מכבי ת"א משלמת על הטעויות של הקיץ, הפועל קיבלה את הסטירה שהייתה צריכה

הסגל נבנה בלי איזון, סורקין מאבד ביטחון וקטש ממשיך להחליף הרכבים במקום לייצר היררכיה. אצל הצהובים הבעיות עמוקות, בעוד האדומים קיבלו מול ברצלונה תזכורת לכך שכישרון לבדו לא מספיק. וגם: השינוי אצל מיצ'יץ' שנותן להפועל סיבה לאופטימיות

אורן רוזנשטיין|

הבעיה של מכבי ת"א התחילה במה שעשה המנהל המקצועי שלה בקיץ. זו הייתה תצוגה בולטת של חוסר הבנה במה ובמי צריך להשקיע. רומן סורקין הוא השחקן הכי חשוב בקבוצה, גם בגלל היותו ישראלי וההשפעה שיש לו בליגה, וגם כי הוא שחקן התקפה מיוחד ברמת היורוליג. זאת אומרת, זה המצב כשנותנים לו לשחק מספיק דקות ולא גומרים אותו מנטלית.

לכן, המשימה המרכזית של המנהל המקצועי הייתה להביא שחקן, או כמה שחקנים, שישלימו את סורקין ויאזנו את החסרונות שלו. סורקין הוא שחקן התקפה מחונן ומגוון, שיכול לשחק גם כסנטר וגם בעמדה מספר 4, אבל הוא לא אתלט קפיצי, לא ריבאונדר גדול ולא שומר אישי קשוח. האיש שמשחק לידו צריך להיות כל אותם דברים. ממאדי דיאקיטה, מפיונדו קאבנגלה ודן אוטורו הם דוגמאות לשחקנים כאלה, אבל יש כמובן עוד לא מעט. במכבי המשיכו להסתמך על ג'יילן הורד וטי.ג'יי ליף הרכים, ובמזל מצאו את דניאל תייס, שחקן מוכשר, אבל עם תכונות די זהות לאלה של סורקין. דומה, לא משלים. גם ארמנדו בייקוט הוא כמובן לא שחקן פיזי.

על דיאקיטה כתבתי כבר בשנה שעברה שהוא בן זוג שיתאים לסורקין, ושצריך ללכת עליו בכל הכוח. דובאי לקחה אותו בהרבה כסף, אז אפשר היה להגיד: "טוב, זה לא ביכולתה של מכבי". אבל תייס מרוויח יותר, בין היתר כי במכבי לא סגרו מספיק מוקדם שחקני חיזוק ונאלצו לשלם על זה. התוצאה היא קו קדמי גבוה, אבל גם רך ולא מגוון. זה מעורר געגועים אפילו לג'וש ניבו המוגבל והלא כל כך גבוה, שלפחות סגר את הצבע.

הבעיה השנייה בבניית הקבוצה הייתה חוסר ההבנה של חשיבות הגארדים האתלטיים, ה"מתפוצצים". לאור ההצלחה של פריז לפני שנתיים ושל ולנסיה בעונות האחרונות, קבוצות רבות ביורוליג למדו שהבאת גארדים רבים שמשחקים מהר יוצרת ליריבות הרבה בעיות, בהרבה פחות כסף ממה שעולים גבוהים מוכחים. התוצאה היא שיש הרבה קבוצות ברוח של גולדן סטייט: טסות וזורקות שלשות מהירות.

מכבי הביאה את ים מדר, שהוא שחקן מהסוג הזה, אבל כל שאר שחקניה סטטיים ותוקעים את המשחק. אפילו ג'ימי קלארק, שהוא זריז בפני עצמו, לא מריץ את הקבוצה כרכז אלא מנהל אותה בקצב איטי. רק כשהוא הולך באחד על אחד עד הסל, המהירות שלו ניכרת. זה יוצר למכבי קצב התקפי איטי, עם פחות נקודות קלות מאשר ליריבותיה, אבל הבעיה החמורה היא הגנתית: הקבוצות שמולה קולעות המון שלשות לפני שמכבי בכלל יורדת להגנה.

חייבים להיות הוגנים. כשאיפה לונדברג נמצא, חלק גדול מהבעיות ההגנתיות לא קיים. אבל ראשית, אי אפשר להסתמך על אדם אחד שיחזיק לך את כל ההגנה. מעבר לכך, תארו לכם את מכבי עם לונדברג ועם עוד שני אתלטים מטורפים, שלפחות אחד מהם שחקן פנים.

הקלפים שקטש קיבל, בעיקר לאחר הפציעה של לונדברג, אינם אידיאליים. ועם זאת, קשה להגיד שהוא משתמש נכון במה שיש.

סורקין נכנס אתמול רק ברבע השני, ושוב עלה רע מהספסל. כבר הוכח שהשארתו מחוץ לחמישייה מדרדרת אותו מאוד, וכתוצאה מכך גם את הקבוצה כולה. כתבתי את זה כמה פעמים, למקרה שבמכבי היו צריכים שיספרו להם שזה המצב. אז למה?

החמישייה כללה אתמול את ליף, קיטון וואלאס, אושיי בריסט וג'ימי קלארק. מכבי היא קבוצה נטולת הגנה מאז שלונדברג לא איתה. בונזי קולסון שומר נהדר. לא מגיע לו לפתוח יותר מלוואלאס?

אז המשחק נפתח בלי שלמכבי יש התקפה, וגם לא הגנה. פרטיזן הוליכה תוך כמה דקות 7:23, ושוב מכבי הייתה צריכה לרדוף. כמו במשחקים קודמים, היא עשתה כמה פעמים קולות של חזרה לחיים, אבל הבור הזה היה גדול מדי. זה נגמר ב-67:88, עם שלשה של פרטיזן בסיום. אם מנקים את רעשי הרקע, כמעט כל הפער נוצר בהתחלה, והסוף בעצם היה ידוע מראש.

כבר בשבוע שעבר, וממש לא בפעם הראשונה, כתבתי שקטש צריך לעלות עם השחקנים הכי טובים שלו בחמישייה, כדי שהמשחק לא ייגמר באופן מעשי תוך חמש דקות ויהפוך לגארבג' טיים מתמשך. זה אומר שלפחות ארבעה מתוך החמישה — סורקין, קולסון, בריסט, מדר וקלארק - צריכים להיות שם, או כולם.

אם מחליטים לשחק בהרכב גבוה, קלארק או מדר צריכים לרדת לספסל. מול פרטיזן, שחלק מהגבוהים שלה נעדרו, לא הייתה ממש סיבה לכך, אבל יהיו מקרים שכן. אתמול מדר היה טוב בהרבה מקלארק, ולמעשה הטוב במכבי. בכל מקרה, בריסט וקולסון חייבים להישאר בחמישייה כדי שתהיה הגנה שלא תקרוס.

אבל קטש ממציא בכל פעם את הגלגל מחדש, מנסה אינספור הרכבים ועושה אינספור חילופים. התוצאה היא קבוצה נטולת היררכיה, שחלק משחקניה לא יודעים מה תפקידם. זה בולט מאוד אצל בייקוט. בעיניי הוא שחקן עם פוטנציאל, אבל הוא פשוט מסתובב במגרש בלי לדעת מה הוא אמור לעשות. חודשיים לתוך העונה, מאמן כבר אמור היה לגרום לו להבין במדויק איפה להיות בכל רגע נתון. האיש היה שחקן קולג'ים מדהים, אז סביר שהוא מסוגל להבין את הדרישות. ואם הוא לא מבין אותן, הוא צריך לעלות במקום סורקין?

כרגע ההגנה של מכבי היא מחלקת שיקום לגארדים ולפורוורדים האתלטיים של היריבות. הם מגלים במשחקים מולה יכולות שהם בעצמם לא ידעו שיש להם. זו תרומה הומניטרית מרגשת. חבל רק שברמת הכדורסל זה נזק למועדון שעבורו השחקנים בצהוב עובדים.

אית'ן תומפסון, שחקן של פחות משמונה נקודות במשחק עד אתמול, קלע 16. אנטוניו ריבס, עם חמש נקודות בממוצע בשני משחקיו הראשונים בפרטיזן, קלע 13. רוברט פרנקס, עוד רכש טרי, קלע 11 — פי שניים מהממוצע שלו עד כה. לאמאר סטיבנס קלע 14, לעומת כעשר בממוצע לפני המשחק. דווקא את קרליק ג'ונס, הכוכב של פרטיזן, מכבי הצליחה לעצור מבחינת צבירת נקודות, אבל הוא מסר הרבה אסיסטים וגם שיחק פחות דקות מתמיד.

מה עושים? מוצאים אחת ולתמיד את הגבוה המתאים ומחתימים אותו לכמה עונות. מביאים גארד מהיר ואתלטי שגם יודע לקלוע. מי שהחתים את קיטון וואלאס הסתכל על טכניקת הקליעה המשונה שלו לפני ששלף את פנקס הצ'קים? ומבחינת קטש: נותנים 30 דקות במשחק לשחקנים המובילים, ברצפים ארוכים ובלי חילופים בכל רגע.

ומה בהפועל? במידה מסוימת, גם ההפסד שלשום מול ברצלונה נובע מאותה טעות: חוסר ההבנה בקיץ לאן היורוליג הולך. ברצלונה היא דוגמה נהדרת לקבוצה שהייתה פעם מלאת כישרון, עם משחק איטי יחסית, וכיום מלאה באתלטים, רצה מהר, עושה הרבה חסימות וזורקת שלשות במהירות.

הפועל היא קבוצה נהדרת ומלאת כישרון, אבל עם הסגנון הזה היא לא תמיד מצליחה להתמודד. זה קורה בין היתר כי אמיר קופי הוא בינתיים לא מה שציפו ממנו, והוא זה שהיה אמור לשפר את הממד האתלטי בקרב הגארדים.

לכאורה, הפועל נכנעה כי ברבע השלישי דריו בריזואלה תפר אותה מכל טווח. ברבע הזה ההגנה שלה קרסה, אבל גם במחצית הראשונה היא לא הייתה מספיק אינטנסיבית ומושקעת. אם הפועל הייתה שומרת כל המשחק כמו בחמש הדקות האחרונות, היא הייתה מנצחת. לאורך כל המשחק הייתה תחושה שיש לה שחקנים מוכשרים יותר, אבל היא נמנמה יותר מדי זמן. הקאמבק בסיום, אחרי הידוק ההגנה לכמה דקות, לא הספיק. עד כמה שהיא טובה, יש גבול לכמות הבורות שהיא יכולה לצאת מהם, בעיקר ביום שבו השלשות של אנטוניו בלייקני לא נכנסות.

אבל הייתה גם נקודת אור. ואסיליה מיצ'יץ' הוא אדם חדש. לא יודע מה היה בחדרי חדרים בהפועל, אבל נראה שהאירוע בינו לבין איטודיס גרם לו להבין שהקבוצה גדולה ממנו. גם בדרבי וגם מול ברצלונה הוא מצא איזון מצוין בין יוזמות אישיות לעבודה למען האחרים, וזה חשוב מאוד להמשך.

צריך לזכור גם שהפועל שיחקה בלי תומס סטורנסקי, שמהווה חלק נכבד מחוכמת המשחק שלה. דווקא בגלל שזה הרכיב שנגרע מהקבוצה בהיעדרו, יכול להיות שתמיר בלאט היה צריך לקבל הזדמנות לשחק, ולא יוג'ין ג'רמן, שטוב יותר בצבירת נקודות מאשר בקבלת החלטות.

בלאט היה טוב בדרבי. נכון שלא ברור מול מי מהשחקנים האתלטיים של ברצלונה הוא היה יכול להתמודד פיזית בצד ההגנתי, אבל זה היה משחק שבו כדאי היה לנסות אותו. מצד שני, ממש אי אפשר להגיד שזה מה שהכריע את המשחק. הפועל הגיעה אחרי שורה של ניצחונות, שאננה מדי, וקיבלה סטירה שהזכירה לה ששום דבר בעל ערך לא בא בקלות.