השאפתנית, ולצדה כמעט כל צוות השחקנים, לעונה חדשה בת חמישה פרקים. העלילה תתרחש עשור לאחר שידור פרק הסיום. שמו של דרייבר לא הופיע בהודעה - לא מפתיע, על רקע פרסום הזיכרונות של דנהאם ממנו. באחד הראיונות שנערכו איתו החודש, דרייבר נשאל האם ישחק בעונה החדשה של "בנות" והוא ענה בדרכו האופיינית: לא, אבל אני מאחל להן כל טוב ובהצלחה".

View the original on ynet בידור →

KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.