המחבל נתפס במקרה, ואז החוקר נזכר ברצח המסתורי שלא פוענח: "יש כאן התאמה"

במשך שלוש שנים וחצי תיק הרצח של בני הזוג כדורי בארמון הנציב נותר בגדר תעלומה. אלא שאז, רצח אחר לגמרי של פועל זר טרף את הקלפים: הסיפור המלא על התפנית הדרמטית, החוקר שחיבר את הקצוות, וטיפת הדם הזעירה שנמצאה במחסן והובילה למחבל דאעש אכזרי - שהיה למדינה תמיד מתחת לאף. הפרקליטים מדברים, סדרת כתבות

רצח בני הזוג יהודה ותמר כדורי באפריל 2022 לא פוענח במסלול ישר. שני צוותי חקירה עבדו במקביל, כיוונים שונים נבדקו ונשללו וחוקרים חיפשו אפילו את מקורם של תיק ונעל שנראו בסרטונים. חשודים נעצרו, כולל בני משפחה, ושוחררו. רק שלוש שנים לאחר מכן, בעקבות רצח אחר לחלוטין, נוצר החיבור שהחזיר את החוקרים אל הזירה הישנה. או אז התחוור להם כי הרוצח היה להם למעשה תמיד מתחת לאף: ווסים אסעיד, שנעצר יומיים לאחר הרצח על-ידי שב"כ, אך לא בשל הרצח - אלא על בסיס השתייכותו לארגון דאעש. הוא שהה במעצר מינהלי במשך כשלוש שנים, ושבוע בלבד אחרי שהשתחרר ביצע רצח נוסף.

אלא שגם אז היו זקוקים החוקרים לראיית זהב. בבית אמו של אסעיד נערכו חיפושים פעם אחר פעם, אך רק בהמשך סיפרה האם על מחסן מאחורי הבניין ששימש אותו. שם, לפי עו"ד אמיר קסנטיני מפרקליטות מחוז ירושלים ועו"ד שירה קני טל, המשנה לפרקליטת המחוז, נמצאו בין היתר תיק שחור וירוק וזוג נעליים. על אחת הנעליים זוהה כתם זעיר. בדיקה ראשונית העלתה שמדובר בדם אדם, והיא נשלחה למכון לרפואה משפטית.

"אנחנו ממש זוכרים את הטלפון של נורית בובליל (מנהלת אגף המעבדות במכון לרפואה משפטית; מ"כ)", מספר קסנטיני. לדבריו, אז הגיעה הבשורה: הדם שייך ליהודה כדורי. "אני מחבר אותך לשלוש וחצי שנים אחרי האירוע של הרצח. יש לנו כאן מה שנקרא ראיית זהב, שאנחנו מבינים שיש פה סגירת מעגל מדהימה". מבחינת הפרקליטים, זו הייתה בדיוק הראיה שחיפשו. הם כבר החזיקו הודאה מפורטת מאוד של אסעיד, אבל התעקשו שלא להסתפק בה.

כדי להבין מדוע כמה טיפות דם היו דרמטיות כל כך, צריך לחזור אל הבית ברחוב מרדכי אלקחי בירושלים ואל הרצח שהותיר במשך שנים יותר שאלות מתשובות. על פי קביעות בית המשפט המחוזי בירושלים, אסעיד נכנס לישראל במטרה לרצוח יהודים ממניע לאומני ואידיאולוגי. הוא הגיע לאזור ארמון הנציב, לאחר שקודם לכן הסתיר במקלט סכין קפיצית ושוקר. הוא הבחין ביהודה כדורי מגיע ברכבו, חובש כיפה, פורק שקיות מצרכים ועושה את דרכו לביתו. אסעיד עקב אחריו. כשיהודה יצא שוב לעבר המכונית, הוא ניגש לדירה, שדלתה לא הייתה נעולה, נכנס ומצא את תמר כדורי בחדר השינה. שם רצח אותה, ולאחר מכן הסתתר והמתין לשובו של יהודה. כשזה חזר הביתה, סידר את המצרכים וישב לאכול, אסעיד המתין לו והרג גם אותו.

בית המשפט קבע כי אסעיד נשאר בדירה עוד מספר שעות. הוא שטף את ידיו ואת הסכין בכיור המטבח, ובבוקר יצא מהבית לאחר שנטל טבעות וכסף מזומן. הוא הוציא את המפתח שהיה בצדה הפנימי של הדלת ונעל אותה אחריו.

אבל בזמן אמת, זהותו של הרוצח לא הייתה ידועה. "באמת ימ"ר ירושלים, כשהבינו שהחקירה לא מתקדמת, הם פתחו שני צוותי חקירה, שני צח"מים שונים", מספר קסנטיני שניהל את התיק עם עו"ד יובל קדר. הרעיון, לדבריו, היה למנוע מצב שבו צוות אחד מתקבע על כיוון מסוים ואינו רואה אפשרות אחרת. החוקרים ירדו לפרטים הקטנים ביותר. בסרטונים שנאספו נראו דמויות שלא ניתן היה לזהות בוודאות. קסנטיני מספר כי כאשר נראתה דמות עם תיק שחור וירוק, חוקרים הגיעו לחנויות תיקים בניסיון לברר מי רכש תיק כזה. עקבת נעל בזירה הובילה לבדיקה של שני סוגי נעליים אפשריים, ובהם נעלי "נביל", והמשטרה אף פנתה לגורמים בחברה בניסיון להבין היכן הן נמכרות ולמי.

גם כיווני חקירה אחרים נבדקו. אנשים נחקרו, ובהם גם בני משפחה, והחשדות נגדם נשללו. עו"ד שירה קני טל שנכנסה לתיק בשלב מאוחר יותר, מסבירה כי במבט לאחור קל לראות שכיוונים מסוימים לא הובילו לרוצח, אבל מבחינתה זו אינה עדות לכך שלא היה צריך לבדוק אותם. "צריך להבין שאנחנו בשלב שבו באמת המשטרה חוקרת כשהיא אין לה", היא אומרת. "היא יודעת איך נראית זירה, היא יודעת מה קרה, אבל היא צריכה למשוך בכל החוטים הרלוונטיים האפשריים". לדבריה, בדיקה ושלילה של כיוונים אחרים הפכו בהמשך לחלק מחוסנו של התיק: במקום טענה שלפיה החוקרים ננעלו על חשוד אחד, ניתן היה להראות שכיוונים אחרים נבדקו ונשללו. היא אינה מתעלמת מהמחיר: "ברור שהמחיר הוא קשה והוא כואב", אך לדבריה חובת החוקרים הייתה לנסות להגיע לחקר האמת.

במשך השנים התיק נותר פתוח. קני טל מתארת מצב שבו "לא הרפו בשום שלב". קסנטיני אומר שהחשש שלא להגיע לחקר האמת תמיד קיים, אבל מדגיש כי בדיעבד לא נמצא בעיניו אותו צעד חקירתי ברור שאפשר להצביע עליו ולומר: אילו רק נעשה אז, אסעיד היה נתפס. לפי תיאורו, אסעיד פעל לבדו ולא שיתף אחרים במעשיו. מבחינת החוקרים, לא היה קצה חוט ישיר שהוביל אליו.

קסנטיני מתאר גם את נקודת המבט של הפרקליטים המלווים חקירה מורכבת כל כך. חוקרים וצוותי חקירה שונים עוסקים לעיתים בחלקים שונים של התמונה, בעוד הפרקליטים המלווים נחשפים למכלול חומרי החקירה. הם צריכים לראות את התמונה הרחבה, לחבר בין פיסות המידע והראיות שנאספות לאורך הדרך ולבחון לא רק מה ידוע, אלא מה ניתן יהיה להוכיח בבית המשפט. מבחינתו, יש בכך משהו שדומה להרכבת פאזל: החלקים נאספים במקומות ובזמנים שונים, ותפקידם של הפרקליטים הוא לראות כיצד הם מתחברים לתמונה אחת, וגם לזהות איזה חלק עדיין חסר בה. בתיק הזה, השאלה הזו תקבל בהמשך משמעות מכרעת.

התפנית הגיעה בכלל מזירת רצח אחרת. במרץ 2022, שלוש שנים אחרי רצח בני הזוג כדורי, נרצח איוון טירנובסקי, עובד מולדובי שהתגורר בירושלים, ואיגור אונוי ששהה עמו בדירה נפצע קשה. לפי הכרעת הדין, אסעיד נכנס לדירה כשבידיו סכין ושוקר, דקר את טירנובסקי ואת אונוי בצוואר ונמלט.

קסנטיני מספר כי בתחילת החקירה אפילו האירוע הזה נתפס כקטטה אפשרית בין הפועלים המולדובים. במקביל, אסעיד נתפס לאחר שעורר את חשדם של כוחות באזור א-ראם. בתיקו נמצאו, בין היתר, סכין ושוקר. בשלב הראשון עדיין לא חיברו בין האיש שנתפס לבין זירת הרצח. רק לאחר שחוקרים הצליחו להתחקות אחר מסלול הליכתו מארמון הנציב לכיוון המחסום, החל החיבור להיבנות. אחר כך הגיע גם הממצא המדעי: על הסכין שנמצאה בכליו נמצאו דגימות דם של טירנובסקי ושל אונוי. בית המשפט קבע כי זו הייתה הסכין ששימשה לרצח ולניסיון הרצח.

ואז מישהו הביט שוב לאחור. קסנטיני מספר כי אחד החוקרים הסתכל על הדמות שתועדה בחקירת האירוע החדש ועל דמות שהופיעה בחומרים הישנים ואמר לחוקרי שב"כ: אולי יש כאן התאמה. קני טל מתארת את הרגע כ"קליק" שחיבר לפתע בין תיקים שנראו עד אז נפרדים. "זה היה רגע פתאום שהבינו שאנחנו עלינו פה על משהו", היא אומרת.

מה שהתברר בהמשך הרחיב עוד יותר את התמונה. אסעיד החל לדבר גם על אירועים מ־2019. לפני רצח בני הזוג כדורי, קבע בית המשפט, הוא ניסה לרצוח נערה יהודייה שעשתה את דרכה בשעות הבוקר לתחנת אוטובוס. הוא השיג אותה במדרגות, ניסה לשסף את צווארה ונמלט לאחר שצעקה.

בחקירתו החל אסעיד למסור תיאורים מפורטים של הזירות. לגבי ביתם של בני הזוג כדורי הוא תיאר את מבנה הדירה, את החדרים, את מיקומם של בני הזוג ואת מה שעשה בתוכה. הוא סיפר על שני מקררים בבית, על האוכל שאכל יהודה לפני שנרצח, על תמונה של קצין בחיל הים, על נטילת המפתח ועל התפוח שאכל לאחר הרצח. בית המשפט קבע כי אסעיד ידע "לפרט את האירועים לפרטי פרטים", כולל מבנה הדירות, הריהוט, מיקום הנוכחים, מיקום הדקירות ופרטים מוכמנים רבים שלא ניתן להסביר רק בחשיפה לפרסומים בתקשורת.

אחד מאותם פרטים נחרת במיוחד בזיכרונו של קסנטיני. אסעיד סיפר שראה בבית תמונה של אדם במדים בהירים. אנשי התביעה עברו לדבריו על מאות תצלומים מהזירה ולא איתרו בתחילה את התמונה שעליה דיבר. רק בהמשך סיפרה בתם של בני הזוג שאחיה שירת בחיל הים. מבחינת קסנטיני, זה היה מסוג הפרטים שהחשוד מוסר ורק לאחר מכן החוקרים עצמם מצליחים לאמת.

גם השחזור היה משמעותי. קסנטיני מתאר כיצד אסעיד הובל ברכב ממקום מרוחק, ובמקום שהחוקרים יובילו אותו לזירה, הוא זה שהכווין אותם אל השכונה, הרחוב, הבית וגרם המדרגות. בשלב מסוים הוא אף עצר, בדק אם הגיע לבניין הנכון, עבר לבניין סמוך ואז חזר וקבע כי זיהה את המקום. לאחר מכן שרטט את מבנה הדירה כמעט "כמו אדריכל", כדברי קסנטיני.

ובכל זאת, בפרקליטות החליטו שהודאה, גם כזו שמכילה פרטים מוכמנים רבים, אינה סוף החקירה. "לא הספיק לנו", אומר קסנטיני. "אנחנו רוצים ראיות פורנזיות מדעיות שבאמת הבן אדם הזה היה שם". קני טל מסבירה כי כבר בשלב ההוא ידעו שמה שנאמר בחדר החקירות עשוי להיראות אחרת בבית המשפט. הנאשם יכול לחזור בו, לטעון שהפרטים הוזנו לו או שהודאתו לא נמסרה מרצונו החופשי. לכן המשיכו לחפש.

מי שקיבל את ההחלטה שלא להסתפק בהודאה היה עו"ד ארז פדן, אז המשנה לפרקליט מחוז ירושלים וכיום פרקליט מחוז דרום. בפרקליטות רצו לוודא שמוצו כל הבדיקות האפשריות לאיתור ראיה פורנזית, עצמאית, שתמקם את אסעיד בזירת הרצח ולא תהיה תלויה בדברים שאמר בחקירתו.

החיפוש הזה הוביל למחסן שמאחורי בית אמו ולנעליים. הכרעת הדין קבעה שעל הנעליים נמצא כתם דם ששויך ליהודה כדורי וכי, בהיעדר הסבר סביר לכך שדם הקורבן נמצא על נעל שהגיעה מחפציו של אסעיד, מדובר בראיה המלמדת שהוא הרוצח. בנוסף נמצאה התאמה במאפיינים סוגיים בין הנעליים לבין עקבות שנמצאו בזירה. קני טל מנסחת זאת בפשטות: ברגע שיש במחסן שבשימושו נעליים שעליהן דמו של יהודה כדורי, לצד כל אותם פרטים שידע לתאר, "אין לך איך" להסביר את הכול כהמצאה. מבחינתה, זה היה בדיוק הערך של ההתעקשות להשיג ראיה חיצונית, עצמאית, שאינה תלויה במה שאסעיד אמר לחוקריו.

החשש שבגללו התעקשו שלא להסתפק בהודאה אכן התממש במשפט. אסעיד כפר בכך שהוא ביצע את המעשים וטען שהופעלו עליו לחצים פסולים, כי פרטים על הזירות נמסרו לו וכי ראיות נשתלו. בית המשפט דחה את הקו הזה. הוא קבע שהודאותיו היו בהירות, קוהרנטיות, מפורטות ותואמות זו את זו במרביתן, וכי היה קשה שלא להתרשם מ"תחושת סיפוק וגאווה" באופן שבו תיאר את מעשיו בחקירה.

אבל המשפט סיפק גם רגע חריג שקשה למצוא בהכרעת דין יבשה. בשלב מסוים ביקש סנגורו של אסעיד להשתחרר מהייצוג. בית המשפט לא אפשר לעכב את ההליך, ובחלק מהישיבות אסעיד עצמו חקר את העדים. אחד מאותם עדים היה הנערה שהוא הורשע בניסיון לרצוח. קסנטיני מתאר כיצד הוצב פרגוד בינה לבין אסעיד, וכיצד השאלות הועברו תחת פיקוח בית המשפט. לדבריו, אסעיד הספיק לשאול שתי שאלות בלבד. "אנחנו זוכרים את המתח בחדר", הוא אומר, ומספר שאחד השופטים מחה דמעה. זמן קצר לאחר מכן הופסקה החקירה והיא ירדה מדוכן העדים.

עבור קני טל, ההליך המחיש גם את המחיר שנגבה מהקורבנות ומהמשפחה פעם נוספת. במהלך הטיעונים לעונש היא נדרשה לפרט את חומרת המעשים ואת הנזק, בזמן שבני משפחת כדורי ישבו באולם ושמעו שוב את פרטי הרצח. "את מרגישה במובן מסוים שאת גורמת עוד סבל, עוד כאב", היא אומרת. "אני צריכה לצאת מהאולם אחר כך ואני שואלת את עצמי, עשיתי טוב? עשיתי נכון?".

הפרקליטות ביקשה מבית המשפט לקבוע שמדובר ברצח חריג בחומרתו. קני טל אומרת שזו קביעה שאינה מתבקשת בכל תיק רצח ושקדמה לה עבודת הכנה ואישור מתאים. מבחינתה, השילוב בין מספר הקורבנות, מספר הקורבנות הפוטנציאליים, המניע והאכזריות הצדיק את הבקשה. היא מתעכבת במיוחד על משפחת כדורי: "הם לא איבדו אבא, הם איבדו אמא ואב, הם איבדו בית".

בסופו של ההליך הורשע אסעיד ברצח שלושה בני אדם, בשני ניסיונות רצח, בעבירות נוספות ובחברות פעילה בדאעש. בית המשפט קבע כי רצח בני הזוג כדורי הוא רצח חריג בחומרתו וההודאות קבילות וכי לצידן קיים "דבר מה נוסף והרבה מעבר אליו" המוכיח שאסעיד הוא שביצע את המעשים. על אסעיד נגזרו שלושה מאסרי עולם ו-40 שנות מאסר נוספות. והקביעה שמדובר ברצח חריג בחומרתו, משמעותה כי אסעיד לא יוכל לבקש שחרור מוקדם בגין מאסרי העולם שנגזרו עליו.

בעת הקראת גזר הדין ישבה משפחת כדורי מאחורי הפרקליטים. קסנטיני מספר כי ההרכב פתח את גזר הדין בהתייחסות ל"על השחיטה" של חיים נחמן ביאליק. ככל שהוקראו הדברים נשמעו בני המשפחה מאחור. קני טל מספרת שהתגובה שלה ושל קסנטיני הייתה כמעט אינסטינקטיבית: להסתובב לאחור ולהושיט יד אל בני המשפחה.

שלוש שנים קודם לכן, התיק היה רצח כפול ללא פתרון, עם זירה נעולה, סרטונים שלא אפשרו לזהות בבירור את האיש שנראה בהם, עקבות נעל וכיוונים שנבדקו ונשללו. אחר כך הגיע רצח אחר, מסלול הליכה שנבנה ממצלמות, הודאה, שחזור, פרטים מוכמנים ולבסוף כמה כתמי דם זעירים על זוג נעליים שנמצא במחסן.

קסנטיני מספר שהוא נשאר בקשר עם בתם של בני הזוג. מבחינתו, הפענוח, המשפט וגזר הדין הפכו עבור המשפחה ל"איזושהי אבן דרך", שממנה אולי ניתן לקבל "איזושהי נחמה קטנה ולהמשיך בחיים שלהם ולהשתקם". אחרי דרך ארוכה כל כך, אולי זה גם ההסבר הטוב ביותר למשמעות של אותן טיפות דם על הנעל: לא הרגע שבו נולד החשד, אלא הרגע שבו תיק שנבנה במשך שנים קיבל לבסוף ראיה שאינה תלויה בזיכרון, בהודאה או בפרשנות. כתם זעיר שנשאר מן הזירה, ונמצא הרחק ממנה, חיבר בסופו של דבר בין יהודה כדורי לבין האיש שבית המשפט קבע שרצח אותו ואת תמר בביתם.