לא מבקשים להחליף את נתניהו, אלא את הקואליציה שלו

על פתק ההצבעה של חלקים גדולים בציבור הישראלי היה כתוב: אני רוצה את נתניהו, אבל עם שותפים אחרים. אני רוצה שינוי, אבל לא את זה שמציע "גוש השינוי"

ענת רוט|

התמה ששלטה בשיח שהתנהל ברשתות, בתקשורת ובקרב הפרשנים הייתה שאין הכרעה. שוב אין הכרעה. אבל האמת היא שיש. הציבור אמר את דברו. רק ששוב קובעי המדיניות ומעצבי דעת הקהל לא מצליחים – ואולי מסרבים – להבין אותו: הציבור הציוני בישראל לא מבקש להחליף את נתניהו, אלא את הקואליציה שלו. הוא רוצה את נתניהו בראש, ללא רוטציה וללא שותפות פריטטית, אבל עם ממשלה אחרת.

מאז הבחירות הקודמות, דרך ימי הקרע הנורא סביב הרפורמה המשפטית וביתר שאת מאז 7 באוקטובר - השיח הפוליטי בישראל מחלק את הציבור לשני גושים: "גוש נתניהו" ו"גוש השינוי". או אנחנו, או הם.

כך היה גם עם פרסום המדגמים, ובמהלך הלילה והיום שאחריו. כולם עסקו בשאלה מי ניצח – "גוש נתניהו" או "גוש השינוי". אבל החלוקה הזאת מעוותת. לא כל מי שרוצה את נתניהו כראש ממשלה מזהה עצמו עם מה שהתקשורת מכנה "גוש נתניהו" ורוצה בהמשך כהונת הקואליציה הקיימת. על פתק ההצבעה של חלקים גדולים בציבור הישראלי היה כתוב: אני רוצה את נתניהו, אבל עם שותפים אחרים. אני רוצה שינוי, אבל לא את זה שמציע "גוש השינוי". יש דברים במדינה שאני לא רוצה לשנות, יש דברים שאני לא מוכן לעשות ואני לא מתחבר לשנאה, האישית והמגזרית, לנקמה, לחרם, ולנכונות לשבור את הכלים, שמניעים חלק מהמרכיבים בגוש הזה.

מה שהציבור הציוני ביקש לומר השבוע הוא, שנמאס לו מהדיכוטומיה שהתקשורת – בשני הצדדים – מייצרת וכופה עלינו. נמאס לו מהשיח הפונדמנטליסטי של "אנחנו או הם", של שחור ולבן, של טובים ורעים

מה שהציבור הציוני ביקש לומר השבוע הוא, שנמאס לו מהדיכוטומיה שהתקשורת – בשני הצדדים – מייצרת וכופה עלינו. נמאס לו מהשיח הפונדמנטליסטי של "אנחנו או הם", של שחור ולבן, של טובים ורעים. הוא רוצה שילוב, אבל לא שילוב משתק. לא ממשלת אחדות פריטטית, אלא ממשלה בראשות נתניהו, ללא רוטציה. בניגוד למצגי השווא שהראו לנו מדי שבוע בחדשות, הציבור אינו רואה באף אחד מהמתמודדים מולו מנהיג שמתקרב לרמתו. נתניהו הוכיח בשלוש השנים האחרונות שהוא המתאים ביותר לכהן כראש ממשלה, והציבור הציוני רוצה שהוא ימשיך להוביל את מדינת ישראל כפי שעשה זאת מאז ה-7 באוקטובר: עם תעוזה, בחוכמה, בנחישות ובזקיפות קומה.

אבל לא עם הקואליציה הקיימת. כן את נתניהו, אבל בראשות קואליציה אחרת. כזאת שפועלת למען האנשים שנושאים בנטל, הכלכלי והביטחוני; שהמשרתים הם בשר מבשרה, והנשיאה בנטל היא בעיניה ערך יסוד ולא נושא למיקוח קואליציוני. קואליציה שפועלת לממש את ערכי הציונות ולא מתוך אינטרסים מגזריים צרים; שאוהבת את המדינה ורואה עצמה חלק ממנה, שייכת לה, ואחראית לה. קואליציה שאין בה גורמים שמנוכרים למדינה, שרואים בה כלי שאפשר לפרק, או שמחפשים איך לקחת ולא מוכנים גם לתת.

בבחירות האלה הציבור אמר בצורה מפורשת: די! נמאס לנו להילחם כל הזמן אלה באלה. אנחנו לא רוצים הכרעה בין "גוש נתניהו" ל"גוש השינוי". אנחנו רוצים חיבור של הטוב מזה והטוב מזה. "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך" אמר קהלת. עם ישראל אינו מוכן לבחור באחד הגושים הללו על-פני האחר, כפי שמציעים לו. בעיניו המפוכחות הוא מבחין שכל אחד מהם בנפרד הוא חסר ופגום, ושהדבר האמיתי והנכון הוא השילוב ביניהם, החיבור, איחוד ההפכים, והוא מנסה לאחוז בשניהם יחד.

ההתחזקות הדרמטית של המפלגות הערביות מחדדת את חשיבות הבחירה שהציבור הציוני שם השבוע בקלפי: נתניהו בראש, אבל עם קואליציה אחרת, ציונית. קואליציה שיש בה משקל יתר לימין, אבל לצדו אייזנקוט וליברמן, לא החרדים.

הלוואי ואלה גם אלה ידעו להתרומם אל גודל השעה, להשתחרר מהחרמות ומהחשבונות הישנים, ולתת לציבור את הממשלה שביקש.