תוכנית ההתנתקות: כך הפסקתי לשלם על הראוטר של ספקית האינטרנט שלי
אחרי יותר מדי שנים שבהן שילמתי לספקיות האינטרנט שלי על השכרת ראוטרים ונקודות Mesh, החלטתי שהגיע הזמן להפסיק את התלות הזאת. הנה מה שאתם צריכים לדעת כדי לעשות את זה בעצמכם
תמונה: Dreamstime
מזה זמן מה אני כבר די סובל מהראוטר של ספקית האינטרנט שלי, שנקרא לה "עמי" (למה לקומפלקס קולנוע זה כן טוב?). יש כל מיני ניתוקים קלים מעת לעת, לא כל איזור בבית מקבל כיסוי הולם של רשת, שרת ה-Plex שלי עושה צרות ובאופן כללי, הרגשתי שאני אמור לפעול חכם יותר כשאני כותב כאן לא מעט על בחירות צרכניות טכנולוגיות טובות יותר. במשך הרבה יותר מדי זמן הסנדלר הלך יחף, עד שלאחרונה הייתי צריך לחדש את התוכנית שלי אצל הספקית, ואחרי השוואת מחירים קצרה מול המתחרות, הבנתי שאין לי כוח לעבור בין ספקיות כי זה כרוך בלא מעט התעסקות: צריך לחכות להתקנה של טכנאי שיביא ראוטר משלו שגם עליו אשלם עשרות שקלים בכל חודש ולא אוכל באמת לנהל אותו, וכמובן צריך לזכור להחזיר את הציוד לספקית שאתה נוטש. הגעתי למסקנה שזה הזמן להיות צרכן חכם, ויצאתי למסע קצת ארוך, וקצת קצת יקר, בדרך להתנתקות מהציוד של ספקית האינטרנט שלי. הנה מה שעברתי, ומה שהכי חשוב שתדעו.
לפני שמתחילים: כן. אני יודע. Power Users וחובבי רשתות כבר עשו את זה לפני שנים, אבל משיחות שעשינו עם גורמים שונים בתעשייה עולה כי בסופו של דבר, כ-99% ממשתמשי האינטרנט בישראל משתמשים בראוטר של הספקית שהם משלמים עליו עשרות שקלים בחודש. אז אם בשבילכם זה אולד-ניוז – מובן לגמרי, אבל גשו ל-10 חברים, בני משפחה או קולגות ושאלו אותם האם הם משלמים לספקית שלהם מדי חודש. הכתבה הזאת בשבילם.
קודם כל כדאי לדעת: כל ספקיות האינטרנט בישראל מחויבות על פי חוק לאפשר לכם להתחבר לשירותי האינטרנט שלהן גם בלי להשתמש בציוד השכור שלהן – ושאף נציג לא יעבוד עליכם.
דבר שני שכדאי לדעת הוא שיש גם יתרונות בראוטרים של הספקיות: אתם לא צריכים להתעסק יותר מדי עם הגדרות; מישהו מתקין את הכל בשבילכם; אם יש תקלת חומרה אתם יכולים פשוט להחליף את הציוד; אם גיליתם שנקודת Mesh אחת נוספת מספיקה לכם, אתם יכולים להחזיר את האחרות; השירות הטכני של הספקיות יכול לראות טוב יותר את הרשת שלכם ולפעמים לאבחן בעיות (במקום להתכחש ולהסיר אחריות ברגע שיש לכם ציוד משלכם); וכמובן, אם יוצאת פתאום טכנולוגיה חדשה כמו Wi-Fi 8, אתם לא צריכים לשלם אלפי שקלים בכל פעם כדי להשתדרג לתקן הנוצץ הבא. לפעמים אתם גם יכולים להשיג את הראוטרים מהספקיות ללא תוספת תשלום – תלוי ביכולת המשא ומתן שלכם או אם נפלתם על תקופת מבצע. אבל בסופו של דבר, אפילו שהראוטר של "עמי" לא עלה לי שקל, החלטתי שאני חייב להשתחרר. אז התחלתי לחפש את הראוטר שיכבוש אותי ויגרום לי לעשות את הצעד הראשון.
חייבים לוודא שהראוטר יודע "לחייג" וגם זה לא מספיק
רק כשהגעתי לטיול ארוך בארצות הברית מצאתי את האחד. כלומר, את השלושה. בזכות ידידי רהב הצלחתי להשתחל אל תוך ארמון הקניות שהוא Costco, ושם אספתי את פיסת הקרטון שמקנה לי את הזכות לאסוף מהמחסן של הסניף את ה-Deco BE13000. מערכת של 3 ראוטרי Mesh מבית TP-Link שתומכת ב-Wi-Fi 7, כי בכל זאת, כבר יש לי איזה 3 מכשירים נוצצים בבית שתומכים בטכנולוגיה וה-FOMO לא מאפשר לי להתנהל אחרת. אחרי שגיליתי שאני צריך לחזור לקופות עם כרטיס VISA אמריקאי בלבד וששום כרטיס ישראלי לא יעבור בקופות של החברה משום מה, הצלחתי לרכוש את הראוטר הנכסף. כלומר. לא רכשתי אותו אם אתם מרשות המיסים.
מה זה פה? אושר עד?
לפני שאתם מוסיפים ראוטר כלשהו לעגלת הקניות הפיזית או הוירטואלית, חשוב לבדוק משהו אחד מרכזי: שהוא תומך ב-PPPoE. זהו פרוטוקול התקשורת שמשמש את ספקית האינטרנט שלכם לצורך הזדהות. מעין "חייגן" של ימינו שמובנה בראוטר. אתם מקבלים שם משתמש וסיסמה מהספקית, מזינים אותם בממשק הניהול של הראוטר, או במקרה שלי באפליקציה, ואתם מחוברים. נשמע פשוט? אז זהו, שכאן נכנס החלק השני של תוכנית ההתנתקות שלי מהספקית. אני נמצא על תשתית הסיבים של בזק, וזה אומר שיש לי סיב שהגיע פיזית עד לראוטר של "עמי" שכמובן הגיע עם כל מה שצריך כדי להתחבר לתשתית. אולם זה לא המצב עם הראוטר של Deco שרכשתי, ועם רוב הראוטרים שתוכלו למצוא בחנויות באופן עצמאי, למען האמת.
תמו הימים שבהם היה לי חיבור בקיר שיכולתי לחבר ישירות לראוטר כמו בדירה הישנה שלי בתל אביב עם "אנלימיטד". בימינו אתם צריכים את מה שנקרא "מתאם סיב", שאולי אתם מכירים גם בשם ONT או ממיר מדיה. זו בעצם קופסה שמגשרת בין תשתית הסיבים האופטיים לבין הראוטר שלכם על ידי עיבוד האור מהסיב ותרגומו לחשמל עבור הראוטר. מעין מגשר שבלעדיו אין לראוטר שלכם דרך לקבל את המידע מהתשתית ובפועל להתחבר לספקית. בחלק מהחברות יתנו לכם אותו בחינם, בחלק מהחברות זה יהיה תלוי שוב במשא ומתן, בחלק מהחברות ישמחו למכור לכם אותו במחיר מלא ובחלקן שוב ישכירו לכם אותו. מאחר שהמטרה שלי הייתה להתנתק לחלוטין מהתלות בספקית, בחרתי לרכוש אחד בעצמי.
כל הציוד הנתמך
החל משנת 2024 כל ספקיות האינטרנט מחויבות על פי חוק לפרסם רשימת ציוד שהן תומכות בו באתר האינטרנט שלהן. הרשימה הזאת מתעדכנת מעת לעת, וגם נעלמת מעת לעת בחלק מהאתרים, אבל אתם יכולים פשוט לבקש אותה מהספקית שלכם. אתם מחפשים ברשימה הזאת כאמור את העמודות של ONT, ובגדול מאוד, אם אתם מחוברים בבית לחבילה במהירות של עד 2.5 גיגה, אתם צריכים מתאם תומך GPON. אם אתם על חבילה של 5 גיגה ומעלה, אתם כבר ב-XGS-PON, שזו גם התשתית של IBC/אנלימיטד ופרטנר בחלק מהמקרים – אז חשוב לבדוק מראש על איזו תשתית אתם נמצאים, וכמובן לחשוב גם קצת על העתיד. אז חקרתי, וחקרתי וניסיתי להבין איזה מתאם סיב בסופו של דבר יהיה הנכון ביותר עבורי. ובעזרתו של ידידי דניס בחרתי ב-Go Fiber GF25 אחרי שראיתי שהוא הופיע בפחות או יותר כל הרשימות של כל הספקיות בישראל, כך שאם מחר אתנתק מ-"עמי", לא אצטרך להחליף את הציוד שוב. קפיצה קטנה לסניף של רשת אלקטרוניקה, והקופסה הייתה בידי.
פחות כיף אבל נחוץ
הנציגים שרצו לנתק אותי תמורת תשלום
כאן הגיע החלק המעניין, המשונה והמעצבן ביותר של המסע הקצר הזה: מה עושים עם ספקית האינטרנט? התקשרתי למוקד השירות והתמיכה הטכנית ושם הכרזתי בגאון שאני מעוניין להתחבר עם הציוד הפרטי שלי. הרגשתי ש"אני, עידן בן טובים, דפקתי הקופה". ותוך רגעים קצרים אני אשתחרר מהכלא החומרתי שתקעתי את עצמי בו. אבל לא, בשני מקרים שונים בהם התקשרתי למוקד וקיבלתי שירות משני מוקדנים שונים, לנציגים לא היה מושג מה לעשות, והדבר היחידי שהם הציעו היה להעביר אותי למוקד תמיכה "פרימיום" בעלות של 10 שקלים. פה אני רוצה להבהיר משהו למקרה שזה קורה לכם: בשום אופן אל תסכימו. כל חברות האינטרנט מחויבות לסייע לכם בתהליך המעבר ללא תוספת תשלום. חלק מהספקיות כן ידרשו ביקור טכנאי בחיבור ראשוני, וגם במקרה הזה, אני פשוט ממליץ לכם ללכת לחברה שמכבדת אתכם קצת יותר, ולא לשלם את התשלום החד פעמי הזה. בדקתי גם מול הדוברות של הספקית שלי ונמסר לי שתשובות הנציגים הן חריגה מנהלי החברה, והנהלים הנכונים חודדו בקרב כל הנציגים. לידיעתכם.
למרות שאני התעקשתי בשני המקרים, הנציגים לא התקפלו. אחרי כמה צעקות קלות זכיתי ב"שיחת מנהל", שם הנציג היה אדיב, סבלני ויעיל במיוחד. תוך כמה דקות קצרות הוא שלח לי את שם המשתמש והסיסמה, הזנתי אותם באפליקציית Deco והרי לכם – רשת חדשה. באמת שזה לא היה מסובך בכלל. ומאז, אני נקי. ה-Plex שלי עובד מושלם, הרשת יציבה ומגיעה לכל פינה בבית. אבל יותר מהכל, יש איזושהי תחושה של עצמאות. אני יכול לראות מחר מבצע מעניין אצל ספקית, להחליף את שם המשתמש והסיסמה בממשק הראוטר (שעובד דרך אפליקציה פשוטה, ולא דרך ממשקים איומים וסבוכים) – והופ, עברתי ספקית. לא צריך לזכור להחזיר ציוד, לא צריך לתאם טכנאי, לא צריך להיות בבית בין שתיים ועד הנצח או כשהטכנאי יואיל בטובו להגיע (המוקדם מביניהם). אה, רגע. אני כן צריך להחזיר את הציוד שהיה לי.
אני כמו סיר טוב של בולונז. אני צריך לקחת את הזמן המתוק שלי בין מהלכים גדולים שכאלו. אז את הציוד החזרתי בשתי פעימות. הראשונה, את יחידת ה-Mesh, אותה החזרתי לאחר ההתקנה של הראוטר החדש (כשהוא עוד היה מחובר לראוטר של "עמי" שלא יכול להפוך ל-Bridge משום מה). השנייה לאחר החיבור המוצלח של מתאם הסיב באופן סופי וסופני. בשני המקרים, הייתי צריך להגיע כמובן פיזית לסניף של הספקית. אבל זה לא שאתם יכולים חס וחלילה לקפוץ לעמדה של "עמי" בקניון הקרוב למקום מגוריכם. לא ולא, אתם צריכים להתפלל שתמצאו את עצמכם ליד אחד מעשרת הסניפים שבהם אפשר להחזיר ציוד – או כמובן לשלם כמה עשרות שקלים על משלוח. מעניין למה זה עובד ככה.
בה ביי
במקרה התמזל מזלי ומשרדי גיקטיים נמצאים ממש מעל לאחד הסניפים הנדירים, אז הגעתי בלי תור ולא תאמינו, אבל אין כמעט אנשים בסניפים האלה ב-2026 למעט כמה קשישים. אני לא יכול לחשוב למה. לקחתי מספר כי אני אדם מתורבת, התקבלתי תוך כמה דקות, הנציג פשוט סרק את הברקוד שעל הציוד ופלוס מינוס זרק את הציוד באגביות ומגובה מכובד אל תוך ארגז מלא בשאר מכשירים שכאלו. זהו. לא צריך לחתום, לא צריך כלום. אם יש לכם סניף קרוב, זה יהיה לכם כנראה מאוד נוח. אם לא, זה כנראה עומד להיות מאוד מעצבן.
לא בהכרח הכי משתלם, אבל גם לא מסובך
תראו, זה לא שעשיתי כאן את עסקת חיי. בכל זאת, שילמתי לא מעט כסף עבור הראוטר וממיר המדיה, ובהנחה שציוד מושכר מקביל יעלה כ-30 שקלים לחודש, אני "אחזיר את ההשקעה" בעוד קצת פחות מ-4 שנים. אבל כמובן שאפשר לרכוש ראוטרים הרבה יותר זולים, ואפילו ממיר מדיה במחיר הרבה יותר זול מעלי אקספרס. ועל הדרך אפשר לחלוטין להוסיף את היתרון שיש לי עכשיו ומאפשר לי לדלג בין חברות בקלילות ולקבל מחירי "לקוח חדש" בכל פעם. אז יכול להיות, ואפילו סביר להניח, שלרוב המכריע של המשתמשים הצעדים הללו יהיו יותר מדי מעיקים, ובסופו של דבר הכי קל לשלם מדי חודש כדי פשוט להתחבר לאינטרנט. אבל אם אתם רוצים לעשות את הצעד ולהתנתק, זה אפשרי, ולא מסובך כמו שזה נשמע.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.