"זה כבר לא חרם סמוי, המותג ישראל נפגע"
נשיא התאחדות התעשיינים, אברהם (נובו) נובוגרוצקי, מזהיר בריאיון ל-ynet מסכנה לתעשייה הישראלית אם לא יתרחש שינוי מיידי במדיניות הממשלתית: "לקוחות, מפיצים וחברות מעדיפים לא להתקשר עם ספקים ישראלים, דוחים החלטות, מקפיאים עסקאות או מציבים תנאים שלא היו קיימים בעבר"
התעשייה הישראלית נקלעה לאחת התקופות המורכבות בתולדותיה. תחת צל המלחמה, מחסור חריף בכוח אדם ופיחות בשער הדולר, היצואנים מתמודדים עם אתגר מסוכן בהרבה: התרחבות תופעת החרם השקט בשווקים הבינלאומיים, שהופכת את המוצרים הישראליים למצורעים. נשיא התאחדות התעשיינים הנכנס, אברהם (נובו) נובוגרוצקי, משרטט תמונת מצב מדאיגה ומזהיר כי ללא שינוי מיידי במדיניות הממשלתית – המשק יאבד ידע תעשייתי, מקומות עבודה איכותיים ויכולות ייצור.
אתה מדבר עם יצואנים שמספרים שהם נאלצים להוריד 'מייד אין איזראל' מהמוצר. האם אנחנו כבר בחרם סמוי ועד כמה הממשלה מבינה את עומק המשבר? "לצערי, כבר לא מדובר בחרם סמוי. אנחנו רואים בשנים האחרונות צעדים גלויים לצד אינספור חסמים לא רשמיים שמקשים על חברות ישראליות לפעול בשווקים הבינלאומיים. מעבר ליוזמות חקיקה, הצהרות פוליטיות והגבלות שונות במדינות מסוימות, קיימת תופעה רחבה יותר של 'חרם שקט' — לקוחות, מפיצים וחברות שמעדיפים לא להתקשר עם ספקים ישראלים, דוחים החלטות, מקפיאים עסקאות או מציבים תנאים שלא היו קיימים בעבר. במקרים מסוימים, עצם העובדה שמוצר מסומן כ־Made in Israel הפכה לחסם עסקי. הפגיעה אינה רק בחברה כזו או אחרת, אלא במותג 'ישראל' כולו. השיח הציבורי והבינלאומי סביב ישראל, יחד עם הניסיון לנרמל חרמות ככלי לגיטימי, יוצרים רוח נגדית משמעותית עבור היצואנים שלנו".
לטענת נובוגרוצקי הממשלה מודעת ומנסה לסייע, אבל לנוכח עוצמת המשבר נדרשים צעדים רחבים ומשמעותיים הרבה יותר. "ישראל חייבת להשקיע באופן אקטיבי בקידום היצוא, בפתיחת שווקים חדשים, בליווי חברות שנפגעות מהחרמות ובחיזוק התדמית של התעשייה הישראלית בעולם. בסופו של דבר, כשפוגעים ביצוא הישראלי פוגעים במקומות עבודה, בצמיחה, בהשקעות ובחוסן הכלכלי של מדינת ישראל. זו כבר לא בעיה של היצואנים בלבד, אלא אתגר לאומי. מה שמחייב אותנו להיות חזקים תוך כדי שאנחנו מטמיעים את הסלוגן 'כחול־לבן' באופן מסיבי ברשימת הקניות שלנו כצרכנים ובקרב משרדי הממשלה".
כמה מפעלים באמת בסכנת סגירה אם לא יקרה שינוי דרמטי? "השאלה היא לא כמה מפעלים ייסגרו, אלא כמה מקומות עבודה איכותיים, ידע תעשייתי ויכולת ייצור ישראלית אנחנו עלולים לאבד. בשנה וחצי האחרונות התעשייה הישראלית מתמודדת עם שילוב חריג של אתגרים: מחסור חמור בעובדים, ריבית גבוהה, שקל שהתחזק בעשרות אחוזים מול הדולר. עבור היצואנים מדובר בשחיקה דרמטית בכושר התחרות וברווחיות. למרות זאת, התעשייה הישראלית ממשיכה להפגין חוסן יוצא דופן. יצוא הסחורות התעשייתי גדל בכ־17% במונחים דולריים, שחלק נכבד ממנו נמחק בגלל ייסוף השקל. במילים אחרות, מפעלים מצליחים למכור יותר בעולם, אבל רואים הרבה פחות מהתמורה בשורה התחתונה. לכך נוספה גם הפגיעה בשרשראות האספקה וביצוא בתקופות שבהן השמיים נסגרו במהלך העימותים עם איראן. בזמן מבצע 'שאגת ארי', 83% מהיצואנים בתעשייה דיווחו כי צפו פגיעה ביצוא בעקבות המלחמה. גם המפעל היעיל ביותר יתקשה להתמודד לאורך זמן עם תנאי תחרות שאינם מאפשרים רווחיות. אם לא נראה שינוי במדיניות ובסביבת הפעילות העסקית, המשמעות לא תהיה בהכרח יותר מפעלים שייסגרו, אלא יותר השקעות, קווי ייצור ומקומות עבודה שיבחרו לצמוח מחוץ לישראל במקום בתוכה".
המשק מתנהל כבר שנתיים על זמן שאול - מלחמה, גירעון מזנק, דירוג אשראי בירידה ואי־ודאות פוליטית. התעשיינים משקיעים היום או רק שורדים מיום ליום? "נכון, ישראל מתמודדת עם אתגרים משמעותיים, החל מהורדות דירוג האשראי ועד אי־ודאות ביטחונית וכלכלית. אבל כשמסתכלים על הנתונים, רואים שהתעשייה לא רק שורדת אלא גם ממשיכה להשקיע: ההשקעות במכונות ובציוד בתעשייה עלו מ־12.5 מיליארד שקל ב־2024 ל־13.8 מיליארד שקל ב־2025. כלומר, למרות הריבית הגבוהה והמחסור בעובדים, מפעלים ממשיכים להשקיע בטכנולוגיה, בפריון ובצמיחה. עם זאת, צריך לומר ביושר: חלק גדול מההשקעות נעשה כיום מתוך אמונה בתעשייה ובמדינת ישראל, ולא משום שישראל מציעה יתרון תחרותי או כלכלי מובהק. אנו כן רואים שכאשר מדובר בחברות בינלאומיות החלטות ההשקעה וההתרחבות בישראל הופכות כבר קשות הרבה יותר. האתגר האמיתי הוא לוודא שההשקעה הבאה של החברות הישראליות הפועלות בישראל תתבצע כאן ולא מעבר לים. התעשייה מוכיחה חוסן יוצא דופן, ועכשיו המדינה צריכה לייצר את התנאים והסביבה העסקית הנכונה לוודא שיש לה את כל התנאים להמשיך לצמיחה בישראל".
באוצר מדברים על קיצוצים וגזירות כדי לסתום את הגירעון, ואתם דורשים דווקא הגדלת תקציב לעידוד השקעות הון והכשרות. "צריך להפנים כבר שהתעשייה היא לא הוצאה תקציבית, אלא מנוע צמיחה. בשנת 2025 היא תרמה כ־240 מיליארד שקל לתוצר העסקי, העסיקה קרוב ל־400 אלף עובדים, ייצאה בכ־183 מיליארד שקל ושילמה שכר ממוצע הגבוה בכ־45% מהממוצע במשק. השאלה אינה האם המדינה יכולה להרשות לעצמה להשקיע בתעשייה, אלא האם היא יכולה להרשות לעצמה שלא להשקיע בה. התאחדות התעשיינים הציגה תוכנית לאומית שעלותה כ־2.2 מיליארד שקל בשנה, אך לפי חישובי עלות־תועלת שמרניים מדובר בהשקעה שמחזירה את עצמה כבר בטווח הקצר מהשנה הראשונה ומייצרת למשק תועלת נטו של כ־9.7 מיליארד שקל בתוך חמש שנים. קיצוץ בהשקעות שמעודדות צמיחה, פריון ויצוא הוא פתרון קצר טווח שעלול לפגוע בהכנסות המדינה בעתיד. אם רוצים לסגור את הגירעון, צריך לחזק את מי שמייצרים, מייצאים ומעסיקים מאות אלפי עובדים, לא להחליש אותם.
"אנחנו לא מחכים לממשלה כדי לפעול. השקנו לאחרונה את מרכז הבינה המלאכותית של ההתאחדות, שמסייע למפעלים בהטמעת פתרונות AI בקווי הייצור ולאורך שרשרת הערך, במטרה לשפר את הפריון וכושר התחרות. לצד זאת, אנחנו מעניקים שירות בקידום השקעות, בשילוב רובוטיקה ואוטומציה, ומחברים בין חברות הייטק וסטארטאפים לתעשיות המסורתיות, במקביל להכשרת מנהלים ועובדים שיידעו להפיק ערך מהכלים הללו ברצפת הייצור".
מה הדבר הראשון שאתה דורש מהממשלה החדשה שתקום? "אם אני צריך לבחור צעד אחד, זה אימוץ ויישום של מדיניות תעשייתית לאומית ארוכת טווח. אסטרטגיה סדורה שמגדירה לאן רוצים לקחת את התעשייה בעשור הקרוב. הגשנו לכלל המועמדים תוכנית מפורטת, שכוללת טיפול בכוח אדם, השקעות, אנרגיה, חדשנות, יצוא ורגולציה.
"התעשייה לא יכולה להתנהל ממשבר למשבר ומבחירות לבחירות; היא חייבת ודאות. מפעלים יודעים להתמודד עם תחרות ועם אתגרים. מה שהם לא יכולים להתמודד איתו הוא היעדר מדיניות. הממשלה הבאה, לכשתקום, חייבת לספק אופק ברור, אחרת נמצא את עצמנו עם פחות השקעות ופחות מקומות עבודה בישראל. נדע לעבוד באופן ענייני עם כל ממשלה שתקום".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.