בש"ס מנסים לפענח: איך אווירת מלחמה בציבור החרדי הביאה תוצאה הרסנית

המפלגות הוותיקות מתמודדות עם אכזבת הדור הצעיר שמתמודד עם צווי מעצר וסנקציות. עבור חלק מהבוחרים הייתה תחושה של "מלחמה" - אך לא מעט חרדים הביעו אדישות, חרף הקמפיינים האינטנסיביים

תגיות

בבוקר שאחרי הבחירות, העיר בני ברק עדיין נמצאת עמוק באווירת הקלפיות. המדרכות והרחובות מלאים במודעות תמיכה של המפלגות ופתקי הצבע, והרושם מהתוצאות שהחלו לזרום בלילה ניכר בשיחות עם אנשים רבים ברחובות ובחנויות.

ביהדות התורה חגגו אתמול בלילה - יו"ר המפלגה יעקב אשר, הכריז על ניצחון לדגל התורה וליהדות התורה. בש״ס, לעומת זאת, האווירה הייתה הרבה פחות חגיגית: היו"ר אריה דרעי פיזר את ההתכנסות עוד לפני שהפעילים נכנסו לאולם, והסתפק בהודעה כתובה בלבד מבלי להגיע לנאום.

בש״ס עוד מנסים לעכל מה הביא לתוצאה ההרסנית מבחינתה, כאשר לאחר ספירת 60% מהקולות הגיעה ל-7 מנדטים בלבד. אולי זה היה הניסיון לפנות בקמפיין גם לציבור המסורתי, ולהציג משפחות מאוחדות כאשר חלק מהילדים בישיבה וחלק בצבא יושבים יחד לארוחת חג, ומהצד השני לנסות לפנות לקהל בחורי הישיבות האדוקים ולומר בריאיון לרדיו החרדי שהצבא לא מחפש חרדים ולא צריך אותם. אולי השפיע גם הרושם שנוצר לפחות אצל חלק מהמצביעים, של דאגה למינויי רבנים, דיינים, חלקם קרובי משפחה של חברי הכנסת, ולא באמת דאגה לציבור ששלח אותם והצביע עבורם.

ביהדות התורה, מנגד, נהנים פשוט מהגידול הדמוגרפי שהביא את המפלגה, ככל הנראה על פי הנתונים כרגע, לצמוח יותר מכוחה שהיה בעבר, או לכל הפחות לשמור עליו.

יום הבחירות היה יממה סוערת במיוחד עבור הציבור החרדי בכלל ובבירתו בני ברק בפרט, שבה המתח היה בולט יותר מכל מקום אחר, עם מלחמה קשוחה על כל בוחר ובוחר.

הציבור החרדי הגיע לבחירות מאותגר מתמיד בעקבות הסערות בכהונה האחרונה. המפלגות הוותיקות, ש"ס ויהדות התורה, נאבקו על כל קול באמצעות מכתבי רבנים ופסקי הלכה המחייבים הצבעה. אולם הפעם התמודדו המפלגות גם עם תחושת אכזבה של צעירים חרדים רבים המתמודדים עם צווי מעצר וסנקציות, לצד צמיחתן של מפלגות חדשות. מפלגת "צבע שחור" מהצד האדוק יותר ומפלגת "הציבור החרדי" מהזרמים המודרניים הציבו שאלות נוקבות בפני הסיעות הוותיקות, על רקע אכזבת הצעירים מאי-הסדרת מעמדם וההתעלמות מהחרדים העובדים.

באזורי הקלפיות התנהלה מלחמה על כל קול: הוראות הרבנים ושירי המפלגות הושמעו שוב ושוב ברמקולים גדולים, והרצפה הייתה מלאה בכרוזים ופתקי הצבעה - לצד מחאה של הפלגים הקיצוניים. ברחוב נרשמו עימותים מילוליים, ופעילי "הציבור החרדי" זכו לנוקשות ולכינויי גנאי. באחת הקלפיות בבני ברק הושחתו שלטי בחירות שלהם, ובמודיעין עילית אף הוצתו תמונות פניו של היו"ר מוטי לייטנר.

במקביל, לא מעט מצביעים אמרו באדישות כי הם פשוט באים בהוראת הרבנים, ולא בגלל שהם נותנים הרבה אמון בנבחרי הציבור שלהם. תגובות המצביעים בשטח נעו בין תחושת חירום של "מלחמה על הכל", דרך ציות גורף להוראות הרבנים, ועד לאדישות או הצבעת מחאה למפלגות החדשות. סערות נרשמו גם סביב דוכנים של בן גביר וסמוטריץ', שלגביהם טענו העוברים ושבים כי הם בניגוד לדעת הרבנים. מנגד, במרכזי הקניות האווירה הייתה רגועה יותר והתושבים ניצלו את יום השבתון, תוך הדגשת חובת ההצבעה והמשמעת הסיעתית.

ארבע שנים של מאבק על המהפכה המשפטית, מלחמה ארוכה ואחריה סערות בלתי פוסקות סביב הגיוס, הביאו אולי גם חלק מהציבור החרדי להרגיש שהסערות הללו לא משרתות אותו, כשרחובות בני ברק עמוסים והתשתיות פשוט לא מטופלות. נראה שיש מי שציפה שנבחרי הציבור שלו ידאגו קודם כל לאיזה יום הוא מתעורר, ואיך נראית סביבת הבית שלו.

לעומת זאת, במטות המפלגות הדריכות הייתה בשיאה. במטה העירוני של ש"ס היו"ר שלומי חדד עבד לצד מטה טלפניות רחב והפעיל מאות רבני קהילות כדי ליצור קשר ישיר עם מצביעים מתלבטים, או כאלו שלא יצאו להצביע. במטה דגל התורה הוקדש בניין שלם למשימה, שבו מאות בחורי ישיבות ואברכים עברו על רשימות טלפונים, כשהבכיר מוטי בלוי סיפר על מערך לוגיסטי מדוקדק שכלל הזרמת נהגים לבתיהם של חולים ובעלי קשיים כדי לוודא שכולם מגיעים לקלפי.

במקביל, אצל בעלי הסמארטפונים הופצו סרטונים של המנהיגים הליטאים שקראו להצביע כדי למנוע חילול השם ולצאת מהשאננות.

למרות אחוזי ההצבעה הנמוכים יחסית, בבתי הכנסת דיברו באופטימיות על יציאה להצבעה בשעות הערב, לאחר לימוד הבוקר. בינתיים נעה בעיר ניידת עם כרוז שהזעיקה את התושבים לצאת ולהצביע בשל נתוני הצבעה נמוכים. באזור חסידי סאטמר, מנגד, נתלו שלטים הקוראים שלא להשתתף בבחירות של המדינה, ומולם שלטים נגדיים שהבטיחו כי הצבעה לפתק ג' תביא לשחרור העצורים מהכלא הצבאי.