הצבענו. על מה אנחנו נענשים?
מה משמעותה של זכות ההצבעה אם כוחם הפוליטי של המצביעים נפסל מראש כבסיס לשותפות שלטונית? מדוע קוראים לנו להשתתף בדמוקרטיה, ואז מתייחסים לאפשרות שנכריע בה כאיום?
פידא שחאדה|
מאז ניצחונו הראשון ב-1996, בנימין נתניהו ראה מולו דורות של יריבים שהבטיחו לסיים את שלטונו. מפלגות קמו והתפרקו, מנהיגים התחלפו ומחנות נבנו סביב ההבטחה להביס אותו. הוא הפסיד, הוחלף וחזר. שלושים שנה אחרי שנבחר לראשונה, הוא עדיין האיש שסביבו מתארגנת הפוליטיקה הישראלית. כוח ההישרדות שלו נובע גם מיכולתו לקבוע ליריביו את גבולות הפעולה: הם מבקשים להחליפו, אך חושבים קודם כיצד יגיב.
היחס לשותפות עם הציבור הערבי ממחיש זאת היטב. חלקים במחנה השינוי ממשיכים לחשוש מההאשמה שיישענו על ערבים. במקום להגן על שותפות כזאת כבחירה דמוקרטית ראויה, הם מנסים להוכיח שלא יזדקקו לה. כך הם מקבלים את ההנחה שהשתתפותנו לגיטימית בקלפי, אבל חשודה כשהיא עשויה להשפיע על הרכב הממשלה.
בבחירות האלה הציבור הערבי יצא להצביע בהמוניו. במדגמים הראשונים דובר על כ-18 מנדטים למפלגות הערביות. המספר הסופי אינו משנה את השאלה העקרונית: מה משמעותה של זכות ההצבעה אם כוחם הפוליטי של המצביעים נפסל מראש כבסיס לשותפות שלטונית? מדוע קוראים לנו להשתתף בדמוקרטיה, ואז מתייחסים לאפשרות שנכריע בה כאיום?
כאזרחית ערבייה, אני גאה בהתגייסות הזאת. בתוך מציאות של פחד ופשיעה, אנשים בחרו לפעול מתוך תקווה שאפשר לשנות. אבל לצד הגאווה עומד כעס: שוב אנחנו נדרשים להסביר מדוע הקול שלנו ראוי להיחשב. שוב שואלים מנהיגים יהודים אם יסכימו להסתמך על נציגינו, במקום לשאול כיצד אפשר להבטיח שינוי תוך פסילת ציבור שלם.
זהו העונש הפוליטי על ההצבעה: הפיכת כוחנו האלקטורלי לעילה לחשד, הצגת נציגינו כשותפים פסולים והפחדת הציבור מפני השפעתנו. אין צורך בהחלטה רשמית על ענישה כדי להעביר מסר שמותר לנו להצביע, כל עוד ההצבעה אינה משנה את חלוקת הכוח.
אין חובה להסכים עם כל מפלגה ערבית או לצרפה לכל ממשלה. שותפות מחייבת הסכמות ומשא ומתן. אבל פסילה בשל זהות לאומית קובעת שיש אזרחים שהשפעתם נעצרת בפתח חדר הממשלה. למונח אפרטהייד יש משמעות משפטית מוגדרת; גם בלי להכריע בהגדרה, חובה להתעמת עם מדרג האזרחות הפוליטי הזה.
הנהגה הערבית אחריות לתרגם את ההתגייסות לדרישות ברורות ולתוצאות. הקולות שלנו אינם המחאה פתוחה לאיש. הם תביעה לביטחון, לשוויון ולהשפעה. שותפות קואליציונית אינה מבטיחה פתרון לפשיעה, אבל חסימתה מראש מצמצמת כלי דמוקרטי שבאמצעותו אפשר לדרוש אחריות
אם נתניהו יקים שוב ממשלה עם שותפיו מימין, המחיר לחברה הערבית עלול להיות כבד. החשש נוגע לתקציבים, לדיור, לחינוך ולחופש המחאה. אבל המחיר הכבד ביותר עלול לעלות בחיי אדם. בלי שינוי יסודי במאבק בפשיעה, אחיזת ארגוני הפשע עלולה להעמיק ועוד משפחות עלולות להצטרף למעגל השכול.
בעבודתי עם קהילות ומשפחות שכולות, השאלות האלה מקבלות פנים ושמות: הורים שחוששים לילדיהם, בעלי עסקים שמפחדים מסחיטה וצעירים שמתקשים לדמיין עתיד בטוח. הם זקוקים לפענוח רציחות, להגנה על מאוימים, לפגיעה בכספי ארגוני הפשיעה ולהשקעה במניעה. התארגנות קהילתית חיונית, אך אינה יכולה להחליף מדינה שאחראית להגן על אזרחיה.
פידא שחאדהצילום: טל שחר
גם להנהגה הערבית אחריות לתרגם את ההתגייסות לדרישות ברורות ולתוצאות. הקולות שלנו אינם המחאה פתוחה לאיש. הם תביעה לביטחון, לשוויון ולהשפעה. שותפות קואליציונית אינה מבטיחה פתרון לפשיעה, אבל חסימתה מראש מצמצמת כלי דמוקרטי שבאמצעותו אפשר לדרוש אחריות.
מחנה השינוי חייב להחליט מה הוא מבקש לשנות. מנהיגות נדרשת להציג דרך, לשכנע ולהגן על בחירותיה, גם מול מתקפות נתניהו. הציבור נתן לנבחריו מנדט לפעול, לא להמתין לאישור מיריבם. הצבענו כדי לשנות את חיינו. איננו צריכים להתנצל על כוחנו, ואיננו מוכנים לשלם על השתתפותנו בהדרה ובהפקרה. עבורנו, השנים הבאות הן החיים עצמם.
פידא שחאדה היא מנכ"לית ארגון השפעה לקידום מנהיגות מקומית נגד פשיעה ואלימות
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.