ניצול, פחד והפקרה: מדוע מטפסים נוטשים את בנות זוגם בפסגות המסוכנות ביותר?

פחות משנה אחרי שבית המשפט גזר עונש מאסר על מטפס שהפקיר את חברתו למותה בהר הכי גבוה באוסטריה, אירע מקרה דומה, שאמנם הסתיים ללא נפגעים בנפש - אך הצית את הדיון על היחסים בין גברים ונשים שמחליטים לכבוש יחד את ההרים הגבוהים ביותר

זאב אברהמי|

רק לפני שמונה חודשים סיפרנו פה את הסיפור המדהים על תומאס פלאמברגר (39) שיצא לטפס על ה"גרוסגלוקנר", ההר הכי גבוה באוסטריה, ביחד עם חברתו קרסטין גורטנר (33) בינואר 2025. השניים יצאו מאוחר מדי לטיפוס ולא היו מצוידים ומזוודים כראוי, ונקלעו לקשיים במהלך הטיפוס ולתנאי מזג אוויר קיצוניים.

הם דחו ניסיונות עזרה של צוותי הצלה והמשיכו לטפס. בשלב מסוים, בשתיים לפנות בוקר, גורטנר לא יכלה יותר להמשיך. פלאמברגר, שהיה מטפס הרבה יותר מנוסה ממנה, השאיר אותה בסערת שלגים עצומה וכפור מוחלט כשהיא במצב של היפותרמיה קשה, תשישות וחוסר אוריינטציה מוחלט, כשהם היו 50 מטר מהפסגה. הוא טיפס לפסגה והתחיל לרדת כדי להזעיק עזרה. כשצוות ההצלה הגיע התברר כי גורטנר קפאה למוות בטמפרטורה של מינוס 20 מעלות, בעוד פלאמברגר הצליח למצוא מחסה בבקתה במורד ההר.

בית המשפט באינסברוק הרשיע את פלאמברגר בגרימת מוות ברשלנות חמורה. למרות עדויות של חברה קודמת שלו על התנהגות דומה על פסגת ההר גם איתה (פלאמברגר העניש אותה על כך שלא יכלה יותר לטפס), בית המשפט גזר עליו רק חמישה חודשי מאסר על תנאי וקנס על סך 9,600 אירו. גם התביעה וגם ההגנה הגישו ערעור על הפסיקה.

המקרה עורר רעש גדול גם בקהילת מטפסי ההרים, אבל גם בציבור בכלל בעקבות הפרטים המזעזעים על ההפקרה ואופן המוות של גורטנר. ניתן היה לצפות כי תהודה כזו תהווה תמרור אזהרה לכל מי שאי פעם יחזור על עקבותיהם של פלאמברגר וגורטנר, בין אם ברשלנות שבה יצאו למסע ובעיקר בהפקרה למוות על ההר. פחות מתשעה חודשים חלפו מאז פסק הדין, ומקרה זהה כמעט לחלוטין שוב אירע, הפעם על ההר הכי גבוה בגרמניה. לפחות בפעם הזו, הסוף היה פחות טראגי.

הפעם מדובר ב"צוגשפיצה" (פסגת מפולות שלגים), חלק מרצועת הרי האלפים בבוואריה, על הגבול עם אוסטריה, וההר הגבוה ביותר בגרמניה עם פסגה בגובה 2,962 מטרים. הר שמהווה אתגר למטפסים כבר מהמאה ה-18.

כבר בשבע בערב ב-31 באוקטובר קיבל צוות ההצלה אותות מצוקה מארבעה מטפסים שהתחילו את הטיפוס שלהם מאוחר מדי, נכנעו לתוואי השטח התלול והקפוא והזעיקו עזרה. צוות ההצלה חילץ אותם והם חזרו לבקתה שלהם, מתוך מחשבה ברורה שהלילה הזה הסתיים מבחינתם. בחצות, רגינה פוברשניג, חברה בצוות ההצלה אמרה לילה טוב לחבריה שחגגו חג טירולי מסורתי, ויצאה למכוניתה. הטמפרטורות היו קפואות וירד שלג כבד. לפני שנכנסה למכוניתה, פוברשניג הסתכלה על ההר, שפשפה את עיניה והסתכלה שוב, רק לוודא שלא מדובר בפאטה מורגנה: היא יכלה לראות בבהירות מספר בני אדם, מזוהים על פי פנס הקסדה שלהם כשהם מטפסים על פסגת ההר.

בין המטפסים היו שני צעירים עם מעט מאוד ניסיון בטיפוס: בן 21 ובת 17. שניהם יצאו במכוון לטיפוס בשעה מאוחרת. הם רצו להגיע לפסגה כדי לתפוס בזמן את הזריחה. עבור מטפסי הרים מדובר באחד משיאי הטיפוס, הנוף המדהים בשעת הזריחה, כשאתה על פסגת העולם, אחרי המאמץ.

כשהגיעו בגובה של 2,500 מטר, הם טבעו בשלג עד לברכיהם ולא יכלו להמשיך יותר. הגבר החליט שהוא יורד להזעיק עזרה, והשאיר את שותפתו לטיפוס על הצוק הקפוא. הטמפרטורה הייתה מינוס 12 מעלות. היא הצליחה לקיים שיחת חירום עם צוות ההצלה, שיצא לעברה והצליח להעביר אותה במסוק, כשהיא סובלת מהיפותרמיה קשה, למקום מבטחים ולטיפול. זה קרה עוד לפני שהשותף שלה לטיפוס הצליח לרדת מההר.

כלל האצבע במקרים כאלו הוא שמטפסים אמורים להישאר ביחד עד שהעזרה מגיעה. ככה הם יכולים לתמוך אחד בשני ואפילו לחמם אחד את השני. אין ספק שמקרה המוות של גורטנר היה ידוע לשניהם. יכול להיות שהגבר הצעיר הגיב בפאניקה. קשה לשפוט אנשים במצבים קיצוניים כמו אלו. כעת מתקיימת חקירה בגרמניה לגבי נסיבות המקרה וכדי לבדוק מדוע נטש הגבר את האשה בראש ההר. האם הייתה הסכמה ביניהם על פיצול? האם הם רבו או התווכחו? לפי החקירה, הגבר חשוד בסיכון ביטחון פיזי לפי הקוד הפלילי, ודו"ח על המקרה יוגש לבית המשפט באינסברוק כדי לבדוק האם יש להעמידו לדין.

יש לסיפור הזה עוד שני נושאים ששווים דיון. מאז הקורונה, טיפוסי הרים הפכו לספורט פופולארי לשעות הפנאי עבור חלקים רבים באוכלוסיה שחיפשו דרכים לצאת מהבית. הטרנד תפס. הבעיה היא שהרבה מטפסים חושבים שטיפוס על פסגות כמו הצוגשפיצה הוא לא יותר מטיפוס על הגבעה מעבר לבית, ורק כשהם נמצאים באמצע הטיפוס, תשושים לחלוטין, הם מעכלים לאיזו צרה הם נקלעו. בשנים האחרונות מדווחים שירותי ההצלה האלפיניסטים על מספרי שיא של קריאות לעזרה וחילוץ.

הנקודה השנייה היא הרבה יותר קריטית, והיא נוגעת לשאלה המגדרית. ישנם עשרות קליפים ברשתות החברתיות של נשים, חלקן בהריון, שצילמו את עצמן מטפסות על ההר ביחד עם הפרטנרים שלהן, ואז ננטשות, חלקן ללא אוכל, שתייה, ציוד או מושג איך הן אמורות לחזור. נשים רבות מעלות פוסטים בטיק טוק או אינסטגרם שבהם הן מסבירות שהן עלו לטיפוס רק כדי לפייס את בן הזוג שלהן, שהן לא קראו לעזרה כי פחדו מהתגובה שלו, שהן המשיכו לטפס למרות התשישות רק כדי לא לאכזב אותו, שהן שמו את עצמן בסכנה רק בגלל הלחץ. מדובר בדינמיקה של תלות וניצול. ברגע שהנשים החלו להיתקע מאחור, להתלונן שהן לא יכולות להמשיך יותר או שגרמו לעיכוב בטיפוס, בני הזוג שלהן פשוט נטשו אותן מאחור. יש לתופעה הזו אפילו כינוי: "גירושים אלפיניסטים".

שירותי ההצלה מעידים כי בסיטואציות קיצוניות כאלו, בני הזוג חוזרים לתפקידים המסורתיים שלהם: הגבר הוא החזק, המחליט, זה שאינו מסוגל להתחבר לקשיים של האשה. הוא רוצה להגיע לפסגה ולכבוש אותה כמה שיותר מהר. היא רוצה טיפוס משותף, זמן איכות ביחד. הסיטואציות הקיצוניות הללו, עם סיכון גבוה, לפעמים עד סכנת מוות, שבוחנות את הגבולות הפיזיים והפסיכולוגיים של בני הזוג, גם מובילות לוויכוחים וריבים קשים.

טיפוס הרים עדיין נחשב לתחום של גברים. הוא מצריך כוח פיזי, אומץ, יכולת ורצון לקחת סיכונים ומידה לא מבוטלת של אגוצנטריות, תכונות שמזוהות בעיקר עם גברים. במקרים לא מעטים, האשה היא הקורבן של האירוע. נשים אחרות לא מסכימות עם ההגדרה הזו. לדעתן, נשים צריכות להיות יותר אסרטיביות על ההר. "שוויון מגדרי זה גם לדעת לקחת אחריות, בעיקר על עצמך, ולשים גבולות לגבר", כתבה מטפסת הרים אוסטרית בפוסט באינסטגרם בנושא.