מונו כבנים ממשיכים – ודרשו לפנות קרובים מהמשק

הנתבעים טענו כי צוואות ההורים מעניקות להם זכויות בנחלה, ושמסמכים מהותיים הוסתרו מביהמ"ש. אלא שבקשתם לדחות את התביעה על הסף נדחתה

עו"ד אריה חגאג | פסקדין|

בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה בקשה לסילוק על הסף של תביעת פינוי מנחלה שהגישו בני זוג, אשר מונו כבנים ממשיכים, נגד בני משפחה שטענו שזכויותיהם במשק מעוגנות בצוואות ההורים המנוחים. השופטת אורית בן דור ליבל קבעה שאין הצדקה למנוע את בירור התביעה, והבהירה שהמחלוקת בנוגע לזכויות הצדדים תוכרע בהמשך.

במרכז הסכסוך עומדת נחלה במושב בהרי יהודה שבה מתגוררים הנתבעים. קרובי משפחתם, שקיבלו מההורים המנוחים את הזכויות במשק כבנים ממשיכים, הגישו נגדם תביעה לפינוי הנחלה ולחיובם בתשלום דמי שימוש לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בגין שימושים חורגים שביצעו לטענתם.

הקרובים ביקשו לדחות את התביעה על הסף בטענה שהתובעים לא צירפו מסמכים חיוניים, ובהם ההסכם המשולש הנוגע לנחלה, אישור זכויות עדכני מרמ"י ומסמכי המינוי כבנים ממשיכים. לטענתם, התובעים הסתירו את צוואות ההורים, המעניקות זכויות להם ולאח נוסף.

לשיטתם, התובעים לא קיבלו את הנחלה כבעלים החופשיים לעשות בה כרצונם, אלא כמעין משמורת המותנית בהגנה על הזכויות שהוענקו ליתר בני המשפחה בצוואות. הם הוסיפו שיש לבחון אם מינוי הבנים הממשיכים הותנה בפיצול ביתם מהמשק, והפנו לתניית בוררות בצוואת האם המנוחה.

התובעים התעקשו שמינוים כבנים ממשיכים הושלם - עובדה שבה הודו הנתבעים עצמם בכתב ההגנה. לדבריהם, צוואת האם כלל לא קוימה, וממילא הצוואות אינן רלוונטיות לתביעת הפינוי. הם הכחישו שקיבלו את הנחלה למשמורת עבור יתר בני המשפחה, והדגישו כי כבר הסכימו לפעול להשגת המסמכים החסרים.

השופטת בן דור ליבל ציינה שהבקשה הוגשה באיחור, ערב דיון מקדמי, ללא בקשת רשות וללא הסבר המניח את הדעת. בנוסף, הבקשה עמדה בסתירה להסכמות קודמות של הצדדים, שלפיהן יתקבלו המסמכים הנוגעים לנחלה באמצעות צווים שיופנו לגורמים המיישבים.

בפסק הדין הודגש שהנתבעים עצמם הודו שמינוי התובעים כבנים ממשיכים הושלם. לכן, אי-צירוף מסמכי המינוי לכתב התביעה אינו מצדיק את סילוקה, בפרט כשהצדדים כבר הסכימו על דרך להשגתם. "גם מהותית נעדרת הבקשה עילה ויש לדחותה", נכתב. "סעד של סילוק על הסף הוא סעד דראסטי שעל בית המשפט לנהוג בזהירות בטרם עשיית שימוש בו, ובמידת האפשר להעדיף בירור ענייני של תובענה על פני חסימת תובע מהבאת ראיותיו".

אשר לצוואות ההורים, נקבע כי אי-צירופן לתביעה אינו מהווה עילה לדחייתה. השופטת הבהירה כי אם הנתבעים סבורים שהצוואות רלוונטיות למחלוקת, באפשרותם להציגן במסגרת הגנתם, כפי שאכן עשו.

עם זאת, היא לא הכריעה בשאלה אם הוראות הצוואות גוברות על מינוי הבנים הממשיכים, או אם הזכויות בנחלה הוענקו בכפוף לתנאים. נקבע כי טענות אלה, כמו שאלת זכויות השימוש של הנתבעים במשק, יתבררו במסגרת פסק הדין. בסיכומו של דבר נדחתה הבקשה על כל חלקיה, והנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 3,500 שקל. תביעת הפינוי תמשיך להתברר.

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד אופיר עוזרי • ב"כ הנתבעים: עו"ד דלית ויטון • עו"ד אריה חגאג עוסק במקרקעין ונדל"ן • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין