קרב חשאי מול איומי חנק: הצוללת החדשה, והמדינות האירופיות שסירבו שתעגון אצלן

מעצמה מתחת לגלים ואיומי חנק: הקרב החשאי של זרוע הים עם הצוללת החדשה

הגעת אח"י דרקון, הצוללת השישית והמתקדמת של חיל הים, היא אירוע מעצב. מעבר לחגיגה בנמל חיפה מסתתרת מציאות אסטרטגית מורכבת: החל מבאב אל-מנדב והורמוז, דרך שאיפות טורקיה, ועד איסור הכניסה למדינות באירופה ואיומים על כבלי תקשורת תת-ימיים. בכירים במערכת הביטחון על האתגרים: "ישראל תצטרך לפתח יכולות כדי לפעול כזרוע משמעותית במערכה הבאה מול איראן"

בחיל הים נערכים בימים אלה להגעת אח"י דרקון - הצוללת השישית של מדינת ישראל שנחשבת כיום לאחת מהמתקדמות ביותר בתחומה בעולם. הצוללת, שיצאה מגרמניה ב-1 בספטמבר, תעגון היום (רביעי) בנמל חיפה לקראת טקס קבלתה הרשמי שצפוי להיערך מחר.

הגעת הצוללת אינה רק צעד טקטי, אלא הזדמנות מיוחדת להרחיב את היריעה על התווך הימי שבו פועל צה"ל ביתר שאת מאז טבח 7 באוקטובר, ואל מול האירועים המשמעותיים שמתרחשים בזירה. בין היתר מדובר על המאבק המתפשט בין ארה"ב לאיראן במצרי הורמוז, בהשתלטות החות'ים על החלקים הדרומיים של מצר באב אל-מנדב, ובאיומים שעלולים להתפתח באזור הימי בין ישראל לטורקיה ומדינות נוספות.

הגעת הצוללת היא עוד נדבך בשינוי המשמעותי בבניין הכוח שמתכננים בזרוע הים. העובדה ש-98% מהסחר מגיע לישראל דרך הים היא משמעותית מאוד. ישראל ממוקמת בצומת אסטרטגי שמחבר בין מזרח למערב.

לפי גורם ביטחוני בכיר, טורקיה בנויה על תפיסת "המולדת הכחולה" שעיקרה היא השליטה במים. הטורקים מרחיבים בשנים האחרונות את אחיזתם במים בשלל אופנים ונחשבים למעצמה ימית באזור, תוך שהם נשענים על יכולות ייצור מקומיות שמעניקות להם עצמאות חימושית בכל הקשור לכלי שיט. כיום יש לטורקים 12 צוללות, ובכוונתם להוסיף לצי המקומי תוך כמה שנים עוד שש כלי שיט תת-מימיים.

לצד ההתעצמות וההגנה על נכסים אסטרטגיים מעל פני הים (אסדות ונמלים), ישנם נכסים חשובים גם מתחתיו כמו למשל קווי התקשורת בקרקעית הים. לפי גורמי ביטחון בכירים, מדינות שונות מתאמצות לפגוע בקווי תקשורת מתחת לים ולחתוך אותם בשלל מקומות בעולם. "הרוסים, למשל, חותכים קווים מתחת לים ופועלים בשיטות שונות", מסביר גורם ביטחוני בכיר.

הגורם ציין עוד כי ישנם פיתוחים של יכולות רובוטיות שיכולות לפעול מתחת למים בעומקים גדולים, ולבצע חיתוכים של קווי תקשורת. מצב כזה עלול להשפיע באופן משמעותי על הכלכלה, הביטחון והנכסים האסטרטגיים של ישראל. עד כה לא נעשתה פגיעה בקווי תקשורת ישראליים, אך גורמי ביטחון אומרים: "ראינו לפני כמה שנים מעקב וניסיון לנטר וללכוד באגן המזרחי של הים התיכון את הכבלים של ישראל על-ידי גורמים שונים".

בנוגע לפעילות החות'ים, גורם ביטחוני בכיר מסביר כי המורדים מתימן תפסו כאמור את החלק הדרומי של מצר באב אל-מנדב - מהלך שפוגע באופן כללי בחופש השיט. "הסיפור של באב אל-מנדב וחופש השיט בים האדום הוא עניין ישראלי מובהק, ומעבר לכך נותן תיאבון גם למדינות וגם לארגוני טרור שעלולים מתוך אינטרס לנסות ולעשות סגר ימי על ישראל", אמר הבכיר. "אם לא פועלים מול זה, מייצרים הבנה שסובלים או מכילים אירועים כאלה".

הוא הוסיף: "סגר, גם אם חלקי, על ישראל - יכול להיווצר לא רק באמצעים מלחמתיים, אלא גם בפעולות אזרחיות כמו משטים. כך למשל, במשט האחרון שנעצר בכרתים חלק מכלי השיט ניסו לחסום ספינה שהייתה בדרך לישראל. כל סיפור המצרים התחיל בבאב אל-מנדב, המשיך למצרי הורמוז, וכעת כולם מדברים על התווך הימי. הפתרון לכך, בטח מול החות'ים, הוא של ישראל לחבר קואליציות בים באמצעות שיתוף פעולה עם מדינות שונות לא רק בהיבט המלחמתי, אלא גם בחיבור שותפויות עם מדינות כמו יוון וקפריסין שמאותגרות מחסימת באב אל-מנדב".

בצה"ל עוקבים בדריכות אחר הנעשה בתווך הימי במדינות השכנות. טורקיה היא המשמעותית ביותר, אך גם מצרים. גורמי ביטחון מסבירים כי אל מול האתגרים הללו זרוע הים תהיה חייבת לגדול, שכן הצי הישראלי עדיין קטן מול ההתפתחויות האחרונות באזור. לדבריהם, בנייה תוך כדי תנועה לוקחת זמן. לצורך ההשוואה, הצוללת השישית שמגיעה כעת הוזמנה כבר לפני 14 שנה, ורק כחודשיים לאחר הגעתה - שבמהלכם יותקנו עליה מערכות ישראליות מורכבות - היא תהפוך למבצעית.

מפקד חיל הים החדש, אלוף אייל הראל, מציב את בניין הכוח כחלק מרכזי מהקדנציה שלו, ומבקש להגדיל את היכולות, את הסד"כ ואת השימוש בזרוע הים באופן משמעותי בסבבי הלחימה הבאים. גורמי ביטחון מסבירים כי ישנם פערים בין הפעולות הצבאיות שמבצע החיל מול מטרות ביבשה לבין תקיפת מטרות בלב ים. "קיימת כרגע א-סימטריה בין הצי הישראלי לציים שמסביבו, אך ישנן יכולות ויש מספיק זמן לעשות את ההתאמות הנדרשות כדי לגרום לזרוע הים להתפתח בהתאם", מסבירים גורמי ביטחון.

בזרוע הים מבארים שני מושגים חשובים על-רקע התקיפות האחרונות, בעיקר במבצעים מול איראן. ראשית - המושג "עליונות ימית" (בדומה לעליונות אווירית), שפירושו היכולת לשלוט בזמן ובמרחב ימי מול מדינות או ארגונים עם היכולת להטיל עליהם מצור ימי הרמטי ולתקוף מטרות - עליונות שמוגבלת בזמן ובמרחב ולא יכולה להימשך לאורך זמן בלתי מוגבל.

בשונה מכך קיים המושג "שליטה ימית", שמהווה את היכולת לפעול מול מטרות במרחב ימי מסוים, אך אינה סגורה הרמטית, כך שהאויב עדיין יכול להפעיל ממנה אש. (מול תימן, למשל, ישנה שליטה ימית ולא עליונות ימית). גורם ביטחוני מדגיש: "כרגע זרוע הים נותנת מענה לאיומים, אך אם לא ייעשה דבר ייפתח פער הולך וגדל בין היכולות של ישראל לבין יכולות האויב".

גורמים בישראל אומרים כי "לפעולה האמריקנית במצרי הורמוז יש השלכות כלכליות אדירות על האיראנים, ובכל המדדים רואים שההחמרה הכלכלית עובדת וייקח להם זמן רב להתאושש מדבר כזה". הם הוסיפו: "ישראל תצטרך לפתח יכולות כדי לפעול כזרוע משמעותית במערכה הבאה מול איראן, כאשר השינויים הללו מתרחשים כבר.

כחלק מהשינויים בזרוע הים, הקים מפקד החיל הראל במאי השנה צוות חשיבה מיוחד שכולל אנשי צבא, חוקרי כלכלה ואנשי חברה שיגבשו מתווה של תפיסה ביטחונית בתווך הימי, מתוך הבנה שהתפיסה הביטחונית בים והאינטרסים הביטחוניים קשורים באופן מובהק לאינטרסים הלאומיים (למשל, שמירה על נתיבי שיט פתוחים שמשפיעה דרמטית על הכלכלה). הצוות צפוי להגיש את מסקנותיו לרמטכ"ל עד סוף השנה.

עיקרי השינויים בחיל עוסקים בבניית תשתית מודיעין, הגדלת סד"כ, חיזוק יכולות חשאיות, מעבר לכלי שיט אוטונומיים ושותפויות בינלאומיות. גורם צבאי מסביר: "פעלנו במקומות רחוקים מאוד שבהם ישראל לא פעלה מעולם עד לאחרונה. היינו מול חופי אויב לאורך זמן מבלי להתגלות, לעיתים שבועות ארוכים, עם יכולות קרובות מאוד לאזורי אויב".

הגורם הוסיף: "בכל הקשור למצרי הורמוז, ישראל מסייעת בניתוח ובמודיעין, שכן למעצמה גדולה כמו ארה"ב יש קושי לדייק פעולות בצורה זריזה וממוקדת, כאשר זמן חיות המטרה הוא קריטי, בעוד ישראל יכולה לסגור מעגלי אש מהר מאוד".

מאז 7 באוקטובר, ביצעו הצוללות הישראליות כ-10,000 שעות ים בשנה, שמשמעותן היא שבכל זמן נתון לפחות שתיים מתוכן משייטות בלב ים ברחבי העולם. לפי גורמי ביטחון, שייטת 7 פעלה בארבע זירות חדשות שבהן ישראל לא פעלה מעולם. הצוללות מבצעות פעולות איסוף ויכולות תקיפה, בפרט מול החות'ים בים האדום, במשימות שמצריכות ניווט מורכב מאוד באזורים בעלי תווך צר או עומק מוגבל.

גורם ביטחוני מפרט: "בחלק מהמקרים צללו הצוללות, כאשר בשל הניווט הבעייתי כל סטייה קטנה עלולה לגרום לנזקים ולהתנגשות בצלע הר תת-ימי".

ההכנות לקראת הגעת אח"י דרקון היו מלוות בעיכובים וחששות. בשלב מסוים הטילו נורבגיה ודנמרק איסור על הצוללת להפליג בשטחן במסגרת אימונים ובדיקות, אף שהיא הפליגה תחת דגל גרמניה. גורם צבאי בכיר הסביר: "הדבר גרם לעיכוב של כמה חודשים בהכנות. הזרוע גם נאלצה להתמודד עם אירועי אמברגו וחרמות מצד מדינות שונות בשל המלחמה". בסופו של דבר נאלצו הצוותים הישראליים והגרמניים לבצע את האימונים במרחב שבין שבדיה לדנמרק.

אח"י דרקון הופכת כאמור לצוללת השישית של חיל הים, והיא השלישית מדגם "דולפין AIP". מדובר בסדרה שמצוידת במערכת הנעה בלתי תלויה באוויר, שמשתמשת בחמצן ובמימן לצורך הפקת אנרגיה וטעינת המצברים במהלך שהייה ממושכת מתחת למים, ללא צורך לעלות לפני השטח או להשתמש באוויר חיצוני, ובכך מאריכה את משך השהייה החשאית.

אורכה של הצוללת עומד על יותר מ-70 מטרים. היא גדולה בכ-30% מצוללות מסדרת "דולפין" הראשונה, וחלקה הנראה מעל פני המים מהווה פחות מחמישית מגודלה. הגעתה משלימה את הדור השני של צוללות חיל הים שנבנו בגרמניה ומסמלת את השותפות הביטחונית ארוכת השנים בין המדינות.

ההפלגה מגרמניה לישראל היא מסע של כ-4,000 מייל ימי (כ-8,000 ק"מ) שנמשך כחודש דרך האוקיינוס האטלנטי, מצרי גיברלטר והים התיכון. תהליך בניית הצוללת נמשך יותר מ-12 שנים ולאחריו התקיימו חודשים של ניסויים והכנות, תוך שיתוף פעולה הדוק בין חיל הים הישראלי, הצי והממשל הגרמני. המעורבות הישראלית בפרויקט נמשכת כבר כ-20 שנה באמצעות מנהלת פרויקט של קצינים ומהנדסים מזרוע הים שפועלים בגרמניה לצד משפחותיהם.